אגדת הרדיו של הקריין המיתולוגי עמיקם גורביץ', שהלך היום לעולמו בגיל 89, החלה במקרה בהיותו בן 21. "בכלל לא התכוונתי להיות קריין מקצועי", סיפר גורביץ' בראיון לפני תריסר שנים כיצד הוא, מי שספג בבית עברית יפה וקריין מילדות בבית הספר ובתנועה, התגלגל אל המיקרופון לאחר לימודים בבית הספר "כדורי" ושירות בפלמ"ח במלחמת העצמאות.

"זה היה ב-1950, לאחר שעליתי לירושלים כדי להיות סטודנט באוניברסיטה העברית", שחזר את ראשיתו של המיתוס. "יום אחד נכנס חגי פינסקר (מקול ישראל - י. ב-א) לקפה 'עטרה' וסיפר על מבחנים ברדיו לקריינים של פרקי היום בתנ"ך. 'לך תנסה', הוא אמר לי. ניסיתי והתקבלתי. כעבור שנים, בחג העשור למדינה, לא רק שהנחיתי את חידון התנ"ך הראשון, אלא גם ארגנתי אותו".

כששאלתי את גורביץ', שנודע בהקראת פרקי היום בתנ"ך בקולו המתכתי והרהוט, אם מוצדק עדיין לקיים את החידון הזה כאירוע מרכזי ביום העצמאות, השיב נחרצות: "לפי העניין הציבורי, או מיעוט העניין הציבורי, נראה לי שהסיפור נגמר. לא הייתי שולל את קיום החידון, אבל לאחר שאיבד מהתהודה שהתלוותה אליו, יש להיערך בהתאם".

"עד היום מתלווה אל גורביץ' התואר של קריין, אם כי הקריירה הרדיופונית שלו הסתיימה אי אז בשנות ה-50", כתבתי עליו. הוא נמנה עם הצוות המייסד של בית צבי והורה בו "תרבות הלשון העברית" במשך כמעט 35 שנה. במקביל נהיה חברת הפקות, שלצידה הקים את הוצאת הספרים "עמיקם", שבה ראו אור ממיטב ספרי התקופה.

גורביץ' היה שותף בהפקת אירועים גדולים של המדינה הצעירה, כמו "היה היו זמנים" וקולו הדהד בהם ברמה, כשבמשך עשרות שנים קרא את ה"יזכור" ופסוקי תנ"ך בטקס הדלקת המשואות שנערך מדי ערב יום העצמאות בהר הרצל. והוא, שהתייצב לטקס הזה כמו מילואימניק שמתייצב לשירות המילואים השנתי שלו, התכבד בהדלקת משואה ב-2009 עם פרישתו מהתפקיד. שלוש שנים קודם לכן עוטר בתואר יקיר תל-אביב בטקס שגם אותו הנחה בקביעות. "נכפיתי", אמר בסגנונו המלוטש.

כששאלתיו אם כל אחד יכול להיות קריין, השיב בנחישות: "קול זה לא דבר שכל אחד מסוגל לסגל לעצמו, אבל כל אחד יכול לדעת עברית כהלכתה ולא לדבר בה בשגיאות". כשאגב כך הוספתי והקשיתי אם הבורות שולטת, נדרך והצליף: "לא רק שהבורות שולטת, אלא שההרס שולט. הורסים את השפה. מילא שזה קורה ברחוב, אבל כשהרס השפה מתבצע בתקשורת (שילדיו איתי ונירית מועסקים בה - י. ב-א), כלומר מפי הגבורה, העניין חמור מאוד".

מבחינת גורביץ', שנמנה עם הגרעין המצומצם שייסד את עמותת "דור הפלמ"ח" ואת "בית הפלמ"ח", שוקק הפעילות, ברמת-אביב, השפה העברית הייתה ציפור הנפש שלו ופגיעות בה היו מקוממות אותו. "כאן אני מאשים את ידידיי באקדמיה ללשון העברית, שמתרשלים", הטיח. "לדעתי, עליהם להיות קצת יותר...משטרה ולא להסתפק בלהיות ידענים לידענים. לו רצו, יכלו ליטול לעצמם סמכויות ולקבוע שלמיקרופון ייגש רק מי שיודע עברית על בורייה. ולא, שיתכבד ויבחר במקצוע אחר".

לבסוף, לא התאפקתי וביקשתיו לגלות לנו איך שמר שנים כה רבות על קולו. "מה יש כבר לשמור?", הגיב מניה וביה. "אינני צורח ואני מקפיד לא לקרוע את מיתרי גרוני".