עיצוב רובוט חברתי, המסייע בשיקום מטופלים, הוא תחום חדש בעולם הרפואה הדיגיטלית. לפי הערכות, בעתיד הקרוב יגבר הצורך בשילוב רובוטים חברתיים דמויי אנוש (Socially Assistive Robots) בהאצת תהליכי שיקום של חולים. הסיבה: סיכויי ההישרדות של חולים במחלות שבהן יש ליקויים תפקודיים חמורים, כדוגמת שבץ מוחי, עולים.
מחקר חדש רב־תחומי, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Science Robotics, מדגיש את החשיבות שביצירת יחסי אמון בין מטופל לרובוט להצלחת תהליך השיקום.
את המחקר הובילו ד"ר שלי לוי־צדק, ראש המעבדה לחקר הזקנה, הקוגניציה והשיקום במחלקה לפיזיותרפיה וחברת מרכז זלוטובסקי לחקר המוח באוניברסיטת בן־גוריון שבנגב, והדוקטורנטית רונית פיינגולד־פולק מהמעבדה לחקר הזקנה, הקוגניציה והשיקום באוניברסיטת בן־גוריון שהיא גם פיזיותרפיסטית מומחית בשיקום לאחר שבץ. השתיים פעלו בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטאות נוספות בעולם.
לטענת החוקרות, בעת תכנון ועיצוב רובוטים עתידיים יש לתת את הדעת בראש ובראשונה על פיתוח מנגנונים בוני אמון בין האדם למכונה. בהקשר זה נחוץ שהמטופל יהיה סמוך ובטוח שהאינטראקציה שלו עם הרובוט בטיחותית וכי הוא מבצע תנועות המקדמות את הטיפול בו. כמו כן מטופלים צריכים להיות מסוגלים לזהות ולחזות את כוונותיו של הרובוט בטיפול, ועל הרובוט להיות מודע למצב הנפשי והפיזי של המטופל. נוסף לכך על הרובוט להיות מסוגל לתקשר עם אנשים שחווים קושי בתקשורת, הן בהבנה והן בדיבור.
"חולים בתהליכי שיקום, למשל לאחר שבץ מוחי, נמצאים במצב פגיע ורגיש", מסבירה ד"ר לוי־צדק. "הם נסמכים במידה רבה על יחסי האמון שרקמו עם המטפלים שלהם. מסיבה זו עלינו לשקול היטב מה הם היתרונות והחסרונות של שילוב רובוטים דמויי אנוש בתהליך של שיקום לאחר שבץ. לצד תרומתם החלוצית של רובוטים לשיקום החולים, השימוש בהם מעלה שאלות אתיות וחברתיות חשובות. יצירת אמון היא תנאי הכרחי להצלחת אינטראקציה זו, בד בבד להתקדמות טכנולוגית גרידא".