הילד שלי רגיש ללקטוז, ולכן הפסקתי לתת לו מוצרי חלב. מצד שני, אני חוששת שהוא לא מקבל מספיק סידן. מה אפשר לעשות?
רגישות או אי סבילות ללקטוז (הסוכר הטבעי של החלב), מתפתחת כאשר קיים מחסור חלקי או מלא, בייצור אנזים הלקטאז, שתפקידו לפרק את הלקטוז. הרגישים ללקטוז סובלים מהתופעה בדרגות שונות, המתבטאות בתחושות אי נוחות בבטן, בכאבי בטן, בתחושת נפיחות או בשלשול. אגב, תופעה זו מאפיינת בעיקר מבוגרים והיא נדירה יחסית בקרב ילדים צעירים.
והבשורה המשמחת: למרות הנטייה הטבעית להפסיק לצרוך מוצרי חלב במצב של רגישות ללקטוז, חשוב לדעת שלמעשה אין באמת צורך להוציא אותם לחלוטין מהתפריט. הסיבה היא שמוצרי חלב רבים, מכילים כמות נמוכה עד אפסית של לקטוז מטבעם. כך למשל גבינה צהובה מכילה כמות אפסית של לקטוז ובפרוסה אחת אפשר להרוויח 200 מ"ג סידן ששווים ל-20% מצריכת הסידן היומית המומלצת. גם גבינה בולגרית מסורתית (לא מעודנת) דלה מאוד בלקטוז ומכילה פחות מ-0.5 ג'. בקוטג' יש כמות בינונית של לקטוז, מכיוון שהרבה ממנו יוצא בתהליך הייצור.
בנוסף, היום ניתן ליהנות גם ממוצרי חלב שמיוצרים בתהליך מיוחד, שנועד לגרום להם להיות דלים בלקטוז ע"י הוספת אנזים הלקטאז בתהליך הייצור, ביניהם: חלב דל לקטוז, שוקו דל לקטוז ועוד. ניתן להציע לילד את המאכלים הללו, ולבחון את תחושותיו הגופניות לאחר האכילה. במקרה שאינו סובל מתחושות לא נעימות, ניתן להמשיך ולצרוך את מוצרי החלב הרלוונטיים.
והנה עוד כמה טיפים שיכולים להועיל: העדיפו לצרוך את מוצרי החלב במנות שמחולקות לאורך היום ולא בבת אחת, ושלבו אותם בארוחות הכוללות מאכלים נוספים כגון פחמימות ושומנים, המפחיתים את הסימפטומים. בנוסף, להשלמת כמות הצריכה היומית המומלצת, ניתן לצרוך סידן גם ממקורות אחרים כמו: סרדינים, ברוקולי או כרוב. מעבר לכך, ניתן לרכוש "כמוסות לקטאז" שמכילות באופן מלאכותי את האנזים, ומסייעות למי שסובל מהתופעה.
בכל מקרה, חשוב להבין שוויתור מלא על מוצרי חלב, עלול לגרום למחסור תזונתי בסידן הדרוש להתפתחות ולבריאות תקינה, במיוחד בתקופת הגדילה וההתבגרות.
הכתבה בשיתוף "תנובה".