שרה סיני (34), או בשם הבמה היותר ידוע שלה - שרה, החלה את דרכה המוזיקלית לפני למעלה מעשור, עם צאת אלבומה הראשון "חבק, יהיה משהו" (2005), אלבום שזכה לביקורות מפרגנות מהתקשורת, כנראה בזכות "פוליטיקאי", הסינגל הראשון ששוחרר ממנו, ששחרר אמירה חברתית-פוליטית בועטת על כל הגועל נפש מאחורי הקלעים של הפוליטיקה המקומית.
"הייתי רוצה שיהיה לי חבר פוליטיקאי מושחת/ כל היום ניסע במכונית מפוארת ונצחק/ על כל העניים שאין להם מספיק לאוכל/ ועל אלה שעצוב להם בלב ואין להם מזל". ההומור והשנינות המושחזת הם מוטיבים חוזרים בשיריה של שרה, שאותם כותב אחיה, הבמאי והמחזאי הצעיר רוני סיני. הדגש הוא תמיד על הטקסטים הלא מתפשרים, העוסקים, ברובם הגדול, בפן הטרגי־קומי ובצד האפל של החיים.
את אלבומה החדש, "בית האופרה", הפיק מוזיקלית דן תורן, שלקח את שרה תחת חסותו. החיבור עם תורן היה מוצלח, ובמשך שנים שרה הייתה המופע הפותח להופעותיו ברחבי הארץ. בעקבות ההופעות עם תורן נוצר חיבור עם פיטר רוט, שהפיק את אלבומה השני, "אתה אוהב אותי?" (2013), שבניגוד לקודמו - שהיה מינימליסטי במהותו - התאפיין בהפקה מושקעת ועשירה ולקח כחמש שנים של עשייה.
במהלך כל השנים האלה, עבדה שרה בבתי קפה כמלצרית וכך מימנה את הפקת האלבום, מה שהוליד לימים שיר מצוין, "בית קפה משולש", המתאר את הדחף המתמיד להגשמת החלום בתוך דירת חדר. באלבומה החדש, "בית האופרה", הנושא אף הוא אמירה חברתית נוקבת, שבעה שירים, ביניהם: "ריח" שכתב גלעד כהנא ו"בוער בי" שכתב אורן ברזילי. ב־20.9 תשיק את האלבום החדש במועדון האזור בתל אביב.
באלבום החדש עסקה שרה לראשונה בהפקה, כשחברה לשיקו פלדמן, חבר להקות "שייגעצ" ו"המג'יקל מיסטורי טור", שמנגן עמה בשנים האחרונות בהופעותיה, מה שמכניס לה מעט פאנק וגרוב למקצב.