כמעט אנושית: הכירו את הרובוטית החברתית נדין - שתוכל להיות העוזרת האישית שלכם

למרות זאת, היו אלו מכונות פרימיטיביות ומכניות לחלוטין, בהשוואה לאלו שהחוקרים מציגים כיום. הבשורה האחרונה בתחום היא נדין, רובוט חברתי כמו בחיים, שנחשפה לאחרונה על ידי האוניברסיטה הטכנולוגית נאנייאנג בסינגפור.

נדין לא רק דומה מאוד לאדם רגיל באופן כללי. למעשה, היא כפילה, או שיבוט אם תרצו, של היוצרת שלה - פרופ' נדיה תלמן, ויש לה את אותו עור רך ושיער ברונטי ארוך.

ההופעה החיצונית היא לא הדבר היחיד שמציב אותה הרחק מרובוטים אחרים. היא (או רובוט זה) כוללת מה שאולי נקרא לו 'אישיות'. היא יכולה לזהות את האנשים שהיא פגשה, לזכור מה שהיא אמרה קודם לכם, ולפי החוקרים, גם להיות עצובה או שמחה.

לנדין יש את סוג האינטליגנציה שאפשר למצוא בסירי של אפל או בקורטנה של מיקרוסופט. למעשה, היא מופעלת על ידי אותה תוכנה. כמו סירי או קורטנה, היא יכולה להפוך לעוזרת אישית במשרדים ובבתים, או לשמש כמלווה חברתית עבור צעירים וקשישים.

עבור תלמן, הודות להתקדמות בתחום הרובוטיקה, אשר הוצתה על ידי שיפורים בחישוב, שבבי סיליקון וחיישנים, רובוטים חברתיים כמו נדין יהפכו לנוכחות מוכרת במשרדים ובבתים כבר בעתיד הקרוב.

אך הרעיון הזה לא לחלוטין חדש. החוקר היפני הירושי אישיגורו עובד כבר שנים על רובוטים אנושיים, ואף יצר גרסה רובוטית שלו עצמו, הג'מינויד, כפי שתלמן עשתה עם נדין.

ביפן, הקונספט של רובוטים שמתפקדים כעוזרים, מגישים, זמרים, שחקנים או מארחי תכניות טלוויזיה, הוא לא כל כך מוזר כמו אצלנו, או באירופה ובארה"ב.

מאחר ולא ברור האם סוג זה של מכונות דמויות אדם יוכלו למצוא את אותה הקבלה החברתית בחברות מערביות, תחום אחד בו הם בוודאי יוכלו להיכנס אליו, הוא שירותי הבריאות.

כך למשל, רובוטים שנראים אנושיים כבר הוכחו כיעילים בתהליך הטיפול של אנשים עם דמנציה. כפי שתלמן הסבירה, "מאחר ומדינות ברחבי העולם מתמודדות עם האתגרים שמציבה אוכלוסייה מזדקנת, רובוטים חברתיים יוכלו להיות פתרון אחד כדי לתת מענה לירידה בכוח העבודה, להפוך למלווים אישיים עבור ילדים וקשישים בבית, ואף לשמש כפלטפורמה עבור שירותי בריאות בעתיד".

אנתרופולוגים כמו שרי טרקל כתבו רבות כבר על היתרונות והחסרונות הפוטנציאליים של שימוש ברובוטים כמלווים חברתיים לקשישים. הם יוכלו להיות יעילים בטיפול בחולים ובמבוגרים: הם יהיו חברה טובה ולעולם לא יתלוננו, ייראו עייפים או יציקו.

עבור הפציינטים, נראה שיהיה קל יותר בהרבה לפתח קשר רגשי עם המטפלים הרובוטיים שלהם, מאשר מה שנדמה לנו. מצד שני, עבור בני המשפחה והקרובים, שימוש בסוג זה של תמיכה כדי לטפל ביקיריהם, יוכל להיות פשוט דרך חכמה כדי להעביר את העומס לכתפיו של מישהו אחר. בדיוק כמו שאנחנו צריכים הפסקה מהילדים, ושמים אותם ממול לטלוויזיה. 

לכתבה באתר פורבס