מדוע ביקש א.ב יהושע לגנוז סיפור וכיצד ביקורת ספרות קשורה לשיעור מתמטיקה?

הסופר א.ב. יהושע אינו מאמין בתיקון או שיפור יצירה שכבר הושלמה. הוא סבור שזוהי משימה כמעט בלתי אפשרית ומוטב לוותר על המאמץ. כדאי מבחינתו להשקיע את האנרגיה, את הלקחים, בספר הבא, אבל במקביל הוא מסביר מדוע סיפור אחד שלו ראה עולם במה־ דורה ראשונה, ונעלם מהשנייה.

א.ב. יהושע, יש יצירות שלך שהיית רוצה לחזור אליהן, לשנות בהן משהו, לתקן או אפילו לגנוז?

״אני מאמין שיצירה היא יצור אורגני. כלומר, יש בה איזו אחידות ראשונית שנולדה מזרע או מניצוץ. לכן לחזור ליצירה שנראית פגומה ולנסות לתקן או לשפר אותה זו בעיני משימה שאין לה סיכוי רב להצלחה. היוצר צריך לנסות להגיע אל הדנ״א הראשוני של היצירה כדי להתחיל לטפל בשיפור או בתיקון. זה קשה מאוד כי נוסחת הדנ״א הראשונית והייחודית של היצירה נשכחה או אבדה בסערת היצירה עצמה״.

הסופר אומר כי ״מלבד תיקוני סגנון פה ושם, או ניסיונות לעדכן את הלשון ביצירות שנכתבו לפני זמן רב, מוטב לוותר על המאמץ הזה, שלא יניב פירות טובים, ולהשקיע אותו ביצירה חדשה. מוטב לגנוז יצירה שהוכיחה עצמה כנפל מאשר להתחיל להעמיד טלאי על טלאי. בספר הסיפורים הראשון שלי, 'מות הזקן', נכלל סיפור בשם 'הסיום'. לאחר שהספר התפרסם ראיתי שאין הוא ראוי לשאר הסיפורים בספר. ולמרות שההדפסה הראשונה נמכרה, ביקשתי מההוצאה להימנע מהדפסה שנייה ולחכות לספר סיפורים חדש, שאחריו אפשר יהיה להוציא לאור מהדורה כוללת של כל הסיפורים שמהם ייעדר אותו סיפור שלא הניח את דעתי. הוא אכן נעלם במצולת היצירות האבודות״.

יהושע מוסיף כי ״למרות שאינני מאמין בתיקונים או בשיפורים של יצירות שהושלמו, אני מאמין בתיקון או בשיפור שעובר מיצירה פגומה או חסרה ליצירה הבאה. הנה, למשל, לאחר שהרומן 'המאהב' יצא לאור, ואפילו זכה ליחס נאה, אני עצמי הרגשתי שהייתה איזו אחידות לא נכונה בשפת המונולוגים של חלק מהדמויות. ברומן 'גירושים מאוחרים' השתדלתי שלכל דמות יהיה סגנון משלה. כך שיש תיקון ושיפור, אולם הוא נעשה בדרך הקשה, העוברת מיצירה ליצירה״.

מה היה בסיפור הגנוז שעורר בך הסתייגות?

״זה היה סיפור עגנוני מדי וסכמטי מדי״.

אתה מרגיש שאתה נוגע באמצעות היצירות שלך בקוראים, או שהתגובות מפתיעות אותך כל פעם מחדש?
״לא בגוף, אבל בנפש. משהו באופן שהדמות שבראתי בוקעת לחלל הסיפור. ואם יש בה, בדיבור או בהתנהגות, קורטוב של הומור, אני נעשה יותר בטוח שיימצא קורא שהיא תיגע בנפשו. תיאורי נוף או הסברים אידיאולוגיים או פסיכולוגיים הם פחות חשובים לי מאשר היכולת להעביר תחושה של דמות, משהו מהפנימיות שלה. אף שהיא זרה לקורא, ואולי גם לי, עדיין אפשר יהיה להזדהות איתה״.

אי אחידות במונולוגים. "המאהב". באדיבות הוצאת שוקן

נא לא לדרג

יהושע לא מוכן להגדיר את עבודתו, לאגד אותה, במונחים של קריירה. ״אני מתנגד לכך כאשר מדברים על אמן או יוצר״, הוא אומר. ״אמנים, סופרים, משוררים, ציירים ושחקנים אינם פקידי ממשלה או קצינים בצבא. אין להם דרגות ואין שום משמעות לדירוג שלהם״.

כמבקר, איך היית מתייחס ליצירות שלך?

״קפקא מעולם לא קיבל פרס ספרותי, ספריו היו בלתי ידועים לקהל הקוראים בימי חייו, ועדיין יש רבים שמחשיבים אותו כאחד הסופרים המשמעותיים ביותר במאה ה-20. אין קריירה אלא רק יצירות, שאותן הקוראים או הנמענים אמורים להעריך או לא להעריך על פי נטיית לבם, הבנתם וטעמם, לא על פי המיקום של היצירות ברשימות רבי המכר למיניהן״.

יהושע מסביר כי ״כל אמן הוא גם שופט, לטוב ולרע, של יצירותיו. הרומן שלי 'השיבה מהודו' היה בשעתו פופולרי מאוד. אלפי עותקים נמכרו ממנו וכל צעיר או צעירה שנסע למזרח הרחוק קיבלו את הספר מתנה מההורים על מנת שאכן ישובו מהודו. הביקורות היו טובות מאוד, ועדיין אני חושב שזה הרומן החלש ביותר שכתבתי. מאז פרסומו לא דפדפתי בו. לעומת זאת, הרומן שבא אחריו, 'מסע אל תום האלף', זכה לביקורות קטלניות שדכדכו אותי מאוד, אבל לא להרבה זמן, כי תוך תקופה לא ארוכה 30 חוקרי ספרות והיסטוריה מהאקדמיה הנחשבים, לפחות בעיני, פרסמו ספר מסות מיוחד על הרומן הזה בשם 'מסות אל תום האלף', והרומן עובד לאופרה נפלאה. היסטוריונים רבים מדווחים לי שהם פותחים את שיעוריהם על היהודים בימי הביניים בקריאה מודרכת של הרומן הזה״.

הסופר מוסיף כי ״תולדות הספרות והאמנות מלאות בסיפורים על יצירות שנחשבו מופת ולאחר זמן מה נשכחו לגמרי, ולהיפך. אבל עדיין גם יצירות שנחשבות קלאסיקה ניתנות תמיד לשיפוטו של קורא יחיד. זה היתרון של המורה לספרות על המורה למתמטיקה. אם התלמיד בשיעור למתמטיקה לא מסכים ש-2 ועוד 2 הם 4, אסור למורה לעזוב את הכיתה לפני ששכנע שאכן זה נכון. אם המורה לספרות לא הצליח לשכנע את תלמידו שהמלט של שייקספיר זו יצירה חשובה, הוא עדיין יכול לחזור לביתו בשקט. כי את המלט התלמיד צריך להבין ולהעריך על פי אישיותו שלו. ואם היא מסרבת לתת את האישור, אין למורה שום כוח, וגם לא צורך, לשכנע אותו לשנות את דעתו״.

האם הקוראים לא הצליחו לאתר אצלך מעלות מסוימות או חסרונות?

״על המעלות והחסרונות ביצירותי עמדו קוראים ומבקרים רבים ולכן לא אתחיל למנות אותם. אבל אם את בכל זאת מבקשת תשובה כלשהי, הרי מה שלפעמים חסרות לי הן ההבנה והרגישות להומור ולאירוניה ששזורים בכתיבה שלי״.

פמיניסט גמור

בשנה שעברה ראה אור ספרו ״ניצבת״, שעורר מיני סערה בשל מה שנראה, לכאורה, כביקורת מצדו כלפי נשים שבוחרות לא להביא ילדים לעולם ויהושע הואשם בשוביניזם.

התכוונת לעורר סנסציה ופולמוס?

״הדחף לכתיבת 'ניצבת' הוא מתוך היכרות עם כמה אנשים, גברים ונשים, ואני שוב מדגיש, גם גברים, שנמנעים מלהביא ילדים לעולם. זכורה כאן אמירה חריפה ונוקבת של פילוסוף מוסלמי מימי הביניים שאמר כך: 'את העוול שעשה אבי לי בהולידי אותי אני לא אעשה לאף אחד אחר'. זאת אמירה פסימית שרואה בעצם הקיום האנושי משהו לא נכון או מיותר. אבל כמובן שרוב הגברים והנשים שמסרבים להביא ילדים לעולם - וכן, גם נוגה -גיבורת הרומן שלי - אינם באים מתוך הניהיליזם המוחלט הזה. רציתי לנסות ולברוא דמות כזאת, ודרך הכתיבה לפצח את המניעים שלה. גם כמניעים אישיים וספציפיים לה עצמה, וגם כמניעים כלליים יותר״.

יהושע מסביר עוד כי ״הדרך שבה בחרתי ב׳ניצבת' היא להביא את הגיבורה מתחילת הסיפור כאשר ההחלטה שלה היא כבר מעבר להתלבטות, היא מסוכמת ושלמה עם עצמה. אף אחד לא מעלה כבר את הנושא ובני משפחתה וידידים השלימו עם החלטתה. והנה, תוך כדי מהלך הסיפור, באמצעות המוזיקה ובסיטואציה המיוחדת והזמנית, כשהיא שומרת על דירת אמה הישנה בירושלים, כאשר האם מנסה דיור מוגן בתל אביב, חל סדק ראשון בהחלטה, שכבר נראתה בלתי הפיכה״.

על הסערה שהתעוררה בעקבות הספר הוא אומר כי היא "הייתה קצת משונה ולא ברורה. הדעה שנשים וגברים אכן צריכים, ויש מחמירים, לא אני, ואומרים גם חייבים, מבחינה מוסרית, להביא ילדים לעולם, אינה חריגה. לדעתי שותפים לה כ-90% מאוכלוסיית העולם. משום מה גם הבינו בראיון שנתתי שאני מתכוון לנשים בלבד, ולא היא. בפירוש התבטאתי שהמדובר גם בגברים וגם בנשים. מה שכנראה קומם כמה אנשים היה הביטוי 'נכות'. כלומר, שאני רואה בהחלטה מודעת ופעילה לא להביא ילדים לעולם משום נכות. ואכן, הביטוי נכות הוא איננו ביטוי שלי אלא של אחד הגיבורים ברומן, בעלה לשעבר של נוגה, שראה אותה כניצבת בצילומי סדרה טלוויזיונית שמתרחשת בבית חולים. שם, כניצבת, הייתה נכה או חולה בכיסא גלגלים, והוא שראה אותה כך הגדיר את ההחלטה שלה לא להביא ילדים לעולם כנכות. בתוך מהלך הראיון השתרבב הביטוי של הדמות ברומן לתוך התשובה שלי, והמראיינת ציטטה אותו כאילו היא מצטטת אותי. ולא היא. יש ביני ובין הדמויות שאני יוצר בדמיוני הבדל ברור. אחרת לא הייתי סופר״.

לא הבנת את המהומה?

״מהומת הפמיניסטיות הייתה מוגזמת ולא צודקת, משום שאני מחשיב את עצמי, גם בחיי הפרטיים והזוגיים, וגם במחשבותי, כפמיניסט גמור. אני רואה את המהפכה הפמיניסטית כחשובה ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20. מה עוד שבימינו יש דווקא גברים ונשים שרואים בהולדת ילדים מעשה חשוב יותר מנישואים. די התפלאתי מהתגובה הזועמת. חשבתי שההצעה שלי בראיון הזה להפסיק לראות בחמאס ארגון טרור, אלא רק אויב, ולכן אפשר לנסות לדבר איתו כמו שדיברנו עם כל האויבים מאז תחילת הציונות, היא זו שתעורר תגובות קשות, והנה טעיתי. אז לאחר שהנשים הזועמות יקראו את הרומן ויווכחו באיזו עדינות, חמלה והתחשבות נהגתי בנוגה שלי, הן אולי גם יסכימו להקל בגזר דיני״.