הקומבינה של החלטורה: מאיפה עלו ארצה המילים של הסלנג העברי?

"אינעל בבור אילי ג'בהם", ובעברית: "תקולל האונייה שהביאה אותם". ההגירה ההמונית לישראל יצרה מתחים בעיקר על רקע דתי – בין דתיים וחילוניים, על רקע  תרבותי, מזרח מול מערב, על רקע השכלתי ועל רקע מאבק בין התושבים הוותיקים והעולים החדשים על מקומם. החשש מפני הזר ומפני איום פוטנציאלי על צמצום משאבים ופגיעה בתרבות היו קרקע פורייה להתפתחות דעות קדומות כלפי עולים, אבל לא פחות מזה: הפך את העברית לשפה בועטת, תרתי משמע. כל עדה והתרומה שלה.
 

קצת היסטוריה: תחיית השפה העברית עמדה במוקד החזון הציוני ובניית התרבות העברית החדשה של היישוב היהודי בארץ ישראל. תחילה, קומץ משוגעים לדבר ובעקבותיהם חבורות הולכות ומתרחבות פעלו ולחמו למען תחיית השפה העברית ויצרו את הפלא של הפיכת שפת הקודש והתפילה השגורה בפיהם של מעטים לשפה מתחדשת, חיה ורעננה. עם קום המדינה, כל עלייה הביאה איתה אל תוך השפה העברית את הניב, העגה והעושר של שפת האם שלה ונוצרו ביטויים מיוחדים לשפה, צורת הגיית אותיות והברות, צורות דקדוקיות שונות תחביר שונה וסמנטיקה אחרת. 
 

ד"ר שרה זיו, ראש הערוץ הבינלאומי של מכון מופ"ת, מדגימה: "אצל דוברי ספרדית מופיעה תמיד האות בי"ת בין מ"ם לרי"ש ולכן הם יאמרו: 'היא אמברה שלום, היא שמברה על השקט'. לדוברי רוסית אין ה"א והם משתמשים בגימ"ל ולכן הם יאמרו: 'רחוב בן יגודה'. דוברי הצרפתית מחליפים בין רי"ש לחי"ת, דוברי גרמנית ושוייצרית נפרדים ב-'להתראות עד יום שלישי', כלומר תרגום ישיר משפות האם וכן הלאה".
 

חוקר השפה העברית ד"ר רוביק רוזנטל מסביר כי עם תחיית השפה העברית התייתר לכאורה הצורך בשפות יהודיות. ואולם, הדור של מחיי השפה ושל המהגרים, לאורך מאה ושלושים שנות הגירה, איפשר לשפות היהודיות להגר יחד עם דובריהן ובדרכים שונות, לעיתים ערמומיות, להטביע את חותמן על השפה החדשה, תוך התגברות על המשוכה האידיאולוגית שהתנגדה להן.
 

זמן קצר לאחר השקת האתר החדש הנושא את שמו (www.ruvik.co.il), מתגייס רוזנטל לספר איזו עדה השיאה תרומה לעברית ומהי– על קצה המזלג כמובן. לצדו, אנשי "מופ"ת", תורמים מידיעותיהם, ולכם רק נשאר להתרווח ולגלות איפה נולדה המילה הכה ישראלית "קומבינה" ומי עומדת בתנאים לתואר "פוסטמה".

"הסלנג הוא בין היתר גלריה של טיפוסים, רובם בעלי חסרונות לרוב", מסביר רוביק רוזנטל ומגיש מקבץ:

סְטִיפָה. פירושה בלדינו ערימה, והיא משמשת במשמעות הזו וגם כחבילת שטרות גדולה.

פַּלָאבְרָה. דברי הבל, בעיקר ברבים: פלאברות. פירושה בספרדית מילה, ובלדינו קיבלה את המשמעות המקומית: שטויות, דיבורים ריקים.

קומבינה. מלכת המילים מלדינו והנפוצה בהן. היא מתקשרת לכאורה למילים באנגלית (combination) או ביידיש: קומבינאציע, אבל רק בלדינו היא מופיעה בצורה המקובלת בעברית, בהטעמת ההברה בי. בצורה הצרפתית combine ההטעמה דומה, אך חסרת הסיומת.

דֶמִיקוּלוֹ. אדם חסר חשיבות וכשרון, בדרך כלל המילה נצמדת לתכונה או מקצוע. בלדינו מדובר בביטוי שלם: די מי קולו: מן התחת שלי.

סוֹלִיקוֹ. אדם הפועל ללא שותפים. -ִיקוֹ היא סיומת המציינת חיבה והקטנה, ומופיעה בשמות רבים כמו בצמד הסטייקאים לויקו מושיקו.

פּוּסְטֶמָה. נפוצה, חיה ובועטת. מתייחסת בעיקר לנשים: אשה טיפשה או רעה, אבל מיוחסת גם לגברים. הפירוש המילולי: כיב, פצע מוגלתי.

סְפּוֹנְגָ'ה. שטיפת הרצפות התפתחה מהביטוי "אָזֶיר ספונג'ה", לשטוף את הרצפות. "סְפּוֹנְגָ'דוֹ"ר הוא סמרטוט רצפה, וספונג'ה סתם: ספוג.

חנטריש. רוזנטל מסביר כי מילון אבן שושן מציע הסבר רווח אך מסופק לפיו מקור המילה הוא הצירוף הערבי "קונטאר ריש": שלוש מאות קילוגרם נוצות, כלומר, נפוח אבל חסר משקל. ד"ר תמר עילם גינדין מוסיפה כי בפרסית החדשה, שראשיתה מימי ראשית האיסלאם, פירוש המילה "ריש" הוא זקן, והפועל חַ'נדַן פירושו לצחוק. רישח'נד פירושו בפרסית חנופה, מחמאות שקריות, חנפן, טיפש. רישח'נדי היא נטייה לחוסר רצינות, והביטוי הזה מיוחס למי שעושה דבר מה שאינו יאה לזקן שלו, שהרי זקן נחשב סימן לבגרות ורצינות. העברית קיבלה את הביטוי בצורה חַ'נדֶה-ריש, דהיינו, צחוּק-זקן, מי שמלגלגים על זקנו, או מי שעושה צחוק מזקנו.
 

בלגן. הגיעה לרוסית מן הפרסית, שם משמעותה עליית גג. בפרסית "באלא" פירושה למעלה, ו"ח'אנֶה" פירושה בית. ברוסית המילה נהגתה "באלאגאן" במשמעות במה גבוהה, שעליה הציגו הצגות בסגנון פרוע, ובתיווך היידיש עברה לסלנג העברי במשמעות אנדרלמוסיה.

פיג'מה. המקור פרסי, אך היא הפכה למילה בינלאומית וכך התגלגלה למילה ישראלית. בפרסית היא מורכבת מן המילה "פאי" (רגל (ו"ג'אמֶה" (בגד). 

רוזנטל מסביר כי היידיש הכניסה לעברית שתי סיומות מרכזיות הנמצאות בשימוש כמעט עם כל דבר, והן "ניק" ו"צ'יק: כך נולדו המושבניק והפז"מניק, הבחורצ'יק, הקטנצ'יק והגולנצ'יק. עוד: כבר משנות החמישים השתחלו לשפה ביטויים הסובלים לכאורה מעילגות מסוימת שמקורם ביידיש: "לוקח ללב", "לוקח זמן", "עזוב אותי", "שכה אחיה", "נופל מן הרגליים" ועוד. אגב, "אוהד שרוף" מוצאו מהיידיש, והוא בא בעקבות הביטוי "א פאברענטער חסיד", חסיד שרוף. 
 

קוטר. לקטר. לרטון, להתלונן - מהמילה kater, חתול זכר בגרמנית. קול הגרגור שעושה החתול מזכיר כנראה את התלונות של הקוטר, המתלונן התמידי.

שנורר. קבצן נודניק המוציא כסף בתואנות מכובדות לכאורה. בעברית של ימינו – גם מתרים מקצועי

הרוב המכריע של מילות הסלנג הישראלי המרכזיות הוא מן הערבית הפלסטינית שהשפיעה ישירות על הישראלים החדשים. חלק ממילים אלו התגלגלו משפות ערביות מדוברות אחרות:   
 

איזה קטע. רוזנטל אומר כי הסופר סמי מיכאל סמוך ובטוח כי מדובר בביטוי שמקורו בעיראקית, אבל בגדול, העיראקים, שביקשו להיטמע בחברה הישראלית ונמנעו מתיוגים, השיאו תרומה קטנה לסלנג.  
 

אחלה. הנגטיב של "אחלה" ואחיותיה היא "באסה" (אפשר גם בעסה) והיא משמשת להבעת תיעוב ודכדוך. מקורה בערבית העיראקית, בה "באס" משמעותה תיעוב 

סבבה. לצד "אחלה" מתקיימות גם "סבבה", אף היא מן הערבית העיראקית, ופירושה "מצוין". היא משמשת גם כשם תואר ("מסיבה סבאבה") או כתואר פועל ("הבאנו את הבאסה בסבאבה"). עולה ופורחת גם "על הכיפאק" להבעת אושר, ומשמעותה בערבית: "עלא כיפק", על פי הרגשתך, על פי משאלתך.

עוד לפני זגורי אימפריה, הערבית היהודית של צפון אפריקה חיה כאן. רוביק רוזנטל מדגים:

ג'יפה. למלה מקור מרוקאי ועיראקי גם יחד. פירושה נבלת חיה, ומכאן סירחון בלתי נסבל, לכלוך מבחיל וכדומה. הצורה העיראקית שונה במקצת: "ג'יפי".

דוּדה. צורך נואש בסם, ביטוי מפתח בעולם המעשנים. במרוקאית ובעיראקית יש לביטוי משמעות כללית יותר: מצב שבו אדם זקוק לדבר מה באופן נואש. המשמעות המילולית: תולעת.

התחרפן. ההשפעה כאן משולבת. "ח'ורפאן" בערבית פירושו סנילי. במרוקאית תחרפ: מי שמדבר כאילו הוא הוזה.

חנון. היורש של יורם ובן זוגו של פראייר הנצחי. המקור: "חנונה", נזלת במרוקנית. הילד עם הנזלת הנצחית הוא החנון של הכיתה.

מתחרווט. מדבר סחור סחור, בצירוף כמו "מה אתה מתחרווט עלי". מילולית: מתעקם ומתפתל. קיים גם בשפות ערביות אחרות.

פאלטה. טעות, תקלה. ביטוי בתפוצה מתרחבת בסלנג הישראלי. המלה הגיעה למרוקאית מן הספרדית והיא מזכירה את fault האנגלית מן המקור הלטיני המשותף.

פארש. פסולת בכלל, שפירושה המילולי פסולת הטבק. בתחום הסמים היא מתייחסת לסיגריה בה מעורבת בעשב הסם פסולת טבק. ביטוי נגזר רחב תפוצה: "הלך פארש".

מומחי מכון מופ"ת מסבירים כי השפעת הרוסית על העברית ניכרה בעיקר בראשית המאה העשרים, בין השאר באופן ההגייה ובדרך האימוץ של מילים וביטויים לועזיים. רבות מהמילים ומהתופעות הלשוניות של הרוסית קיימות גם ביידיש ובשפות סלאביות נוספות כמו הפולנית.
 

חוליגן. עבריין, פושע. מקורה של המילה הוא דווקא באנגליה של סוף המאה התשע עשרה בדווחי פשיעה על משפחה מפורסמת, ומשם היא נקלטה ברטוריקה הקומוניסטית של תחילת המאה העשרים. 
 

חלטורה. עבודה מזדמנת, שלא במסגרת העבודה הקבועה; לרוב במשמעות של עבודה רשלנית. במקור: הופעה על במה מחוץ למסגרת התיאטרון וגם עבודה שנעשתה ברשלנות. 

ומיהו הפראייר? רוזנטל: "מקור המילה בגרמנית Freier,  והפירוש הבסיסי והתקין של המילה הוא מחַזר, אדם שאינו נשוי העוגב אחר אשה. איך מתחבר המחזר לפתי? גם זה מתחיל בגרמנית. במילון הגנבים הגרמני של זיגמונד וולף, פראייר הוא 'אדם הנוהג לבקר אצל זונות, זה שקל להונות אותו או לגנוב ממנו, הקורבן המיועד של מעשה נוכלות'. פראייר הפתי המשיך את נדודיו אל מזרח היבשת, ונחת בשתי שפות חשובות: הפולנית והרוסית. 

כאן נכנסה לפעולה היידיש. בפולנית פירוש המילה גנב. פראייר, בעקבות הגרמנית, הוא פתי, אדם נאיבי, מטופש וחסר ניסיון, ובמקרה הטוב - גבר סתם. המילה נעלמה מהמילונים בתקופת רוסיה הסובייטית, שניסתה להעלים מילים שאינן משרתות את המוסר הסוציאליסטי, אבל חזרה למילונים בשנות האלפיים. לסלנג הישראלי הגיעה המילה מן היידיש, ככל הנראה בהשפעת הסלנג הרוסי, במשמעות הפתי".

האתגר: הוראת השפה העברית