בימים שבהם עתידו של השידור הציבורי בפרט והרדיו בכלל, לוט בערפל ותופס את לב השיח הציבורי, נחתה בשורה מרה נוספת על חובבי המוזיקה: אחרי 22 שנות שידור רצופות, תחנת הרדיו "קול הקמפוס" (106FM) תסיים את שידוריה בסוף החודש בעקבות מצוקה תקציבית, שלא מאפשרת את המשך פעילותה. ההודעה על סגירת התחנה באה כשלוש שנים לאחר קיצוצים משמעותיים בכוח אדם שערערו קשות את הלך הרוח בתחנה, ובימים האחרונים קיבלו נמרוד הלברטל ועדי נוי, מצוות ניהול התחנה, מכתבי פיטורים, כאמור, בגין מצוקה כלכלית כבדה. המנהלת היחידה שטרם פוטרה היא הדר זילברשטיין וזאת בשל שובה מחופשת לידה, מה שמחייב את מעסיקיה לחכות חודשיים עד פיטורה.
תחנת קול הקמפוס נולדה ב־1995, במסגרת המסלול האקדמי של המכללה למינהל, בתחילה בתל אביב ובשבע השנים האחרונות בראשון לציון. אחד הדברים המיוחדים בתחנה היה שהיא לא שידרה מעולם פרסומות או חדשות, אלא נטו מוזיקה בכל שעות היממה, ושדרניה היו סטודנטים ובוגרי בית הספר לתקשורת של המכללה, במסגרת פעילות לימודית אקדמית.
"באתי למכללה למינהל בגלל 'קול הקמפוס'. ידעתי שעומדים לפתוח תחנת רדיו, וכחולה רדיו זה היה הסיכוי הגדול שלי לעשות את צעדיי הראשונים בתחום", מספר לאון פלדמן, שדר "נפוליאון", תוכנית הדגל של "קול הקמפוס", שמשדר בין השאר גם ב"כאן גימל" וברדיו "הקצה". "אני זוכר שהייתי שולח פיילוטים למנהלים שם. התוכנית הראשונה הייתה 'תדר חזרות', ובה זכיתי לארח את מאיר אריאל ז"ל. בדיוק לפני 20 שנה התחלתי את 'נפוליאון', שנתנה במה לאינספור אמני אינדי שעשו את צעדיהם הראשונים בתוכנית. התחנה השתדלה להשמיע כל דבר שיוצא והיה חד, חדש ומעניין, ונתנה הזדמנות לאנשים שלאו דווקא התקבלו בזרועות פתוחות בתחנות אחרות. היינו הראשונים שהשמיעו, לדוגמה, את אסף אבידן, אסתר רדא, קרולינה ועוד. אף פעם לא היו לנו שיקולי רייטינג, אלא נטו לשדר מוזיקה טובה".
דבר נוסף שאפיין את "קול הקמפוס", בשונה מתחנות אחרות, הוא שלאורך שנות פעילותה היא יזמה מופעי מוזיקה רבים בחסותה, דאגה לתווך אמנים ישראלים עם לייבלים מחו"ל, ואף הפיקה אוספים ואלבומים מקוריים ("מסע אספלט", Where Is The Sunshine, "פרויקט הלביא"), לצד לייבל משלה - "חרקה" (ראשי תיבות של "חיות רדיו קול הקמפוס"), שבמשך שש שנים הקליט לאמנים אלבומים באולפן התחנה עצמה. אחת הלהקות הללו היא "גולשי האבן נייר ומספריים", להקה תל אביבית שהשנה הקליטה בחסות התחנה את אלבומה השני – "כנופיית החרקה".
"קול הקמפוס התעניינו במוזיקה שלנו ופנו אלינו להשתתף בפרויקט 'חרקה', שהוקלט ושווק על ידי התחנה", מספר שי לנדא, חבר הלהקה, ומוסיף: "נתנו לנו להשתמש באולפני התחנה לצורך ההקלטות, עם עזרה של טכנאים וסטודנטים, ובזכותם יצא האלבום שלנו. נראה שללא התעניינות התחנה והשמעות מצדה, לא היינו קיימים היום בכלל ולא הייתה התעניינות במוזיקה ובהופעות שלנו".
"התחנה עשתה מופעי התרמה ומסיבות שנערכו עשרות שעות, ניהלה אתר מצוין ורצתה להיות גוף תוכן רבגוני ולא רק רדיו רגיל", מסביר פלדמן. "בשנים האחרונות התחנה איבדה אומנם מעט מתור הזהב שלה בגלל בעיות תקציביות שגרמו לירידה בכמות העובדים, והאופציות ליצור שידור משוכלל יותר, אבל שמרה על אותו קו שהפך אותה לתחנת רדיו איכותית ומוערכת".
ההודעה על סגירת התחנה נפלה כרעם ביום בהיר, לא דרך הצינורות המקובלים, אלא דרך פוסט בפייסבוק. "ההודעה הרשמית שיצאה ומרמזת על סגירת התחנה, יצאה רק כיוון שהשדרנים פרסמו פוסטים בפייסבוק על הנושא", מספרת נעה ברודצקי, עורכת ושדרנית בתחנה בעשור האחרון ומגישת התוכנית "אוקסימורון". "אין לי כעס על סגירת התחנה. הכעס הוא על הדרך. זו לא התנהלות רצינית, אלא כמו פרק של 'משחקי הכס'. התחנה היא מוסד תרבותי חשוב. תנו לנו לפחות לסגור אותה בחגיגה, ונראה איך ממשיכים מפה. זו לא רק סגירת הבית של המאזינים, אלא גם סגירת הבית של היוצרים. אני חושבת שנבין את גודל השפעת התחנה רק כשהיא לא תהיה".