1. המפציץ החייכן: עוזריו של שר האוצר הפתיעו אותו בתחילת השבוע בחגיגת יום הולדת ספונטנית עם עוגה בצורת בניין רב־קומות, ועליה הספרה 57. גם בגיל 57 שר האוצר עדיין לא אוהב ימי הולדת ובטח לא הפתעות. הדברים הללו מביכים אותו. במסיבה, שבמהלכה חתך משה כחלון את העוגה (זכר או תקווה לחיתוך מחירי הדיור), השתתפו בין השאר הסגן הנאמן איציק כהן, מנכ"ל האוצר שי באב"ד, ראש מטה הדיור אביגדור יצחקי, יועץ התקשורת האישי עומרי הרוש ועוזרים.
כולם ידעו שממש באותם רגעים משלים כחלון את אחד התרגילים המבריקים בקדנציה הנוכחית. הכתובת שעל הקיר הייתה הוצאה אל הפועל של "תוכנית הסיעוד הלאומית החדשה", שהייתה אפויה הרבה פחות מעוגת יום ההולדת. אמרנו תוכנית לאומית, אבל זו לא תוכנית לאומית ולא ביטוח סיעוד ממלכתי. מדובר באוסף של צעדים משלימים, שנועדו להוריד את מפלס הייאוש של המבוטחים הסיעודיים ולהרגיע את הפוליטיקאים.
כחצי שעה לפני ההודעה הרשמית הובהלו העיתונאים לירושלים. בימים שבשגרה נושא הביטוח הסיעודי מסוקר על ידי הכתבים התל אביבים. גם אם היו זונחים הכל ורצים מיד לרכבת המהירה לירושלים (שבעצם תפעל רק מ־2018) עם קבלת הזימון, הם לא היו מגיעים בזמן. וזה בדיוק כל העניין. לכחלון לא היה באמת אכפת מי יספיק להגיע, כל עוד התוכנית תשודר בחדשות שמונה בערב.
אז מה יש בכל זאת בתוכנית? העלאת התמיכה הכספית במבוטחים הסיעודיים ל־5,000 שקל בחודש בכמה שלבים, הקבלה במבחני ההכנסות של בני המבוטחים לצורך טיפול במקרים הסיעודיים, שיפור הקשר עם קופות החולים ועוד דבר או שניים. אה, וישנה גם ההתחייבות לטיפול שיניים חינם לקשישים בני 75 ומעלה.
את פרויקט טיפולי השיניים חינם מקדם יעקב ליצמן כבר כמה שנים. מעת לעת הוא מנדנד לכחלון. בעבר כבר הצליח לסחוט טיפולים כאלה לילדים עד גיל 12 ובהמשך עד גיל 14. ליצמן נלחם בשיניים על טיפולי השיניים. המשפחות ברוכות הילדים מהמגזר החרדי והמיעוטים שלחו לו זרי פרחים על ההישגים עד כה. שר הבריאות, שחרת על דגלו את הביטוח הסיעודי הממלכתי ואיים להתפטר מהממשלה, הסתפק בתוכנית כחלון. בתמורה הוא קיבל ביטוחי שיניים חינם לבני 75 פלוס, שתעלה משהו כמו 400 מיליון שקל לשנה (דרך סל הבריאות). אם כך, יש לנו שר בריאות שדרש טיפול שורש בבעיה הסיעודית ובסוף הסתפק בשיננית: לא ביטוח, לא ממלכתי ולא סיעודי.
ליצמן אינו היחיד שנפל קורבן למתקפת החיוכים של כחלון ועוד בירך על המוגמר. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הוא אחד מהם. הוא איים בשביתה כללית שלא תקרה. לא הייתי גאון גדול כשהערכתי בשבוע שעבר ששביתה לא תפרוץ. ניסנקורן נחשב למשבית וירטואלי סדרתי. אף שהיה אחד האחרונים שעודכן על האירוע התקשורתי, הוא בירך על המוגמר. גם הוא קיבל מכחלון את הסולם המתאים לרדת מהעץ. גם נתניהו הופתע, ולאנשי לשכתו נודע על התוכנית עם שיגור הזימון למסיבת העיתונאים. ביבי, שבאותו זמן נחקר במשטרה, נאלץ לברך על המוגמר תמורת שיתופו בקרדיט.
האכזבה הגדולה ביותר עולה מכיוונו של ח"כ איציק שמולי. חבר הכנסת הפעלתן, הלוביסט של הקשישים, הוביל מערכה ראויה לציון על הביטוח הממלכתי, אבל ברגע המכריע גם הוא נשבה במתקפת החיוכים. "חייבים לומר ביושר: הדברים החיוביים שאושרו, כמו טיפול השיניים, לא היו קורים ללא הרגישות החברתית של כחלון", צייץ בטוויטר. כחלון צייץ בחזרה: "איציק היקר. צריך לומר כי ללא העקשנות, ההתמדה ויכולת השכנוע שלך כנראה שכל זה לא היה קורה. הקשישים זכו שיש להם נציג כמוך בכנסת". ממש אידיליה.
היחיד שנשאר בחוץ הוא שר העבודה והרווחה חיים כץ, וכחלון עוד ישמע ממנו. ובאמת יש גבול למספר האנשים שאפשר לרצות בעת ובעונה אחת.
כך יוצא שהמפציץ החייכן, באמצעות ראש לשכתו נדב שיינברגר (המביא והמוציא מאחורי הקלעים של מהלכי כחלון), הצליח למכור לכולנו חוק ביטוח סיעודי דל קלוריות בהוצאה כוללת של 1.6 מיליארד שקל, שתתפרס החל ממרץ 2018 עד 2021. בנק ישראל העריך שטיפול מקיף בבעיית הסיעוד יעלה 4.5 מיליארד שקל. הנגידה, אגב, לא סיפקה עד לרגע זה את חוות דעתה על התוכנית. הכסף עדיין לא שוריין בתקציב 2018, אבל מכיוון שבשנה הקרובה מדובר במאות מיליוני שקלים בלבד, הפתרון יימצא.
נזכיר שארגוני הנכים מסרבים עדיין לקבל את המתווה להעלאת הקצבאות בהיקף של 4.2 מיליארד שקל. בניגוד ללחצים האפקטיביים של הנכים, הלוביסטים של הסיעודיים התקפלו, כפי שראינו, בהזדמנות הראשונה.
אבל אסור להתבלבל: כחלון צדק לחלוטין כשלא נכנע ללחצים ונמנע מהנהגת ביטוח סיעוד ממלכתי. אין צורך ענייני בכך, ואפשר להסתפק בשדרוג הפתרונות הנוכחיים. טוב ששר האוצר נותר נאמן להתחייבותו לאי־ העלאת מסים לפתרון הבעיה. אימוץ עמדת אנשי אגף התקציבים היה צעד נכון מצדו. אם הסיפור הסיעודי לא היה נסגר כאן ועכשיו, הכל היה מתפוצץ לו בפנים במהלך 2018. זה כבר היה קרוב מדי לבחירות והיה נגמר בבכי (פיסקלי) בסכום של 4 מיליארד שקל. כעת הוא הצליח לאחוז את השור בקרניו ויצא מכל הסיפור בזול. את הדיבידנד הפוליטי הוא הספיק לקטוף.
אז מה היה לנו? שר אוצר המצדיק את הכינוי שניתן לו, "השודד החייכן". שר אוצר שהצליח באמצעות תעלול פוליטי לסובב את כולם ועוד לגרום להם להיות מרוצים. שר אוצר שהוכיח שמעבר להיותו אשף פוליטי, הוא גם קשוב לעמדת יועציו המקצועיים, מתפקד על תקן המבוגר האחראי ומתעלם מעצות אחיתופל.
2. חיידק הקניות
היום, יום שישי, 24 בנובמבר, הוא חג לשוחרי כרטיסי הפלסטיק. יום אחרי חג ההודיה הנוצרי יודו מיליוני מאמינים לאל הקפיטליזם האמריקאי שהביא אותם עד הלום. מדובר במה שמכונה שישי השחור, או ה"בלאק פריידיי" בהקשרו הבינלאומי. שישי השחור הוא מילת צופן לפיגוע פיננסי רב־נפגעים קטלני במיוחד. הוא תוקף את הקונים ללא הבחנת דת, גזע או מין, אבל בעיקר את אלה שקונים מה שלא צריך. שם המשחק הוא הנחות של עשרות ולעתים מאות אחוזים. העיקר שהקופות מצלצלות.
חג קניות גלובלי זה נחוג בעיקר ברשתות המובילות המסורתיות בארה"ב, שהצליחו להדביק בחיידק הטורף את כל העולם. אם כך, צריך לצפות שהיום ישתרכו תורים ארוכים בפתחי חנויות הכלבו המובילות בארה"ב בהמתנה לאות ההסתערות על הדלתות. בחגיגה ישתתפו גם מיטב רשתות השיווק, החשמל והאלקטרוניקה בישראל. כתבי השיווק קיבלו התראות מבצע מבתי האופנה, הפארם, מסעדות ופאבים, חברות תעופה כמו אל־על וחברות מחשבים. לא ייאמן, אפילו אלקטרה מגורים תמכור דיור בהנחה בשישי השחור. כולם יהיו שם חוץ מאורי מהמכולת השכונתית שלי. כל אחד עם ההנחות, המבצעים והקופונים. רק תבואו ותקנו.
דורון ספיר, מנכ"ל חברת כרטיסי האשראי כאל, הודיע לרגל האירוע על השקת פורטל קניות ייעודי. הוא כבר עשה את זה בעבר עם עליבאבא. מחקר של אתר התשלומים פיי פאל בישראל חושף שכמחצית מהקונים ברשת יסתערו על מבצעי נובמבר, וכל ישראלי שני ישתתף במבצעים היום.
אולם בלאק פריידיי אינו עומד בפני עצמו. כמו ברעידת אדמה בעוצמה 7.5 בסולם ריכטר, צפויים גם פיגועי משנה. לאלה שלא הספיקו לחגוג בסוף השבוע ממתין שיכרון חושים נוסף ושמו "יום שני המקוון" ("סייבר מאנדיי"). בשני הקרוב יתמקדו החוגגים שעדיין לא קנו מספיק אייפונים במתן פקודות קנייה באמצעות רשתות הסחר המקוונות. לפי פיי פאל, אתרי הקניות הבינלאומיים המועדפים הם אי־ביי, עלי אקספרס, אמזון, נקסט, ASOS ודיל אקסטרים. אתרי הקניות הישראליים המועדפים: גרופון, זאפ (השוואת מחירים), וואלה שופס, קסטרו ועזריאלי.קום.
עוד לפני "סייבר מאנדיי" התברר שגם הסינים המסורתיים נדבקו בשנים האחרונות בחיידק הקניות המערבית. בשבוע שעבר הם חגגו את יום הרווקים הסיני באמצעות אורגיית קניות באתרים סיניים כמו עלי אקספרס. על פי הערכות, "הרווקים" בזבזו בתוך יום 25 מיליארד דולר - בערך רבע מהתקציב השנתי של ישראל.
אם כולם חוגגים, מה בעצם לא בסדר בתופעה, והאם יש כאן משהו צרכני צורם? את רשתות השיווק הגדולות אפשר להבין. הן מנסות לפתות את הצרכן לגהץ את כרטיס הפלסטיק בכל דרך אפשרית ובאמצעות פיתויים כמו הנחות ענק. אבל השיטה הצרכנית "קונים כמה שיותר, גם אם לא צריך" נוגדת כל היגיון כלכלי. זאת אינה צרכנות נבונה אלא צרחנות של העומדים בתורים. לפי פיי פאל, 58% מהישראלים יקנו דרך המבצעים פריטי אופנה, 38% ירכשו ניידים חכמים, 37% גדג'טים ומשחקי מחשב, 35% ביגוד לילדים, ו־35% מוצרי בישום וטיפוח. האם באמת הקונים זקוקים לכל אלה? ספק רב.
חיידק הקניות עלול להיות בתוקף לא רק לגבי חגי קניות נקודתיים אלא לגבי כל ימות השנה. קשה לגמול מההרגלים את המכורים לקניות ולכרטיסי הפלסטיק, שדרכם להגבלת חשבון הבנק מהירה. יש ארגוני גמילה פיננסיים כמו "פעמונים", המסייעים בחינוך לצרכנות נבונה. אבל מדובר בבעיה ממלכתית המחייבת בפתרון ברמת הרגולציה והחינוך. לא ממציאים כאן את הגלגל. הדבר נעשה בתחומים אחרים, כמו יוזמת משרד הבריאות לסימון מוצרים עתירי נתרן וסוכר.
3. תיקים באפלה
השבוע נודע לי על סגירתו בלא כלום של תיק חקירה מתוקשר. האדם שתיק החקירה נגדו שכב במשך שנים בפרקליטות ביקש לא להסגיר שום פרט מהמקרה, ובוודאי שלא לחשוף את שמו. נעניתי לבקשה. הוא חשש שעצם האזכור יציף מחדש את הפרשה ויפגע שלא לצורך פעם נוספת במוניטין שלו.
המקרה המדובר הוא עוד החמור פחות. במשטרה, ברשות ניירות ערך, ברשות המסים ובפרקליטות שוכבים מאות מקרים של תיקים באפלה נגד מנהלים או בעלי תפקיד בכירים. שמם נחשף בתקשורת בשם פומביות ההליך המשפטי בבית המשפט. לפי ההוראות העדכניות מותר לחשוף את שם הנחקר רק 48 שעות אחרי פתיחת החקירה, וזה קורה אחרי שמגיעים לבית המשפט בבקשת מעצר או עיכוב יציאה.
השם נחשף אף על פי שלא ברור מה יעלה בגורל החקירה. ייתכן שהיא תתפתח להגשת כתב אישום, אבל אפשר גם שתיסגר בלא כלום ובקול ענות חלושה. הנזק נגרם בכל מקרה, ומדובר בפגיעה קשה בשם הטוב, במוניטין העסקי ובבריאות. וצריך לחשוב גם על המשפחה. יש בעלי מקצוע כמו עורכי דין, רואי חשבון או מנהלי תיקי השקעות, שהנכס העיקרי שלהם הוא המוניטין שלהם. מלבדו אין להם שום יתרון. חשיפת שמם עוד לפני הגשת כתב אישום, ובוודאי עוד לפני שהומלץ על כך, מסבה נזק קטלני.
בשנה האחרונה התנהלו כמה חקירות מתוקשרות. אחת המעניינות שבהן התפוצצה בפברואר 2017. בועז שוורץ, מנכ"ל דויטשה בנק, נחשד בעבירות מע"מ בהיקף של חצי מיליארד שקל בעסקות שבוצעו בעבור לקוחותיו הזרים. מה קרה מאז נפתחה החקירה? שום דבר לא התפתח או לא פורסם מאז פרט לשם. הנזק כבר נעשה. ב־23 במאי 2017 פורסמו חשדות לסיוע בהעלמת מס מצד רואי החשבון (ממשרד קסלמן וקסלמן) של אורבוטק. בחקירה הפלילית של רשות המסים דובר על סיוע להעלמות בהיקף 58 מיליון דולר.
אלה אינם המקרים היחידים. חקירות של המשטרה הירוקה נוהלו נגד בכירים לשעבר בבית הזיקוק, כמו המנכ"ל לשעבר פנחס בוכריס, והיו גם חשודים בחברות ציבוריות ששמם נחשף בפרשת השוחד לכאורה בעיריית נתניה.
חלק מתיקי החקירה ייסגרו ללא כתבי אישום. ייתכן שאחרים (בעיקר בתחום המסים) ייסגרו בעסקת כופר. נגד אחרים יוגשו כתבי אישום, אבל כל השמות כבר ידועים וחשופים. אז מה עושים? איך מיישבים את הסתירה בין זכות הציבור לדעת לבין הפגיעה במוניטין ובחזקת החפות של מי שאשמתו עדיין לא הוכחה? כשמדובר בחברות ציבוריות כבזק (שהיא דוגמה מצוינת), האינטרס הציבורי של הגילוי הנאות והחשיפה גובר. קיימת חשיבות לחשיפת שם החברה, ובשלב מאוחר יותר, לחשיפת שמות הנחקרים הנמנים עם הצוות הניהולי הבכיר. מדובר במידע חיוני למשקיעים בניירות הערך.
כשמדובר באנשים פרטיים, המצב שונה. יש לאסור את פרסום שם הנחקר, אלא אם כן הוגש נגדו כתב אישום. חשיפת השם בטרם עת יכולה כאמור לגרום נזק בלתי הפיך. ואם כבר הוחלט לפרסם, מהו העיתוי הנכון? שמואל האוזר, יו"ר רשות ני"ע, ביקש בעיצומן של חקירות בזק צו איסור פרסום על שמות חשודים, וטוב שכך נהג. השמות היו אמורים להיחשף עם העברת ההמלצות לפרקליטות על העמדה לדין, אולם באופן תמוה, ועד היום לא ניתן לכך הסבר, הורה פרקליט המדינה שי ניצן להימנע מחשיפת השמות.
התיקים הועברו לפרקליטות בלי שלנחקרים עצמם היה מושג מהן ההאשמות ואם הם כלולים ברשימה. הבעלים שאול אלוביץ' והמנכ"לית סטלה הנדלר, שלפי כלי התקשורת הם חשודים, חיים משמועות. יו"ר הדירקטוריון דוד גרנות אינו מסוגל להפיק לקחים פרסונליים ללא מידע קונקרטי. במקרה זה, שי ניצן היה צדיק יותר מהאפיפיור.
4. עבודה בעיניים
בחודשים האחרונים מתפקדות ועדות כנסת למיניהן, כמו ועדת הכספים, ועדת הכלכלה וועדת העבודה והרווחה, כשלוחות של בתי הדין לעבודה. בסיוע לוביסטים מגיעים אליהן ארגוני עובדים בתקווה לסיוע לאחר שנואשו מהבעלים, מההסתדרות, מהשימוש באיומי השביתה ומבתי הדין לעבודה, ושמים את מבטחם בפרלמנט. הם מאמינים שחברי הכנסת יוכלו באמצעות העוצמה הפוליטית שבידם ללחוץ, לאיים ולהשפיע.
האם זה באמת עוזר? בחודשים האחרונים נרשמו הישגים אפסיים. הפיטורים יצאו אל הפועל, וכל שהעובדים השיגו הוא אולי שיפור מסוים בתנאי הפרישה.
הכישלון הבולט ביותר התבטא בהחלטת בית הדין לעבודה בבאר שבע על סגירת מפעל נגב קרמיקה. לא עזרו כל הלחצים של חברי כנסת כמו שלי יחימוביץ', מיקי רוזנטל או איציק שמולי. "קביעתו של בית המשפט מעניקה הכשר להתנהלות הנבזית ולתאוות הבצע של הנהלת המפעל", הגיב שמולי על סיפור נגב קרמיקה.
עוד קודם לכן נכשלה ועדת הכספים בניסיון למנוע מהנהלת טבע לפטר 350 עובדים, חרף כל האיומים שהושמעו על פגיעה בהטבות המס לחברה. בואו נראה אותם מתמודדים עם גל הפיטורים הנוסף הצפוי בעקבות כניסת המנכ"ל החדש. והיו מקרים נוספים, כמו פיטורים של 20 מעובדי מחלקת המחשוב של בנק הפועלים, סכסוך העבודה בבורסה לני"ע ועוד.
המקרה האקטואלי האחרון נוגע לעתידו של בנק אגוד ותוכנית המיזוג עם מזרחי טפחות. דירקטוריון בנק מזרחי טפחות יתכנס ביום שני הקרוב כדי לאשר את תוכנית המיזוג, שצפויה לצאת אל הפועל עד סוף דצמבר. עובדי הבנק חוששים לעתידם, ובצדק, שכן 450 מתוך 1,200 העובדים, מחציתם בדרגים ניהוליים, ייאלצו ללכת הביתה. תנאי הפרישה יהיו משודרגים ויכללו חוץ מקופות החיסכון למיניהם פיצויים מוגדלים של כ־250%, כמיליון שקל בממוצע לעובד. ישנן נורמות הפרישה של עובדי הבנקים וישנן הנורמות לעובדי נגב קרמיקה.
אבל נציגות עובדי הבנק, ששכרה את שירותיו של ירון זליכה ושל עו"ד בני כהן, לא מסתפקת בכך. העובדים שמנהלים קרב מאסף ביקשו סיוע ארטילרי מוועדת הכספים. משה גפני הבטיח לסייע, אבל מאז הוא לא מתקשר. ייתכן שבקרוב תזומן ישיבה נוספת. תחנה נוספת היא ועדת הכלכלה של הכנסת בראשות איתן כבל. ספק אם גם הוא יצליח להזיז משהו. מיזוג בנק אגוד עם מזרחי טפחות הוא עובדה מוגמרת ואין בלתה. ומה שנותר הוא לדאוג שמזרחי טפחות יקלוט כמה שיותר עובדים ובתנאים טובים ככל האפשר.
חברי הכנסת המתגייסים לטובת העובדים מעוניינים לסייע ועל הדרך לקטוף דיבידנד פוליטי. זה משחק מכור מראש, ואולי אפילו עבודה בעיניים. הם בטוחים שעצם הדיון בכנסת ירתיע את אנשי הסקטור העסקי ויאלצם להתקפל. כפי שראינו ממקרה נגב קרמיקה וממקרים אחרים, הלחץ אינו אפקטיבי, כי הח"כים מאיימים באקדח ריק מתוכן. מה שמנחה את הסקטור הפרטי הוא בעיקר שיקולים עסקיים, אם כי בשנים האחרונות מתייחסים בו גם אל האחריות החברתית.
5. עולה להתקפה
בעיצומו של מאבק עובדי בנק אגוד נשכרו שירותיו של ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר. מאז פרישתו המהדהדת מהאוצר, תפס זליכה צד לטובת ארגוני העובדים והיה אחד מראשי החץ של המאבק בטייקונים. זליכה שומר על קשר מצוין עם כחלון ועמד לבקשתו בוועדה לפתרון משבר הנכים. הוא תמך בשלי יחימוביץ', הוא יועץ להסתדרות, לארגוני עובדים כמו במזרחי טפחות, ובימים אלה כאמור בעיקר לעובדי בנק אגוד. מיותר לציין שהוא אחד המתנגדים החריפים למהלך הנרקם.
זליכה: "מיזוג בנק אגוד לתוך בנק מזרחי טפחות הוא רע למערכת הבנקאית, יגדיל את הריכוזיות ויפגע בתחרותיות. שרי האוצר והכלכלה מתנגדים. מדברים כל הזמן על הפחתת הריכוזיות, וכאן מדובר במהלך שיגדיל אותה וירתיע משקיעים המתעניינים בקניית חברות כרטיסי האשראי. אם מזרחי טפחות ירכוש את אגוד, הריכוזיות של משפחות ורטהיים ועופר, בעלי הבנק, רק תגדל. לפי חוק הריכוזיות הם ממילא אמורים להיפטר מאחזקה ריאלית או פיננסית, ומה שקורה עכשיו הוא בדיוק ההפך".
אבל עסקת המיזוג מצוינת למזרחי טפחות ולבעלי השליטה באגוד. היא תאפשר למזרחי טפחות לשפר את התחרות מול הגדולים ולרשום רווח הון של כמיליארד שקל. "מזרחי טפחות עושה תעלול פיננסי שיאפשר לו להשיג רווח הון חד־פעמי גדול, כמו שבזמנו עשה נוחי דנקנר בשופרסל. אני בטוח שהממונה על ההגבלים, שאחראית על הריכוזיות במשק, לא תאשר עסקה ההולכת בניגוד להמלצות ועדת הריכוזיות ולעמדות שר האוצר ושר הכלכלה".
אבל המפקחת על הבנקים חדוה בר ממליצה בחום על העסקה. היא קבעה שבנק אגוד כמעט לא תרם לתחרות, שאין לבנק קונה אלטרנטיבי ושהמיזוג עם מזרחי טפחות יגביר את התחרות.
"עם כל הכבוד למפקחת על הבנקים, היא לא אחראית על התחרות אלא אך ורק על יציבות הבנקים, ובנק אגוד הוא בנק יציב. מי שדואג לתחרות במשק הם אנשי אגף התקציבים באוצר, שמתנגדים לעסקה, והממונה על ההגבלים. המפקחת דואגת לטייקונים, ולא צריך לדאוג להם. היא דחפה את בנק אגוד לזרועות בנק מזרחי טפחות. אני בטוח שבהתאם לתקדימי הדלתות המסתובבות שהיו בשנים האחרונות, בסופו של דבר היא תמצא איזה ג'וב באחד הבנקים. שהמפקחת תעשה את מה שעושה דורית סלינגר בענף הביטוח. היא מנעה מבעלי כלל ביטוח את מכירת החברה לסינים ואילצה אותם למכור את המניות בבורסה. מה, הסינים יותר גרועים ממשפחת עופר? לו סלינגר הייתה המפקחת על הבנקים, אני בטוח שלא הייתה מאשרת את העסקה".
אבל מה אתה רוצה מבעלי בנק אגוד? הם ניסו במשך שנה למצוא קונה ולא הצליחו. הם ביקשו במשך שנים למשוך דיבידנד, ובנק ישראל ייבש אותם. בלית ברירה הם מכרו למזרחי טפחות.
"אין לי שום דבר נגד הבעלים. אם נמאס להם להחזיק בשליטה בבנק אגוד, אז שיתכבדו וימכרו דרך הבורסה. כבר היו לכך תקדימים. ואני יכול לומר לך באחריות שאלי יונס, מנכ"ל המזרחי לשעבר, היה שמח לרכוש את השליטה באגוד. אתה צודק כשאתה אומר שהוא רצה לקנות באשראי, אבל יש מאחוריו משקיעים. תאמין לי שהוא היה מגדיל באופן ניכר את התחרות והוא כבר הוכיח שהוא יודע לעשות את זה. הבעלים נכשלו בניהול בנק אגוד, שהונו עומד על 2.5 מיליארד שקל. צריך היה לתת לאלי יונס את ההזדמנות".
אתה מעודכן במצב העסקה?
"אני חושב שאתה יכול לספר לי יותר. בכל מקרה, אנחנו נילחם על כך שהמיזוג לא ייצא אל הפועל, גם בגלל טובת המשק וגם בגלל טובת העובדים. אני מבטיח לך שעובדי בנק אגוד עדיין לא אמרו את המילה האחרונה".