לכבוד שבוע הספר העברי משיקה הסופרת יוכי ברנדס (56) ספר חדש, ״היהדות שלא הכרנו", ויוצאת בשיתוף פעולה חדש עם iCast לספרים מוקלטים.
״'היהדות שלא הכרנו' נכתב במסגרת טור שבועי שפרסמתי, כשכל שבוע בחרתי את הנושא הכי אקטואלי שנדון בציבוריות הישראלית ובאמצעי התקשורת, והראתי שלמרבה ההפתעה, גם התרבות העתיקה שלנו התעסקה בו, וחלק מהמקורות עדיין רלוונטיים לימינו״, היא מספרת. ״בניגוד לרומנים שלי, שבהם אני משתדלת למצוא בתרבות היהודית דווקא את הסיפורים הלא מוכרים, שמשקפים קריאה שונה וחתרנית, ב׳היהדות שלא הכרנו' אני מביאה מקורות מרכזיים של הוגים ופוסקי הלכה בולטים ונחשבים.
ההפתעה בספר טמונה בעצם העובדה שהיהדות בכלל התעסקה בנושאים שמעסיקים אותנו עד היום, ומה שנאמר בה הרבה יותר נועז ממה שאנחנו משערים, וכל כך יותר פתוח מפסקי ההלכה המקובעים של חלק לא מבוטל מפוסקי ההלכה בימינו. אני מראה בספר שההיכרות עם התרבות שלנו יכולה לתרום לנו ולהעשיר אותנו, כי יש בה אוצרות ודברי חוכמה. אני לא טוענת שכל המקורות שלנו טובים ומוסריים ומשמעותיים לחיינו 'כאן ועכשיו'. יש ביהדות הרבה דברים לא טובים ולא צודקים ולא רלוונטיים. אבל כדאי לנו להכיר את התרבות העתיקה שלנו, ולברור מתוכה את התבן מן המוץ. ויש בה הרבה תבן״.
איך את כותבת? את עורכת עבודת מחקר קודם?
״הספר שאני כותבת כעת על הבעל שם טוב מצריך נסיעות רבות ופגישות עם חוקרים, רבנים והיסטוריונים. אבל את 'היהדות שלא הכרנו' כתבתי רק ליד המחשב. יש לי ארון ספרים גדול, שמכיל את כל הספרים החשובים בתרבות היהודית. יש לי גם את מאגר היהדות הממוחשב של שו״ת בר אילן. הספר נכתב במהלך שנה אחת. כל שבוע בחרתי את הנושא לפי כותרות העיתונים, ואז חיפשתי בספרי היהדות מקורות מפתיעים, שהציבור הרחב אינו מכיר ולא משער את קיומם״.
ועכשיו את מתחילה שיתוף הפעולה עם iCast. מהן תחושותיך כלפי ספרים מוקלטים? איך ההרגשה לחבוש שני כובעים: כסופרת שגם תרמה את קולה לטובת קריינות ספרה ״שבע אמהות״ וגם הקשיבה לאחרים מקריאים את ספריה (״מלכים ג׳״ שהוקרא על ידי ליאור אשכנזי והדס קלדרון, ו״הפרדס של עקיבא״ שהוקרא על ידי ריקי בליך)?
כש-״iCast הציעו לי להקליט את ספרי, קצת חששתי. כאלה אנחנו, הסופרים. אוהבים את הספרים המודפסים, וחוששים מכל שינוי. מהר מאוד הבנתי שמדובר במהפכה תרבותית חשובה מאין כמותה. ממש ככה. הנה נופלת לידי ההזדמנות להנגיש את יצירתי גם לציבור שאינו קורא. קודם כל, לעיוורים, וכמובן שגם לצעירים שנוסעים ברכבת ומאזינים באוזניות, ולכל מי שאין לו זמן או יכולת לקרוא, ובכל זאת רוצה ליהנות מספרות. מנהלי iCast העניקו לי את האפשרות לבחור בעצמי את השחקנים, ובחרתי את הכי טובים, ורק כאלה שאני יודעת שאוהבים ומבינים את יצירתי. את הדס אני מכירה שנים רבות, מאז שהיא פנתה אלי שאכתוב לה מחזה יחיד בעקבות ספרי 'הגר'. את ליאור הכרתי אצל הסוכן שלי, אריק קנלר. הם נפגשו בפסטיבל קאן, וליאור סיפר לו שהוא מאוהב בספרי 'מלכים ג' ומשתוקק להפוך אותו לסרט או לסדרת טלוויזיה. את ריקי הכרתי כשהופענו יחד באירוע לספר 'הפרדס של עקיבא', ונפעמתי לגלות שהיא מבינה את ספרי במלוא עומקו. שלושת השחקנים הענקים הללו העניקו ליצירתי פרשנות חדשה, שלא האמנתי שאצליח לגלות בספרי. זאת הייתה עבורי חוויה עזה ומרגשת. את 'שבע אמהות' החלטתי לקרוא בעצמי, כי זה ספר עיון. הרגשתי כמו בהרצאה. דמיינתי את הקהל יושב מולי וכאילו דיברתי אליו״.
אף על פי שעזבת את העולם החרדי, ספרייך עוסקים ביהדות ובדת.
״לא עזבתי את התרבות היהודית. עזבתי את החברה החרדית. החברה החרדית לא התאימה לי. אני זקוקה לחופש ובעולם החרדי אין לך חופש. הכל קובעים לך ומחליטים עבורך. אנשים חושבים שחוויתי משברים דתיים. אבל זה לא נכון. אני סולדת מהתבניות הללו. אני לא מוכנה שיגדירו אותי בשום שבלונה מקובלת ביחס לזהות היהודית שלי. אני אוהבת את התרבות היהודית, קשורה אליה, יוצרת מתוכה, לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיה. בלי התרבות היהודית לא הייתי כותבת ולא הייתי מלמדת. לבטח לא כפי שאני כותבת ומלמדת היום. אני לא מחויבת להלכה, לכן אי אפשר להגדיר אותי כדתייה, אבל אני מחויבת לתרבות שלי אני בכל נימי נפשי״.
מהיכן את שואבת את החומרים לרומנים שלך?
״אני תמיד מספרת ברומנים שלי את סיפורן של הקבוצות שהפסידו את ההיסטוריה בעם ישראל. הסיפורים של הקבוצות הללו חושפים בתרבות שלנו קולות לא מוכרים, יש שאומרים: קולות חתרניים. הקולות הללו לא שוברים את המיתוסים החשובים שלנו, אלא דווקא מחזקים אותם. הם פותחים לנו את העינים, מרחיבים לנו את נקודת המבט ומעניקים לנו את היכולת לחדש את התרבות היהודית. זאת משימה שמוטלת על כל דור ודור. אם לא נחדש את התרבות שלנו, היא תתנוון. כדי שתרבות עתיקה תתקיים, צריך גם לשמור עליה וגם לחדש אותה. לכן כל כך חשוב לי לספר על מאבקי בית דוד בבית שאול, דווקא מנקודת המבט של בית שאול (מלכים ג'). לכן חשוב לי כל כך לספר את סיפורי התנ״ך הפטריארכליים דווקא מנקודת מבט נשית ('שבע אמהות'). אני צוללת לתוך התרבות שלנו עם כובע וזכוכית מגדלת של שרלוק הולמס, וחושפת את הסיפורים הסודיים שהחביאו מאיתנו אלפי שנים. ככה אני בונה את ספרי. זאת התשתית. זה המעיין שממנו נובעת יצירתי״.