הקריירה של שופט הכדורגל אברהם קליין (82) - ללא ספק איש הספורט הישראלי המצליח ביותר בזירה הבינלאומית בכל הזמנים (ויסלחו לי ערן זהבי, מלך השערים של קבוצה בינונית בסין; עומרי כספי, כדורסלן משלים בקבוצת פאר אמריקאית וקודמיהם) - התחילה כמו סיפור סינדרלה קלאסי. זה קרה באמצע שנות ה־50. קליין, אז חייל ששירת בצפון, הגיע יום אחד לחייט יונס כדי שיעשה לו מכנסיים (אז עשו, לא קנו) לבילוי ערב באזרחות. "עכשיו באים?", תהה החייט והזמין את אורחו להתלוות אליו למשחק בליגה למקומות עבודה, שעמד לשפוט. והמכנסיים? - שיחכו.
רצה הגורל, ובמהלך המשחק נקע החייט השופט את רגלו, והזמין את בן לווייתו, שלבש מדי צבא, להחליף אותו. לקליין הצעיר לא עזרו מחאותיו שלא שפט מימיו, ורק היה שחקן נוער ("גרוע") בהפועל חיפה. יונס תקע בפיו משרוקית והיידה, לדרך. לא תאמינו, השיפוט שלו עבר בשלום. "אתה תהיה שופט גדול", החמיא לו יונס והבטיח ללמד אותו את חוקת המשחק. קליין, אגב, מחכה למכנסיים עד היום.
כעבור שנים, בעודו שופט משחק בליגה המקצוענית האמריקאית, שמע קליין קריאה מהיציע במבטא הונגרי מתנגן - "אברהם, סרווס!". אכן, זה היה הגלאי שלו יונס, שירד לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הדבר השתלם לו. "אחרי המשחק גמלתי ליונס על הקריירה שסידר לי, כשהפגשתי אותו עם כוכבי קבוצת קוסמוס, ובהם פלה ופרנץ בקנבאואר", מעיד קליין.
לאחרונה נערך במוזיאון הכדורגל של פיפ"א, הפדרציה הבינלאומית לכדורגל בציריך שבשווייץ, טקס מרגש שבו מסר קליין לתצוגת קבע כ־100 פריטים מתוך אוסף נדיר, פרי הקריירה המפוארת שלו. קליין, הנראה צעיר מ־83 שנותיו, זכה לכבוד הזה בהיותו לאגדת כדורגל בחייו, כשבאמתחתו שיפוט במאות משחקים בינלאומיים, עם שלושה מונדיאלים ושתי אולימפיאדות כגולת הכותרת.
בלי דעות קדומות
בדירתו המוזיאונית הקטנה, במגדל מגורים במבואות חיפה מעל הים, מגולל קליין את סיפורו המרתק, שהופיע גם בספרו האוטוביוגרפי "אמן המשרוקית", שיצא בהוצאת "גלורי". בחלוף השנים, הוא זוכר הכל לפרטי־פרטים, ומתוך אוקיינוס הסיפורים המבעבע אצלו, אנחנו שולים אחדים מהם.
לכאורה, המשחק הבין־ארצי הראשון ששפט, בבלומפילד, אי־אז ב־65' שבו ניצחה נבחרת הולנד, שבטרם עידן קרויף, 0-1 את נבחרת ישראל, היה משחק ידידות נטול חשיבות, אבל היווה לגביו גשר אל עברו. לקליין, שעבר את השואה ברומניה עם טלאי צהוב בתנאי מצוקה, הייתה הולנד ארץ החלומות, שאליה הגיע ב־47' עם 500 ילדים ונערים לשנת התאוששות חלומית בטרם עלה לישראל, זמן קצר לאחר קום המדינה. "שם עברתי את השנה המאושרת בחיי", הוא מציין.
מיד לאחר טבילת האש בבלומפילד, קליין, אז מורה לחינוך גופני חיפאי, בוגר וינגייט, סלל ברומא את דרכו אל התהילה במשחק קדם־גביע העולם, שבו הביסה נבחרת איטליה 1-6 את נבחרת פולין לעיני 80 אלף איש. בעקבות שיפוטו המצוין, הועטר בתוך שבוע בתג שופט בינלאומי של פיפ"א. "קליין הדגים את השיפוט הטוב ביותר באיטליה זה שנתיים", הייתה הכותרת ב"מעריב" בעקבות המשחק.
ההברקה ברומא הביאה להזמנתו של קליין כעבור שלוש שנים, ב־68', להיות בין השופטים באולימפיאדת מקסיקו, זו שבה השתתפה לראשונה נבחרת ישראל של מוט'לה שפיגלר וגיורא שפיגל. קליין שפט שם באצטדיון אצטקה את המשחק בין נבחרות ברזיל וספרד, שעל כמותו שופטי ההווה לא היו מעזים לחלום, וגם שפט בהתמודדות על מדליית הארד בין הנבחרת המקומית לבין נבחרת יפן. והגמר בין נבחרות הונגריה ובולגריה? - "לקחו אותו ממני. לא עזרו לי ההסברים שלי כי נולדתי ברומניה. הפעם, שורשיי ההונגריים היו בעוכרי".
מה היה השיא מבחינתך באותה אולימפיאדה?
"ללא ספק, הייתה לי הזכות לראות מקרוב את בוב בימון עושה 8.90 מטרים בקפיצה לרוחק, שיא עולם שלא היה כמותו. זה משהו שלא שוכחים כל החיים".
אך בזאת קליין לא גמר עם מקסיקו. בדרך למשחקי הגביע העולמי - המונדיאל - שנערכו שם ב־70', חווה שנה קודם לכן חוויה שהותירה בו חותם עמוק. אם בימון עשה היסטוריה במקסיקו, קליין חווה רגע היסטורי כשהוזמן לשפוט במשחק ידידות בין הפועל נהריה לבין קבוצת החובבים הגרמנית באיירן הוף, משחק שמבחינה ספורטיבית שבר את הקרח ביחסי ישראל־גרמניה. "לרגע לא היססתי אם לשפוט במשחק הזה", מציין מי שרבים מבני משפחתו נרצחו בשואה.
תסביר.
"זה מה שהנחה אותי בכל קריירת השיפוט שלי - על שופט כדורגל לשפוט בלי דעות קדומות ובלי התחשבות ברגשות".
עם הניסיון הטרי למדי מהאולימפיאדה ידע קליין שבשובו למקסיקו, כדי להיות בכושר שיא, עליו להגיר לא מעט אגלי זיעה. על מנת להיות כשיר לתנאי הגובה במדינה, ערך אימונים גופניים מפרכים, כולל יציאה עם נבחרת ישראל (לקראת המונדיאל היחיד בתולדותיה) למחנה אימונים בהרי אתיופיה. קליין, אדם יסודי מטבעו, לא הסתפק בכך. לקראת הנסיעה גם ערך תחקיר נרחב על נבחרות המונדיאל ואף עבר קורס מזורז בספרדית "כדי שהשחקנים מהנבחרות הלטיניות לא יוכלו 'למכור' אותי".
על קליין לא עובדים, למדו עד מהרה שחקני נבחרות העל של אנגליה (זוכת מונדיאל 66') ושל ברזיל. "זה היה הרגע הכי גורלי בקריירה שלי", הוא אומר על המשחק בגוודלחרה, שבו שפט לעיני ראשי פיפ"א את משחק הניצחון 0-1 של הברזילאים. מעבר לשער הניצחון של ז'ורז'יניו, לא ישכח קליין את ההתחזות של פלה, שהפיל את עצמו ברחבה וקרא לעבר קליין - 'ארביטרו, פנלטי!" (שופט, פנדל!).
לקליין, התקיף והאלגנטי, שלא קנה את ההצגה, זו הייתה ראשיתה של ידידות מופלאה עם כוכב העל מארץ הסמבה. "חברך ומעריצך מברזיל", כך כתב אדסון ארנטס דו נסימנטו, הוא פלה, בהקדמה לספרו של קליין, האומר כיום בבטחה: "ככל שמתלהבים עכשיו ממסי, מרונלדו ומאחרים, מעולם לא היה ולעולם לא יהיה שחקן כמו פלה, שבמו רגליו הביא לארצו שלוש זכיות במונדיאלים, מבלי ליהנות משכר עתק שבו מפנקים את כוכבי ההווה".
במונטריאול שבקנדה התכבד קליין ב־76' בטבעת האולימפית השנייה שלו, כאשר שפט במשחק שבו ניצחה ברית המועצות את נבחרת ברזיל בקרב על מדליית הארד. קליין העניק לרוסים בעיטת 11 והתעלם מהתחזות של הברזילאים, שחשקו גם הם בפנדל. "אתה צדקת ואני טעיתי", אמר לו אחרי המשחק ראש המשלחת הברזילאית ולחץ את ידו בחום.
אבא לפני הכל
מיד לאחר האולימפיאדה, שפט קליין את משחק הניצחון של איטליה על אנגליה במסגרת מוקדמות הגביע העולמי. בתום המשחק, ניגש אליו גבר בעל מבטא אנגלי, וביקש לשוחח איתו. השיחה הזאת, עם מנהל הליגה המקצוענית האמריקאית, הצמיחה לקליין, לצד הקריירה הבינלאומית שלו, ולצד הקריירה בארץ, גם קריירה מכובדת בליגה האמריקאית, שבמשחקיה היה לקליין מפגש חוזר עם פלה האגדי.
לאחר שבמונדיאל 78' שפט קליין בארגנטינה במשחק שבו ניצחה נבחרת איטליה את הנבחרת המארחת, נוכח שריקות הבוז של הקהל המקומי, הוא שפט במשחק על המקום השלישי שבו ניצחה נבחרת ברזיל את האיטלקים. הארגנטינאים, שטעמו מנחת זרועו, מנעו ממנו לשפוט במשחק הגמר שלהם נגד הולנד בתואנה שהיחסים החמים דאז בין מדינה זו לבין ישראל תמנע מקליין שיפוט אובייקטיבי.
הצטערת על כך?
"אם הצטערתי, הרי זה לזמן לא רב. בתוך שנה פוציתי בגדול כשהוזמנתי לבואנוס איירס כדי לשפוט במשחק המסקרן בין נבחרת ארגנטינה לבין נבחרת שאר העולם".
בדרך לשירת הברבור שלו בזירה הבינלאומית, במונדיאל 82' בספרד, חווה קליין, שמעולם לא ליקק דבש בזירה הישראלית, משחק שזיכרונו לא מש ממנו. 1980. משחק ליגה בין בית"ר ירושלים לבין מכבי תל אביב במגרש ימק"א הארכאי. זה היה משחק סוער שבו ניצחה מכבי, לאחר שהקהל המקומי המשולהב היה משוכנע ש"נגנב" ממנו שער. קליין, שהקהל איים לעשות בו שפטים, חולץ משם על ידי המשטרה לאחר ארבע שעות מצור בחדר ההלבשה.
המשחק הזה הסתיים כחוק?
"לגמרי, אבל המשחק, שנאלצתי לשרוק לסיומו בטרם עת, היה גם הוא של בית"ר ירושלים, דומני נגד הפועל קריית חיים. מישהו זרק עלי אבן מהיציע ולי לא הייתה ברירה, אלא לכבד את החוקה ולהפעיל מיד את המשרוקית".
"הראש שלי לא היה ממש במשחקי מונדיאל 82'", מודה קליין, שנאלץ לשפוט בעודו אכול מדאגות לבנו, עמית, שיצא להילחם במלחמת לבנון כחייל בהנדסה קרבית. "עם כל הכבוד לקריירה, אני אבא לפני הכל. בכל זאת, הדבר לא מנע ממני לשפוט במשחק שבו ניצחה איטליה את ברזיל והדיחה אותה מהמשך המשחקים. בלי קשר לכך, היה לי שם מפגש מרגש עם לב יאשין, השוער המהולל של נבחרת ברית המועצות, שניצחה ברמת גן ב־56' 1-2 את נבחרת ישראל. מסרתי לו את כל המזכרות שהבאתי מהארץ, והוא הבטיח להעביר אותן ליהודי רוסיה".
אגב, עמית, כיום בן 55 ועובד מחלקת ההנדסה של עיריית חיפה, הלך בעקבות אביו והיה מבכירי שופטי הכדורגל בארץ. אחותו, שרון, היא מורה לגיאוגרפיה ולשל"ח. לקליין יש משניהם חמש נכדות, שאותן הוא אוהב אהבת נפש, "אם כי מהן אי אפשר להרכיב נבחרת כדורגל".
קליין, אלמן מרעייתו שרה, שליוותה מקרוב את קריירת השיפוט שלו בגדולתה, חי זה מכבר עם ברכה בריל, עיתונאית חיפאית, המטיילת איתו בעולם. הים נשקף מדירתם המטופחת עד מעבר לאופק. "לעולם לא אחליף את הדירה הזאת בווילה על הכרמל או בדירה באחד המגדלים בתל אביב", הוא מוכן להישבע.
קליין, יקיר העיר חיפה וידידו של ראשה, יונה יהב, חי חיים ספורטיביים. עם בוקר הוא יוצא לספורטן, הסמוך למעונו ומתמקד בתרגילי פלדנקרייז, יוגה ופילאטיס. שחייה יומית היא אצלו חלק מהפק"ל. אם הים סוער, הוא שוחה בבריכה.
"יש כמה דברים בשיפוט של היום שלא מוצאים חן בעיניי", אומר קליין. "אם בעבר נעזרתי בשני קוונים, כעת מתרוצצים במגרשים שישה שופטים במשחק, שחלקם מיותרים לחלוטין. שופטי העזר האלה מתערבים בהחלטות השופטים הראשיים ולא פעם מפילים אותם בפח בהחלטות שגויות, מה גם שהשופטים מדברים יותר מדי עם השחקנים".
גם חידושי הזמן לא בהכרח שובים את לבו. "אני לא יודע למה כל כך מתלהבים מהכנסת טלוויזיה למשחקים. במקרה של החלטה שנויה במחלוקת, כששופט רץ להביט במסך, הוא לא רואה מה קורה מאחורי גבו, כששחקנים עלולים להיגרר לחיסול חשבונות. כך הוא יכול לאבד את האוטוריטה שלו בעיני השחקנים גם למשחקים שבהם ישפוט אותם בעתיד".
קליין מעולם לא איבד את הסמכות שלו, ותמיד נהנה מכבוד ששום שופט כדורגל ישראלי לא זכה לו. אחרי שפרש בגיל 50 משיפוט בינלאומי, הוזמן לשבת במונדיאלים הבאים בתא הכבוד לצד נשיא פיפ"א. גילויי כבוד אלה לא מנעו ממנו להמשיך לשפוט משחקי ילדים ונוער (להם, לדעתו, מגיעים השופטים הטובים ביותר) עד שנת 2000, "כשנאלצו להחליף לי ברך בעקבות שחיקה כתוצאה מהתרוצצות של שנים במגרשים".
אפילו לך לא הייתה חסינות מפני פציעות.
"אתה רואה, אפילו לי לא הייתה. לא אשכח את המשחק באצטדיון המכתש בגבעתיים, שבו נפצעתי. הרגל נתקעה לי במגרש הבעייתי בתוך בור וכמעט לא יכולתי להוציא אותה. היו לי קרע בשריר, שטף דם וכאבי תופת. זה לא התאים לי. אף פעם לא הייתי שופט שעוזב משחק באמצע. לא אני".