"עשיתי חיים בטעויות שלי, אבל אני לא חושב שלקחים מהעבר רלוונטיים לעתיד", מחייך יואב (ג'ו) שפירא. "הכל זז סביבך, הנסיבות כיום שונות, ההזדמנויות שונות, ואני מסתכל קדימה".
שפירא (63), מייסד אתר ההיכרויות הפופולרי JDate, בהחלט עשה חיים, הצליח בגדול, וגם טעה. כשעשה אקזיט על חלקו ב־JDate, חייו היו עטופים בעשרות מיליוני דולרים, שחלקם הגדול הלך לאיבוד בעקבות המשבר הגדול בארצות הברית בענף הנדל"ן.
אבל שפירא, כאמור, מביט לעתיד. הוא חזר ארצה ולפני כשלוש שנים הגה עם שותפים את אפליקציית ההיכרויות Jfiix. לטענתו, כיום משתמשים באפליקציה כ־350 אלף איש, ונשלחות באמצעותה למעלה מ־1.5 מיליון הודעות ביום. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, Jfiix נמצאת בעשירייה הראשונה של האפליקציות המכניסות בישראל.
לא מזמן, בל"ג בעומר, נפתחה עונת החתונות. שפירא (גרוש שלוש פעמים שנמצא כיום בזוגיות, אב לשלושה) גאה לספר שבזכות האפליקציה שלו 25 זוגות כבר התחתנו. אגב, דייטים דרך אתרים ואפליקציות הם לא בדיוק בשבילו. "בחיים לא יצאתי עם בחורות מהאינטרנט", הוא מודה. "האונליין דייטינג לא מתאים לכולם. זה מתאים לאחוז גבוה של אנשים, אבל לא לי".
למה בעצם?
"אני יוצא עם בחורות צעירות ממני בהרבה שנים, אפילו יותר מ־25. בשלוש השנים האחרונות אני חי עם מישהי בת 32. היא בחורה מיוחדת, יודעת להכיל אותי. לנשים בגילים הצעירים יש נאיביות שאני נמשך אליה. לנשים יותר מבוגרות כבר אין את זה, וכנראה גם באישיות שלי יש משהו ילדותי שגורם לנשים יותר מבוגרות לא להידבק אלי".
אז למה לא לחפש בחורות צעירות באינטרנט?
"לאנשים בגילי האינטרנט זה לא המקום להכיר בו בחורות צעירות, אלא אם כן הן מאוד מגמתיות. כלומר, מחפשות ספונסרים וכדומה. בחוץ יותר קל לי להתנהל, אין לי עכבות, אין לי בעיה להתחיל לדבר עם מישהי".
כסף כיס
שפירא, שמתגורר בתל אביב, גדל בגבעתיים. אביו היה עובד חברת החשמל, אמו עבדה בסוכנות הידיעות עתי"ם. "כבר בגיל 15 עבדתי כחשמלאי", הוא מספר, "ועוד לפני כן הייתי מחלק משלוחי פרחים על אופניים. הבית שבו גדלתי היה ממעמד בינוני־פלוס, אבל ההורים שלי עבדו מאוד קשה, ולא היה נעים לי לקחת מהם כסף. כבר מגיל צעיר הייתי מסתובב עם כסף שלי בכיס".
בצבא הוא שירת בחיל האוויר ואחרי השחרור הפך ליזם. "האמת היא שאני כל החיים יזם", הוא אומר. "אף פעם לא קיבלתי צ'ק של משכורת שלא הייתי חתום עליו. בהתחלה פתחתי חברה קבלנית לעבודות חשמל בארץ. בשנת 1979, כשהייתי בן 26, היגרתי עם אשתי דאז לארצות הברית. היו לי שם עסקים מגוונים שפתחתי וסגרתי. כשרק הגעתי, עסקתי במסחר במכוניות משומשות, אחר כך הקמתי סוכנות ביטוח, אחרי זה הקמתי חברת דפוס, הייתה לי גם חברה לייצור קלטות וידיאו. לא היה קשר בין עסק לעסק מבחינת התוכן, ההחלטות היו לפי הזדמנויות".
מה הניע אותך בכל העסקים הללו?
"יש לי דרייב מאוד חזק להצליח. זה לא בהכרח הכסף אלא יותר להוכיח לעצמי, לא לעולם, שזה יכול לעבוד. הקמה של עסק כרוכה בהרבה מאוד מכשולים, ואותי מאתגר לצלוח את המהמורות".
איך עלה הרעיון להקים את JDate?
"הייתי בן 43, התגרשתי אחרי 14 שנות נישואים, והתחלתי לצאת עם בחורות בלוס אנג'לס. יום אחד התקשר אלי חבר. הוא היה האורים והתומים שלי בנשים. כל מה שלא הבנתי בקשר עם נשים, הלכתי ושאלתי אותו. הוא צלצל אלי ואמר 'מה זה כל הבחורות האלה שאתה יוצא איתן? אני לא אוהב אותן'. אמרתי לו 'הן נראות טוב, מצחיקות, אני מבלה, מה רע?'. ואז הוא שאל 'אבל על מה אתה מדבר איתן?', וסיפר שיש סוכנות היכרויות בעיר שבה רשומות המון בחורות משכילות שגם נראות טוב. אמר שתמורת 3,500 דולר בשנה אתה מקבל שלושה דייטים בשבוע, והציע לי ללכת לשם".
שמעת לעצתו?
"צלצלתי לשם, קבעתי פגישה. הכניסו אותי לחדר עם אשת מכירות שניסתה למכור לי חברות ואני ניסיתי לשכנע אותה לצאת איתי לדייט. כבר במהלך הפגישה הבנתי שהם העולם הישן ושצריך להעביר את זה לאינטרנט. היו שם קלסרים שממוינים לפי גילים עם מאות כרטיסיות של בחורות. אם מישהי מצאה חן בעיני, הייתי צריך להשאיר לה פתק בלובי. הם היו שולחים לה את הפתק בדואר, ואז היא הייתה צריכה להגיע למשרד, להסתכל על הכרטיס שלי, ואם הייתי מוצא חן בעיניה, היא הייתה כותבת חזרה. היו אז מאות סוכנויות כאלה באמריקה, והבנתי שאם אעביר את זה לאינטרנט, יותר אנשים יתאהבו".
כך בעצם החל שפירא לשקוד ב־1996 על הקמת JDate יחד עם שותפו לעסקים, אלון כרמל.
"כשיצאתי מהסוכנות, התקשרתי לאלון ואמרתי לו 'יש לנו עסק חדש'", הוא משחזר. "דיברתי גם עם מתכנת שהכרתי ולמחרת התחלתי את העסק. הרווקים היהודים בארצות הברית מאוד מבוקשים. הבחורים היהודים ידועים כמשכילים, כמפרנסים טובים, כאנשי משפחה, והביקוש אליהם עולה עם הזמן. כך גם לגבי בחורות יהודיות. מכיוון שהפופולריות של הרווקים היהודים עולה, ומכיוון שהם כבר לא מתרכזים בשכונות משלהם כמו פעם, אלא מפוזרים בכל מקום, כך יותר קשה להם להכיר יהודים, ויש אחוזי התבוללות גבוהים. אבל עדיין, למרות הליברליות, קשה ליהודים מבחינה נפשית להביא גוי או גויה הביתה. אז אמרתי שאפגיש בין יהודים.
"עלינו לאוויר בפברואר 1997, ובסוף השנה היו לנו כבר 10,000 משתמשים. במונחים של אותה תקופה זה היה מספר עצום. היה קשה לקחת בחור שנראה טוב ומצליח ולהכניס אותו לאתר כזה. אנשים אמרו 'מה לא בסדר בי שאני צריך את זה? יש לי בחורות בלי סוף'. ועוד יותר קשה היה להכניס לשם בחורות".
כסף גדול
אבל שפירא לא עצר כאן. "ב־1999 קניתי אתר היכרויות כושל, שהיה מיועד לכלל האוכלוסייה, פיתחתי אותו ונהיינו הכי גדולים בארצות הברית", הוא נזכר. "התחלתי גם לקנות או לפתח אתרים למגזרים אחרים - לנוצרים, לאסייתים. ב־2004 היו לי 25 אתרי היכרויות עם קהל לקוחות של 25 מיליון איש. בשנת 2000 הוצאנו את החברה (מאצ'נט, לימים - ספארק נטוורקס) לבורסה, וב־2004 הגענו להכנסות של 95 מיליון דולר, עם 450 מיליון דולר שווי שוק".
ואז מה?
"דווקא בתקופת השיא הייתי עייף. נגמר לי. הצלחנו, כמעט כבר לא נשארו אתגרים. זה התחיל לשעמם אותי. גם סוג העבודה השתנה. פתאום אני מנהל חברה עם 400 עובדים. זה פחות עניין אותי".
שילמת מחיר אישי על ההצלחה?
"היו לי מכוניות יפות, היה לי מטוס, היה לי בית יפה, התחלתי להיות מעורב קצת בפוליטיקה (במשרדו של שפירא תלויה תמונה שלו עם ג'ורג' בוש - א"ש). חייתי טוב ולמעשה כבר לא עבדתי. ב־2006 נסעתי עם אשתי לכל מיני איים אקזוטיים, ביליתי, אבל הגעתי גם למצב של דיכאון בגלל חוסר מעש. לא רציתי לקום בבוקר. כדי להיות מאושר, אדם צריך חיים שלמים, ובשביל כל אחד זה משהו אחר. אני צריך תערובת של אהבה, ילדים ועניין עסקי. אם אין לי את זה, אני לא יכול להיות מאושר. אז היה לי כסף, אבל כבר לא היה עניין".
באותה שנה החליט שפירא למכור את חלקו בחברה ל"ג'יי. פי. מורגן". לדבריו, הוא גרף לכיסו כ־25 מיליון דולר. חלק ניכר מהכסף הזה הושקע בנדל"ן - בתי דירות בארצות הברית. ב־2008, במשבר הכלכלי, הוא איבד הון רב. "הרבה מיליוני דולרים", לדבריו. "אבל אני אף פעם לא עבדתי כדי לחסוך פרוטה לפרוטה, הרווחתי את הכסף במכות, אז מן הסתם הערך המטפורי של כסף לגבי הוא לא כמו אצל מישהו שהייתה לו למשל חנות קטנה לניקוי יבש והיה חוסך כל חודש.
במקרה שלי ההפסד היה פחות כואב, כי יום אחד פשוט נפלו עלי מיליוני דולרים. ההתעשרות האישית שלי לא הייתה תהליך".
בכל זאת, היה מדובר בהרבה מאוד כסף.
"כמובן שלא הייתי מאושר מזה, אבל בדיעבד, מה נתן לי הכסף? אני מסוג האנשים שמתעוררים בבוקר וחושבים על מה שיש להם ולא על מה שאין להם. אז הכסף קנה לי אוטו יפה? בית יותר מדי גדול? הכסף קנה לי את הקישוטים, לא את הדברים החשובים באמת. לכל אחד מאיתנו יש חוזקות וחולשות, והדבר החשוב באמת זה לדעת להכיל את עצמך, לקבל את עצמך כמו שאתה. שיהיה עניין בחיים, שיהיה בשביל מה לקום בבוקר. נכון, זה לא קל, אבל סגרתי מגירה ואני לא חושב על זה יותר. באותה תקופה גם התגרשתי בפעם השלישית. אז עברתי מבית של 1,000 מ"ר ל־100 מ"ר, מכרתי את הפרארי, וכל הנסיבות בעצם השתנו".
ב־2011, אחרי כמה שנים של התארגנות בארצות הברית, החליט שפירא לחזור ארצה. "כשבזמנו עזבתי את ישראל, היא הייתה יותר קרובה למדינות העולם השלישי. היא עשתה מאז דרך לא נורמלית, ואילו אמריקה נבלמה מהרבה בחינות", הוא אומר. "לא חזרתי למדבר, וגם שניים מילדי גרים פה. בזמנו הייתי מגיע לכאן בערך חמש פעמים בשנה, וכל פעם כשחזרתי לאמריקה היה לי עצוב. אז החלטתי שאתן לזה סיכוי".
איך הייתה הנחיתה?
"מי שבא מאמריקה צריך ללמוד לחיות פה. שם יש אנשים מאוד מנומסים והשיח הוא עדין. פה תמיד יש חיכוך. נהגים מצפצפים לך, הקופאית בסופר שונאת אותך, הרחובות מלוכלכים. בלוס אנג'לס את יכולה ללקק את המדרכה. אבל ברגע שהתגברת על העניין הבסיסי הזה, הכל פה דבש".
בשנתיים הראשונות כאן עסק שפירא בייעוץ לסטארט־אפים שצמחו מאוניברסיטת בן־גוריון. "חשבו שאני הגורו של תעשיית האינטרנט דייטינג, אז כל פעם היו מגיעים אלי יזמים חדשים עם רעיונות לדייטינג", הוא מספר. "בהתחלה לא הייתה לי מוטיבציה להיכנס לזה שוב, וגם לא שמעתי שום רעיון מדליק. עד שב־2013 הגיע אלי בחור אחד, רועי אלדאג, עם משהו שונה. בדקתי מה קורה בענף, נכנסתי לכמה אתרים ואפליקציות, והחלטתי שהעולם הזה מחכה לי שוב. הקמתי חברה יחד איתו ועם מתן גולן ונתי שי ויצאנו לדרך עם Jfiix".
התחלתם בזמן שהשוק היה די רווי במיזמי היכרויות.
"גם כשהקמתי את JDate היו כבר 12 אתרים ליהודים באינטרנט, אני פשוט עשיתי את זה הרבה יותר טוב מכולם. מי שעושה זאת הכי טוב, מרוויח".
כששואלים את שפירא למה הכוונה ב"הכי טוב מכולם", הוא מדבר על מבחן התוצאה. "את נכנסת לאפליקציה או לאתר היכרויות בשביל מטרה מסוימת", הוא מסביר. "בתחום הזה, למשל, יש חוסר יעילות. את מתכתבת עם הרבה בחורים שבסופו של דבר לא תצאי איתם בחיים, והם לא מתאימים לך. כלומר, זו השקעה של זמן רב עם יעילות נמוכה. אני מבדל עצמי בתוצאות".
איך בדיוק?
"יש לנו אלגוריתמים שמנתחים את ההתנהלות שלך בתוך האפליקציה, ואת בעצם מקבלת את הגברים שהכי מתאימים לך. למשל, גבר נמשך ללוק פנים מסוים של בחורה, ובחורה נמשכת ללוק מסוים של גבר. אני מאפיין אותך על פי ההתנהלות שלך, על פי הלוק שלך, ומחפש לך גברים שלדעתנו מתאימים לך באפיון ושגם את מתאימה למה שהם מחפשים. התוכנה שלנו מנסה לעשות התאמה אופטימלית. כמו כן, משימת המשנה שלנו היא אותה משימה שהייתה לי כשהקמתי את JDate - לספק היצע ליהודים שגרים מחוץ לישראל כדי לפגוע קצת בתנופה של ההתבוללות".
שפירא מספר שכרגע האפליקציה משווקת בישראל ובארצות הברית למשתמשים יהודים. המודל הכלכלי הוא הורדה חינם ותשלום רק על התוצאה. למשל, מישהי מצאה חן בעיניך, כתבת לה, והיא כתבה לך חזרה, אז כדי לקרוא את תשובתה ולהמשיך איתה את ההתכתבות - תצטרך להיפרד מ"מטבע" - בין 80 אגורות ל־2 שקלים (תלוי בכמות ה"מטבעות" שרוכשים מראש). ניתן גם לקנות מינוי לתקשורת בלתי מוגבלת (כ־40 שקל לחודש). "בישראל האפליקציה היא רווחית, באמריקה עדיין לא. שם אנחנו עדיין בשלבי חדירת שוק", מספר שפירא.
כסף חדש
אנחנו נפגשים במשרדי החברה בתל אביב, הממוקמים מול מרכז הקבלה בכיכר דיזנגוף. Jfiix כוללת כיום 15 עובדים, ושפירא גאה לעדכן שאפילו השותף שלו, מתן, התחתן לפני כשנה בזכות האפליקציה.
קהל היעד של האפליקציה הוא אנשים בגילי 40־20, המהווים כ־75% מהמשתמשים. "אבל יש גם בני 70", שפירא מחייך, ומסביר ש"כיום החבר'ה הצעירים שרוצים למצוא דייט נכנסים לאפליקציה, בשבילם זה טבעי לחלוטין".
עם כל היתרונות של האפליקציות ואתרי ההיכרויות, שפירא מציין שיש גם צדדים פחות נעימים. "בחור נמצא בקשר עם בחורה, למשל, אבל במקביל הוא עדיין מנסה למצוא שיפורים ובודק את השוק. יש בזה משהו ממכר".
איך אתם מתמודדים עם נוכלים ומתחזים?
"כדי להירשם לאפליקציה את חייבת פרופיל בפייסבוק. אם פתחת פרופיל בפייסבוק לפני חמש דקות, לא נאשר את הרישום שלך. בכך שנרשמת דרך פייסבוק, 75% מהבעיות כבר יורדות. אנחנו גם לא נותנים לאנשים מתחת לגיל 18 להירשם, וגם עוקבים אחרי ההתנהגות באפליקציה. אם יש דברים חריגים, כמו אמירות פוגעניות, אנחנו מזהירים ומרחיקים".
אולי תנדב טיפ לדייט הראשון?
"הטיפ הכי טוב זה לצ'טט באפליקציה כמה שיותר לפני שמחליפים פרטים אישיים, כמו טלפון, פייסבוק וכדומה. האפליקציה היא רק עם שמות פרטיים, ולכן קשה מאוד להגיע אליך. הצ'ט מאוד נוח, הוא כמו וואטסאפ, אז תשתמשו בזה כדי לסנן".
תצליח לשחזר את ההצלחה של JDate?
"אנחנו מציעים את Jfiix מול עשר אפליקציות אחרות ומתחרים בהן ביעילות רבה. זו אפליקציה שמייצרת הכנסות מסכומים קטנים, מה שאומר שיותר אנשים יכולים לשלם עליה. כל סטודנט יכול להרשות את זה לעצמו, ולכן אני רואה פוטנציאל עצום להכנסה. אנחנו גם מאוד רוצים לייצר גשר בין קהילות בעולם. כיום 25% מהתקשורת באפליקציה היא בין ישראלים לאמריקאים. זה דבר טוב. זה טוב ליהודים".