חישוב פשוט: האם נמצא הפתרון לסכנת התרוששות הביטוח הלאומי?

תוחלת החיים עולה בחדות זה עשורים. בכל עשור היא עולה בכמה שנים וב־30 השנים האחרונות היא עלתה ב־7.5 שנים בקרב גברים וב־7.4 שנים בקרב נשים. קצבת זיקנה של הביטוח הלאומי עומדת כיום על 1,535 שקל. אם שני בני הזוג זכאים, היא מגיעה לסכום כפול - 3,070 שקל בחודש. אם רק אחד מבני הזוג הגיע לזיקנה, הקצבה החודשית היא 2,307 שקל.

גבר זכאי לקבל קצבה מגיל 67 ואישה מגיל 62. כלומר האישה מקבלת קצבת זיקנה חמש שנים לפני הגבר, וזאת אף שגבר בגיל 65, לפי תוחלת החיים בישראל, צפוי לחיות עוד כ־20 שנה. לעומתו, אישה שמגיעה לגיל 65 צפויה להאריך ימים עוד 22 שנה.

המשמעות הפשוטה היא כי אישה מקבלת קצבת זיקנה במשך קרוב ל־25 שנה, בעוד גבר מקבל קצבה לכ־18 שנים. גם החשבון פשוט - אישה מקבלת 128,940 שקל יותר מאשר הגבר. זהו סכום עתק שאין לו שום הצדקה, והוא נובע מסיבות היסטוריות, שכן בעבר חלקן של הנשים בשוק העבודה היה נמוך והמפרנס העיקרי היה הגבר. היום, לעומת זאת, מבחינת ההשתתפות בשוק העבודה, קיים שוויון.

ומכיוון שתוחלת החיים עלתה, גברים ונשים מקבלים למעשה קצבה לאורך תקופה של עוד 7.5 שנים לעומת הוריהם בדור הקודם - לפני 30 שנה בלבד. במחירים של היום זוהי תוספת של 138,150 שקל. העלאת הקצבאות התבצעה אוטומטית רק מפני שרמת החיים בישראל עלתה וכי שירותי הבריאות בארץ הם מהטובים בקרב מדינות ה־OECD. אולם יש לכך מחיר - העול התקציבי על הביטוח הלאומי נהיה קשה מנשוא. וכשתוחלת החיים של בני 65 בישראל מדורגת במקום 14 בעולם (עפ"י נתונים אחרונים משנת 2016), המשמעות היא כי העול על המוסד לביטוח לאומי רק ילך ויגבר עם השנים.

כלומר אם לא נדחה מועד התשלום לנשים למען הצדק והשוויון ונעלה את דמי הביטוח הלאומי לאורך חיי העבודה, התשלומים יכריעו את הביטוח הלאומי והוא יקרוס. צריך להכיר במציאות - לעלייה בתוחלת החיים יש משמעות תקציבית שמתבטאת בנטל אדיר על הביטוח הלאומי. בשנת 2017 הוציא הביטוח הלאומי 31.3 מיליארד שקל על קצבאות זיקנה ושארים, כ־38.2% מתקציבו. השנה ייתכן שקצבאות הזיקנה יעלו ל־33.6 מיליארד שקל. בדצמבר 2016 חזה הדוח האקטוארי של הביטוח הלאומי כי בשנת 2045 יתרת נכסי הביטוח הלאומי דהיום, 200 מיליארד שקל בקופה בזמן החישוב, תחוסל. זאת, כמובן, אם לא יינקטו צעדים כדי לא להגיע למצב הזה.

הנחת העבודה בחישוב האקטוארי האמור היא כי גיל הפרישה של נשים יעלה בשנת 2017, זו שכבר חלפה, מ־62 שנים ל־64 שנים. אולם הכנסת לא השלימה מהלך זה, שקידם שר האוצר משה כחלון. זאת, בשל התנגדות קבוצה של חברות כנסת בנושא והתנגדות של יו"ר ועדת הכספים משה גפני, שביקש עוד ועוד התייעצויות ושוקל לתמוך בהעלאת גיל הפרישה בהדרגה לאורך עשור.

מכאן ברור שהביטוח הלאומי יאבד את כל נכסיו מוקדם יותר מהצפוי בדוח האקטוארי. לפי פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל מחקר בביטוח הלאומי וחבר בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, המשמעות היא שכבר ב־2038 יתרות הביטוח הלאומי יתאפסו. אבל ייתכן כי היתרות ייעלמו עוד קודם לכן. שכן הדוח האקטוארי מניח כי יימשך הגידול הריאלי בשכר בשיעור של 0.5% לשנה ושיעור התעסוקה ימשיך לגדול גם בקרב צעירים חרדים ונשים ערביות, כפי שהיה בעשור האחרון. השאלה היא מי יתקע לידנו כי אכן כך יהיה.

להצטרף לעולם

חברות הכנסת המתנגדות להעלאת גיל הפרישה של נשים צריכות להבין שהחוק חייב להתאים לתוחלת החיים העדכנית. בעולם כבר מבינים זאת, ושורה של מדינות מעלות או העלו את גיל הפרישה ל־67. לכל מי שעיניו בראשו ברור שאי אפשר להגדיל קצבאות סוציאליות ורווחה לקבוצות חלשות באוכלוסייה, כגון הנכים, ובמקביל להמשיך להגדיל את ההוצאות על קצבת הזיקנה לנשים ובמידת מה לגברים, כתוצאה מהעלייה בתוחלת החיים.

כעת, סוף־סוף, מסתמן שינוי בתפיסה. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל מציעה להעלות את גיל הפרישה לגמלאות לגיל 70, בלי הפרדה מגדרית בין גברים לנשים. דבריה בוועדת הכספים של הכנסת הם הסנונית הראשונה של הכרה במציאות הלא נעימה - אין אפשרות להמשיך ולהגדיל את ההוצאה על קצבאות הזיקנה בגלל העלייה בתוחלת חיים.

אני הולך אפילו צעד נוסף קדימה וטוען שלמען השוויון גברים צריכים לצאת לפנסיה ולקבל קצבת זיקנה עוד לפני הנשים. לפי תוחלת החיים כיום, אם גבר ייצא לפנסיה בגיל 67, אישה צריכה לצאת בגיל 69 - כך ששני המינים ייהנו בממוצע מקצבת זיקנה במשך תקופה זהה. לכן חייבים להעלות בתוך כמה שנים את הזכאות לקצבת זיקנה לנשים מגיל 62 לגיל 69. המצב היום, שבו אישה מקבלת קצבה 25 שנה והגבר 18 בלבד, הוא אבסורדי.

עוד אומרת השרה גמליאל, ובצדק, כי נשים וגם גברים מעוניינים לעבוד מעבר לגיל 67, ואם הם רוצים, יש לאפשר להם להמשיך לעבוד גם עד גיל 70. גמליאל, אולי כדי להקהות את ההתנגדות, אומרת כי לנשים במקצועות שוחקים יאפשרו לצאת לפנסיה מגיל 62. לכוונה זו האוצר מתנגד, ובצדק. שכן מי יקבע מהו מקצוע שוחק? גברים לא נשחקים בעבודתם? איך הנשים רוצות שוויון בכל התחומים אם הן מתנגדות לשוויון בתחום הפנסיה?

מי שנמצא במעגל העבודה, אישה או גבר, נמצא בחברה עובדת, יוצרת, נפגש עם עמיתים לעבודה, מודע לטכנולוגיות חדשות. הוא חלק מקהילה. אדם כזה, שאינו נזרק לביתו, הוא בריא יותר ומודע לכך שהחברה צריכה אותו. הוא חש שהוא חיוני, שהוא שווה. גם בעיני ילדיו ונכדיו הוא ייחשב כמועיל יותר ולא כזקן שאין לחברה צורך בו.

דחיית גיל הפרישה תאפשר לא רק להעלות את הקצבאות לנכים כפי שהחליטה הכנסת השבוע בהוצאה של כ־4.24 מיליארד שקל עד 2021, אלא תאפשר בהמשך לחוקק חוק שיביא את הקצבאות לבסיס תקציב המדינה. כרגע החקיקה מתייחסת רק לשתי הפעימות הראשונות שיתרחשו השנה. הפעימה הראשונה תהיה במרץ למפרע מינואר, עת יקבלו רבע מיליון נכים תוספת של 340 שקל ובסך הכל 2,682 שקל ועוד פעימה ביולי עם תוספת של 161 שקל, כך שהסכום יגיע ל־2,843 שקל. התוספת לנכים קשים תהיה בסך הכל 701 שקל, לעומת 501 שקל אצל הנכים עם קצבת בסיס. אלא שהאוצר הביא להחלטה של הכנסת כי קצבת הנכות לזקנים תעלה רק במחצית משאר הנכים. וזה לא מקרי. לכן יש לקרוא לשר האוצר לדבוק בדרישתו להעלות את גיל הפרישה של נשים, כדי לממן כך את העלייה הצפויה בקצבאות הנכות.

גם פה, לדעתי, לא צריך לתת קצבה אוניברסלית לכל הנכים, אלא לפי מבחן הכנסה. האם סביר כי נכה שהוא בעל הון והצבר הון ניכר או הכנסה פנסיונית טובה יסובסד על ידי המדינה בסכום של אלפי שקלים בחודש רק מפני שהוא נכה? קצבת הנכות אינה פנסיה בגין עבודה של שנים, קצבת הנכות היא קצבה למי שנפל לעוני והוצאותיו גדלו בגלל נכותו. אני מקווה כי חברות הכנסת זהבה גלאון (מרצ), שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני), מרב מיכאלי (המחנה הציוני),  ואורלי לוי־אבקסיס ישקלו שוב את עמדתן. ההצעות שלהן, הכורכות את העלאת גיל הפרישה לנשים בהכשרה מקצועית או דמי אבטלה לחודשים ארוכים, בהחלט ראויות לבחינה - אבל אין מקום לעיכוב ואין מקום לאפליה מגדרית.