באפריל שעבר נרשם אירוע מכונן, כאשר בגמר אליפות הסייבר הלאומית עלו תלמידים מ־200 בתי ספר (יסודיים או על־יסודיים) לשלב הגמר. "אלופי הסייבר יובילו בעתיד את ההייטק הישראלי", אמר שר החינוך נפתלי בנט. "התכנות הוא שפה, וכדי להצטיין בו על התלמידים ללמוד אותה כבר בגילים הצעירים". את השימוש של בנט בלשון זכר אפשר לייחס לעובדה שככה זה בעברית. אבל המספרים מורים אחרת.
הסייבר הישראלי הוא אולי מקור גאווה לאומי, אולם שיעור הבנות המשרתות בתפקידי סייבר (סב"ר) בצה"ל נותר נמוך, והוא משקף את השיעור הנמוך של בנות הניגשות לבגרות בתחומי הסייבר - תנאי הכרחי לשירות צבאי בתחום. לפי נתוני צה"ל, 9% בלבד מהלומדים לבגרות בתחומי הסייבר הן בנות - שיעור נמוך אפילו משיעור הבנות הלומדות מקצועות הנדסיים (11%).
ב־2010 הקימו קרן רש"י ומשרד הביטחון את תכנית "מגשימים" המיועדת לתלמידי י'־י"ב מצטיינים מהפריפריה שלהם יכולות גבוהות ונטייה למחשבים ומכשירה אותם לתחום המחשבים והסייבר. אל התוכנית הצטרפו עם הזמן שותפים כמו מפעל הפיס, משרד ראש הממשלה, ECI וקרנות פילנתרופיות כקרן אדליס, קרן דניאל, קרן שוליך וקרן דוידסון - וכולם מגויסים למען מטרה אחת: להעלות את שיעור הבנות העוסקות בסייבר.
להפוך קושי לאתגר
נכון להיום, שיעור הבנות מקרב המשתתפים ב"מגשימים" שהפכה בשנת 2013 לתוכנית לאומית עומד על 21%. קשה להאמין, אבל גם בשנת 2016 דרכן של בנות סלולה בעיקר לתחומי לימוד עיוניים ולמסלולי שירות תואמים. אפילו שירות בתפקידים קרביים הפך בקרב הבנות לפופולרי יותר משירות בתפקידי טכנולוגיה, מחשבים וסייבר. "נשים בישראל אינן מיוצגות מספיק בתחומי הסייבר, מדעי המחשב והמדעים בכלל", אומר יו"ר קרן רש"י, רא"ל (במיל') גבי אשכנזי. "אין מספיק צעירות שבוחרות ללמוד תחומים אלה בתקופת התיכון ובאקדמיה, וכפועל יוצא ייצוגן בתעשיית ההייטק אינו משקף את חלקן באוכלוסייה.
ב־2015 היו רק 12% מכל חיילי החובה ביחידות הסייבר נשים. אחת המטרות של המרכז לחינוך סייבר של קרן רש"י היא לשנות מציאות זו ולעודד צעירות לפנות לתכניות הסייבר השונות, שיסייעו להן להתקבל ליחידות עילית בצה"ל בתחום המודיעין והסייבר, ולאחר מכן ללימודים אקדמיים ולקריירה בתחום".
קחו את הקשיים האלה והוסיפו את ההערות מהסביבה. כן, עדיין יש כאלה. עכשיו תוסיפו על כך את העובדה שבנות בפריפריה נהנות מפחות נגישות מבנות במרכז - והנה התמונה כולה.
למרות זאת, קבוצה קטנה אך נחושה של 150 בנות מהפריפריה החליטה להתנער מהסטיגמות ולהפוך את הקושי לאתגר. הן עברו בהצלחה תהליך מיון לתוכנית הסייבר הלאומית, והשבוע ארזו תיק ויצאו למחנה קיץ סייבר של קרן רש"י, משרד הביטחון וחברת התעופה לוקהיד מרטין, המכין אותן לקראת תכנית "מגשימים". במחנה, בבית יציב בבאר שבע, הן נכנסות אל חדר בריחה (escape room) ומנסות להימלט ממנו בפיצוח קודים - ומשתתפות בתחרות "חפש את המטמון" על אפליקציות פיצוח חידות טכנולוגיות מוצפנות. הן לומדות לכתוב שפת קוד, עובדות בסדנאות משותפות מול מרצה ופותרות משימות בקבוצות קטנות, לומדות בכיתת מחשבים תכנות, רשתות ומה באמת מסתתר מאחורי מערכות ההפעלה של המחשבים.
"למחנה הקיץ לבנות חשיבות גדולה בשינוי התפיסה כי סייבר אינו תחום לבנות. אנו מקווים שבזכות יוזמות כאלה נצליח לעודד רישום ולגייס עוד בנות צעירות לתוכניות דומות בעתיד", אומר יהושע (שיקי) שני, מנכ"ל לוקהיד מרטין ישראל.
שלי נחשונוב (15.5) מבית הספר מקיף כללי בשדרות היא הנציגה היחידה מבית ספרה בתוכנית. מבחינתה, החופש הגדול החל רק עכשיו, עם סיום הלימודים לקראת מבחן המתמטיקה ב־5 יחידות לימוד. איך קרה שהיא לבד? "אני חושבת שבנות אחרות לא באמת מבינות איך התחום הזה יכול לעזור להן בחיים", אומרת נחשונוב. "יש לי שתי אחיות גדולות ושתיהן עובדות בתחומי ההייטק והסייבר בחברות גדולות. אני מסתכלת בהן וחושבת לעצמי שככה אני רוצה לראות את עצמי בעתיד. בנות צריכות להבין שגם הן יכולות ללמוד את התחום הזה ושגם הן מסוגלות. הן מוכרחות להפסיק לחשוב שהתחום הזה הוא רק לבנים, ושרק בנים יכולים להצליח בו. אם הן רוצות בזה, לא יהיה להן קשה. אגב, הרצון שלי ללמוד את התחום לא הגיע רק מהאחיות שלי; ברור שגם מעין של השראה בשבילי, אבל לא רק הן. בטלוויזיה משדרים את התוכנית CSI סייבר. אני אוהבת אותה וצופה בה באדיקות, וממנה הבנתי שאני מאוהבת בתחום הזה ושזה מה שאני רוצה ללמוד - ולעסוק בו בעתיד".
"מקצועות של בנים ומקצועות של בנות" - יש דבר כזה? אם לא, למה לדעתך אחוזי הבנות כל כך נמוכים בתחומי הסייבר?
"אני לא חושבת שיש מקצועות שמיועדים רק לבנים או מקצועות שמיודעים רק לבנות. מישהו פעם אמר לי בהקשר הזה, שבנות הן פרפקציוניסטיות ושואפות למושלם, ובגלל זה הן לא הולכות לתחומים הקשים. לטענתו הן מפחדות להיכשל, מפחדות להיכנס לתחומים שהן לא מכירות אותם. אני לא מאמינה בזה, כי אני בעצמי מפחדת להיכנס לתחום הזה - אבל עושה זאת כי אני אוהבת אותו ומאמינה בעצמי".
חברתה, שחר ניצני (15) מגבעת ישעיהו ובית שמש, למדה בשנה שעברה בבית הספר העל־יסודי הרטוב. בזמן שהיא מפצחת להנאתה קודים במחנה, היא מתלבטת אם לעבור ללמוד ביאסא (בית הספר למדעים ולאמנויות בירושלים). מדובר בנערה רבת־פעלים: "התחביבים שלי הם לצלם, לראות סרטים, להיות עם המשפחה, לשמוע מוזיקה ולנגן בפסנתר. השנה אתחיל ללמוד לנגן בעוד כלי נגינה", היא מספרת. הסייבר הוא אהבה נוספת. "אני לא היחידה מבית הספר שלי שנרשמתי לתוכנית מגשימים, אבל אני היחידה שנרשמתי למחנה הקיץ. החלטתי ללכת ללמוד במגשימים מכיוון שתכנות הוא מקצוע שאני אוהבת לעסוק בו, ואני רוצה ללמוד עליו עוד. התוכנית תעזור לי מאוד בעתיד, אם בצבא ואם בעבודה, וכך אוכל להכיר אנשים חדשים. לדעתי "מקצועות של בנים ומקצועות של בנות" לא קיים. אני חושבת שכל אחד צריך לעשות את מה שהוא אוהב לעשות. אני לא יודעת למה אחוזי הבנות כל כך נמוכים בתחום הסייבר; יכול להיות שכולם רגילים שבנים הם מי שהולכים לתחומים האלה, ולכן הבנות נרתעות מללכת. יכול להיות שהבנים מקבלים יחס שונה מהבנות, וזה גורם להן להרגיש לא בנוח. הייתי הבת היחידה בכיתה של "ניצני מגשימים", ולא היה לי אכפת שהייתי בכיתה שכולה בנים. אבל יכול להיות שלבנות אחרות זה כן היה מפריע".
מנפצות את הסטיגמות
אילנה גוטמן עדיין לא בת 18 אבל כבר למודת ניסיון. גוטמן, בוגרת טרייה של תוכנית "מגשימים", שימשה גם מדריכה צעירה במקביל ללימודים. בקרוב תתגייס ליחידה 8200. כבר בראשית כיתה י' גילתה עניין בתחום, אבל בבית ספרה לא הייתה אפילו כיתת מחשבים. "כדאי לך ללמוד ביוטכנולוגיה", אמרו לה. "התחום הזה מיועד לבנות". גוטמן לא הקשיבה, למדה פיזיקה, מתמטיקה, אלקטרוניקה, מחשבים ואנגלית, ובד בבד השתלבה בתוכנית. פעמיים בשבוע, שלוש שעות לכל מפגש. עד סיום לימודיה עשתה כל שביכולתה כדי לשמש מדריכה ומנטורית לחניכות הצעירות.
"התוכנית התחילה בעיר שלי ב־2012, וכל מחזור שלה נמשך שנתיים וחצי. למדתי המון דברים שלא ידעתי קודם, והכי חשוב - למדתי איך לחשוב וללמוד לבד. מאז ומעולם ידעתי שאני רוצה ללמוד מחשבים, וכששמעתי על התוכנית, ידעתי שזו ההזדמנות שחיכיתי לה - וישר ניסיתי להתקבל. עם השנים התוכנית הפכה להיות הבית השני שלי. המדריכים היו מעולים ותמיד היו לצדי כדי לתמוך בי ולענות על שאלותיי, ובסופו של דבר בזכותם רציתי להיות אחות בוגרת לחניכים גם כן".
דרך התוכנית התנדבה בכמה מסגרות. אחת מהן היא "הקשר הרב־דורי" לגישור על הפער הטכנולוגי עם קשישים. גוטמן תיעדה את סיפור חייהם. על כך זכתה בתעודת הצטיינות החתומה בידי השרה לשיווין חברתי שרה גמליאל, והיא גאה מאוד. "בנוסף ל'קשר הרב־דורי' התנדבתי בכיתה י"ב בתור אחות בוגרת לחניכי מגשימים בכיתה י'", היא מספרת. "יצא לי להדריך חניכים ולראות חניכים - שבהתחלה היה להם קצת קשה - משתפרים לאט לאט. קיימתי עם כמה מהם שיחות אישיות, ויצא לי להכיר אותם לעומק. זה היה חוויה משמעותית מאוד בשבילי בתור מישהי שפעם הייתה חניכה בכיתה י' ושחוותה את הלחץ ואת הקשיים שהם חווים".
ואם אנחנו כבר בענייני סטיגמות, גוטמן מבקשת להבהיר: "כשאנשים חושבים על סייבר, הם מדמיינים האקר שיושב במחשב ולראשו קפוצ'ון שחור, מולו מסך ירוק, והוא פורץ לאתרים ומפיל רשתות, דבר שלא בהכרח נכון", היא מסבירה. "אנשים לא יודעים שיש שני סוגים של האקרים: 'כובע לבן' ו'כובע שחור'. האקר 'כובע לבן' עוסק במגננה, ואילו האקר 'כובע שחור' עוסק בהתקפה. יש הבדל עצום בין השניים. בתוכנית 'מגשימים' הקפידו מאוד על ההבדל ביניהם ועל מה שאנחנו בתור חניכי מגשימים יכולים - או לא יכולים - לעשות בידע שיש לנו. אני חושבת שאנשים לא בדיוק יודעים מהי ההגדרה לסייבר, כי קשה מאוד להגדיר את זה. אני אוהבת להגיד שסייבר הוא מכלול של דברים. סייבר הוא אבטחת מידע, רשתות, שפות תכנות, איך רמזורים פועלים - ועוד המון דברים. יש הרבה דעות לגבי מי כן ומי לא יכול ללמוד סייבר. לדעתי כולם יכולים ללמוד סייבר ומחשבים: בנים ובנות. הכל תלוי בזמן שמשקיעים".
מה הייתה המוטיבציה שלך להפוך למדריכה בעצמך?
"זה התחיל במדריכים שהדריכו אותי כשהייתי חניכה. ראיתי כמה הם עוזרים ותמיד נמצאים בסביבה כדי לענות על השאלות שלי, ואפילו לעודד אותי בפן האישי, וזה גרם לי להבין שגם אני רוצה לעשות את זה ולעזור לילדים אחרים. לא התחרטתי לרגע, כי יצא לי לפגוש ילדים מדהימים שהיו צריכים תמיכה ודחיפה קטנה כדי להצליח - ועובדה שהיום הם מהמובילים בכיתה שלהם. נהניתי לראות ילדים עוברים שינוי, ולדעת שהיה לי חלק בזה. ההדרכה כרוכה בהרבה קשיים, כי את צריכה לדעת איך לפנות לתלמידים, איך אפשר לעודד אותם ולעזור להם, איך לכוון אותם למקום הנכון גם כשהם רוצים לפרוש ולא מאמינים בעצמם. אבל אין רגע טוב מהרגע שבו את מקבלת הודעה מחניכה שכותבת כמה שבזכותך היא עדיין בתוכנית וכמה שהיא מעריכה אותך על כך".