זמן קצר לאחר שנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הכריז על הכרתו בירושלים בירת ישראל, מיהר נשיא צ'כיה, מילוש זמאן, להודיע כי גם הוא יעביר לשם את שגרירות ארצו. "פחדני האיחוד האירופי עושים כל שביכולתם כדי שידם של התומכים שלהם בטרוריסטים של התנועה הפלסטינית תהיה על העליונה על אלה שתומכים בתנועה הישראלית", הוא אמר בנאום בשבת האחרונה.
זו לא הפעם הראשונה שבה הפוליטיקאי הצכ'י חד הלשון, שגינונים דיפלומטיים הם ממנו והלאה, אינו מהסס להביע את דעתו על הפלסטינים. ב־2002, בעת שכיהן כראש ממשלה, הוא השווה בראיון עמי שבפורסם ב"הארץ" את יאסר ערפאת להיטלר.
זמאן, הרואה עצמו מגנה של ישראל באירופה, הוא דמות צבעונית ומלאת סתירות. בניגוד לרבים ממנהיגי צ'כיה שסולדים וחוששים מרוסיה – וההיסטוריה הרי מלמדת אותנו שיש להם סיבות טובות לכך – הוא דווקא תומך בהידוק היחסים עם ולדימיר פוטין, אך גם הביע את אהדתו לטראמפ. בעברו היה במפלגה הסוציאל־דמוקרטית, אך הסתכסך עמה והיה לבעל בריתו של אנדריי באביש, פוליטיקאי אחר שנוי במחלוקת.
באביש הוא מנהיגה של ANO, מפלגת מרכז פופוליסטית, והשבוע הוא צפוי להיות מושבע בפרלמנט כראש ממשלה. זו תהיה ממשלת מיעוט שתזכה לתמיכה מבחוץ של המפלגה הקומוניסטית ומפלגת ימין קיצוני בשם "חירות ודמוקרטיה ישירה", שבראשה עומד בן לאב, מהגר מיפן, המתנגדת כמו באביש וזמאן לקליטת מהגרים מוסלמים ברפובליקה הצ'כית.
באביש, מעשירי המדינה, שכונה "טראמפ הצ'כי", יתמנה לתפקיד אף שמשטרת צ'כיה מנהלת נגדו חקירה על הונאה. החקירה נפתחה לבקשת האיחוד האירופי, שחושד כי חברות של באביש - עסקיו הם בחקלאות ובתקשורת - קיבלו 50 מיליון יורו שלא היו זכאיות להם, לאחר שבאביש הציג מיצגי שווא.
בגלל החקירה כבר שלל בעבר הפרלמנט את חסינותו, אך הוא קיבל אותה מחדש לאחר שנבחר בבחירות האחרונות. משטרת צ'כיה והתביעה ממשיכים לדרוש מהפרלמנט את הסרת חסינותו, אך ספק אם יהיה לכך רוב.
הפחד וההתפכחות
על אף הפוליטיקה המסתחררת של צ'כיה, לפחות דבר אחד קבוע משותף לרוב הממשלות: התמיכה הקבועה והידידות הגדולה לישראל. צ'כיה, עם פולין והונגריה, שבשתיהן יש ממשלות ימין, מתנגדת לרוב באיחוד האירופי לכל הצעה נגד ישראל ומצביעה במוסדות האו"ם נגד גינויים לישראל.
שיתוף הפעולה מתבטא בגידול מתמיד בקשרי הסחר בין שתי המדינות וגם ביחסים קרובים בין מערכות הביטחון והמודיעין שלהן, במיוחד על רקע מאבקה של ישראל נגד תוכנית הגרעין של איראן.
אולי זה רק מקרה, אך השגריר הנוכחי של צ'כיה בישראל הוא איוו שוורץ (שבשל סיבות רפואיות נעדר מתל אביב זה תקופת מה ועומד לשוב לעבודתו בקרוב). שוורץ, שאינו יהודי, הנושא דרגת גנרל, היה במשך כמה שנים ראש שירות המודיעין של ארצו ונפגש כמה פעמים עם ראשי מערכת הביטחון והמודיעין של ישראל.
בראשית החודש התקיים בפראג דו־שיח שנתי בין ישראל לצ'כיה, שבו אמורה הייתה לשאת דברים בין השאר סגנית שרת החוץ ציפי חוטובלי לצד מקבילה הצ'כי. אך ברגע האחרון ביטל ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו את ביקורה, כעונש על התבטאויותיה נגד יהודי ארצות הברית, שלפיהן הם אינם שולחים את בניהם לצבא. את מקומה מילא שגריר ישראל בצ'כיה, דניאל מרון, וחוטובלי, מצדה, טענה כי לא הגיעה לפראג משום שהפורום המדיני שבו אמורה הייתה להשתתף - נדחה.
הדו־שיח שבו השתתפו אנשי אקדמיה ופקידים בכירים של משרדי החוץ של שתי המדינות התקיים בארמון צ'רנין המרשים בסגנונו האדריכלי שנבנה במאה ה־17 בידי הרוזן הומפרכט יאן צ'רנין, והמשמש זה כמעט 100 שנים מקום מושבו של משרד החוץ.
לפני תחילת הדיונים לקחו אותנו, המארחים, לסיור בארמון והובילו אותנו לדירתו של יאן מסריק, שהיה לאחר מלחמת העולם השנייה שר החוץ של צ'כוסלובקיה דאז.
בדירה יש פתח מילוט נסתר לעליית הגג, וגם מקום מסתור המוסווה כארון תמים בקיר. יאן מסריק יכול היה להשתמש בהם כדי להימלט מזרים שחדרו לחדר השינה שלו בליל 10 במרץ 1948, אך משום מה לא עשה זאת. במקום זאת הוא טיפס על החלון, צעד על אדן החלון ולמחרת נמצאה גופתו מוטלת ללא רוח חיים בחצר הארמון. חקירה רשמית של ממשלת צ'כיה קבעה ב־2004 כי הזרים היו סוכני אנ.ק.וו.דה (המשטרה החשאית הסובייטית שקדמה לקג"ב), שרצחו אותו וניסו לביים את מותו כהתאבדות. לאחר מותו השתלטו הקומוניסטים סופית על צ'כוסלובקיה והפכו אותה ל"רפובליקה עממית" ולגרורה של ברית המועצות.
יאן מסריק מילא תפקיד חשוב מאוד בעזרה שהושיטה הממשלה הצ'כוסלובקית - שבראשה עמד הקומוניסט קלמנט גוטוולד - לישראל בשנים 1947־1948. צ'כוסלובקיה, באישור ברית המועצות, אימנה טייסים של חיל האוויר הישראלי שזה עתה הוקם, וזה היה קורס הטיס הראשון. כמו כן אימנה צנחנים, סיפקה עשרות מטוסי קרב (מסרשמיטים גרמנים) ותובלה, כ־50 אלף רובים, כ־6,000 מקלעים וכ־90 מיליון כדורים. עסקת נשק זו, כפי שהודה ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון, הצילה את ישראל בשדה המערכה ואפשרה את ניצחונה במלחמה.
יאן מסריק צעד בתמיכתו בישראל בעקבות אביו, שהיה מייסד הרפובליקה הצ'כוסלובקית שכוננה ב־1918, שימש נשיאה הראשון ונחשב עד היום לאבי האומה.
תומאס גיאורג מסריק נולד ב־1850 למשפחה נוצרית אדוקה, שכמו רבים אחרים במדינה שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו־הונגרית, החזיקה בדעות אנטישמיות. "פחדתי מהיהודים, הוא כתב, "וחשבתי שהם זקוקים לדם נוצרי".
תומאס, שלמד פילוסופיה והיה פובליציסט, התפכח בצעירותו מהשקפות אלה והיה לפילושמי ואוהד של הרעיון הציוני. נקודת המפנה בעניין זה הייתה כשיצא ב־1899 נגד משפטו של לאופולד הילזנר, צעיר יהודי בן 22 מהעיירה פולנה, שהואשם ברצח נערה מקומית כדי לשאוב את דמה לטקס דתי. מסריק גינה בחריפות את עלילת הדם, למרות האווירה האנטישמית שסחפה חלקים גדולים מהמדינה, והתגייס לטובת הילזנר. עמדתו הנחרצת והמוסרית של מסריק האב סייעה בסופו של דבר להמיר את עונש המוות שנגזר על הילזנר במאסר עולם (הוא שוחרר ב־1918).
תמיכתו בציונות ובזכות היהודים לבית לאומי, וגם אמונתו הנוצרית והתעניינותו בירושלים ובארץ הקודש, הביאה ב־1927 את מסריק, אז כבר נשיא הרפובליקה, לביקור ראשון מסוגו בארץ ישראל המנדטורית. סיבה נוספת למסעו, שנמשך גם במצרים וביוון, הייתה כדי לבקר בשלושת המקומות שנחשבו בעיניו לערש הציוויליזציה המערבית.
סמליות ביום הולדת
לציון הביקור ההיסטורי ובמלאות לו 90 שנים, יזם השגריר מרון תערוכה מיוחדת, שמוצגת בכניסה לארמון צ'רנין. את התערוכה אצר ד"ר רוברט ראהק, שהיה נספח התרבות של צ'כיה בישראל וכיום עובד במחלקת המזרח התיכון של המשרד. בתערוכה מוצגות תמונות ממסעו של מסריק ברחבי ארץ ישראל. הוא ביקר בין השאר גם בקיבוץ בית אלפא בעמק יזרעאל, בבית לחם, בראשון לציון, בתל אביב, שם הניח זר על קברו של אחד העם, ובירושלים, שם התקבל בכבוד על ידי הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה של העדה החרדית.
היה זה הביקור הראשון של מנהיג מדינה בארץ ישראל, והוא חיזק עוד יותר את תמיכתו של מסריק בהקמת מדינה ליהודים. לא בכדי קרויים בתל אביב, בחיפה, בבת ים, בפתח תקווה ובנתניה רחובות וכיכרות על שמו, ויוצאי צ'כוסלובקיה בישראל אף הקימו קיבוץ על שמו במפרץ חיפה.
מסריק מת ב־1935, שנים אחדות לפני שהיטלר פלש וכבש את ארצו כפרולוג לפתיחת מלחמת העולם השנייה שהביאה לזוועות הגדולות בהיסטוריה, לעשרות מיליוני הרוגים ולשואת העם היהודי.
המארגנים מיקמו את התערוכה בכניסה למשרד החוץ, כך שכל מבקר במקום יהיה חייב לעבור דרכה. לפני כמה שבועות ביקרה במשרד החוץ בפראג משלחת של ארגון המדינות האסלאמיות, ולמורת רוחם של המבקרים, הצעידו אותם מארחיהם הצ'כים דרך התערוכה ומסרו להם הסברים עליה. העובדה שבשנה הבאה יציינו שתי המדינות 70 ו־100 שנים לעצמאותן היא רק ביטוי סמלי נוסף לידידות הגדולה ביניהן. חשוב שאנו, הישראלים, לא נשכח זאת, נדע להעריך את תמיכתה של צ'כיה ולא ניקח את המדינה הקטנה ממרכז אירופה כמובן מאליו.