בגינת ביתו של פרופ' ירון זליכה בקריית קריניצי ברמת גן, לא הרחק מהקריה האקדמית אונו, שבה הוא משמש כדיקן הפקולטה למנהל עסקים, צד את העין מתקן טרמפולינה מרשים שהתקין לילדיו. הפרופסור, טיפוס ספורטיבי בדרך כלל, הנראה צעיר מ־45 שנותיו, ניסה פעם אחת לקפוץ על הטרמפולינה ולהרגיש כמו ילד. קפץ, נתפס לו הגב וחדל. לעומת זאת, בטרמפולינת החיים הוא ממשיך לקפוץ ולהפתיע כל פעם מחדש.
ההפתעה הנוכחית מבית היוצר שלו נעוצה ב״ארבע־מאות המלקות וסרטים אחרים״, ספרו החמישי, שבימים אלה ראה אור בהוצאת ״הקיבוץ המאוחד״. ״כלכלה, בדיוק כמו אמנות, מיועדת לקדם את איכות החיים ואת רמת החיים של הציבור״, הוא מצביע על הקשר בין מקצועו ובין תחביבו. ולא רק זה. ״הזיקה בין הון לשלטון, שלדעתי באה לא פעם על חשבון הציבור, עמדה במרכז סרטים רבים״, מציין זליכה, שדן בספרו ב־91 סרטים שביימו 61 במאים.
האם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא השולף הכי מהיר במערב? אני מנסה לדלות מהספר דימוי ולהתאימו למציאות שלנו.
״להפך! ביבי הוא השולף הכי אטי במערב. למעשה, הוא אחד האנשים השקולים ביותר שאני מכיר. עד כדי כך הוא שקול, שיכולים לחלוף שניים־שלושה עשורים של כהונתו כראש ממשלה עד שיעז לעשות משהו. לעומתו, התגלה אהוד אולמרט כשולף כל כך פזיז, שלא בזבז זמן על מחשבה תחילה. הייתי מצפה שבראש ממשלה יהיה איזון בין שתי התכונות. כלומר, שידע לשקול, אבל לא עד אין סוף, ומצד שני ידע לחתוך ולהחליט״.
לפעמים יותר מדי שקול. נתניהו. צילום: רויטרס
עוד נגיע לפוליטיקה, איך לא, אבל כבוד הפרופסור, מה פתאום קולנוע?
״אין לי סיפור פרטי של סינמה פרדיסו ולא הייתי ילד של קולנוע. עד גיל 20 הייתי בור ועם הארץ בתחום שנחשפתי אליו רק במהלך השירות הצבאי. הכל התחיל בכך שחבר ילדות שלי, אבישי עובדיה, נרשם לספריית וידיאו, ראה סרט, נפעם ממנו והדביק אותי. זה היה '1900' של ברנרדו ברטולוצ׳י, סרט שיש בו ביטוי לקשר בין הון לשלטון ולתרומת הקשר הזה לעליית הפאשיזם באיטליה״.
יש לך מושג בכמה סרטים צפית מאז?
״כ־2,000 בקירוב. בשנים ההן הייתי רואה לפחות שבעה סרטים בשבוע. במקום ללכת לשיעור בחשבונאות, או בתמחיר, נראה היה לי קצת יותר אפקטיבי ומעשיר לראות סרט בווידיאו. תמיד יכולתי להשלים את החומר שלושה ימים לפני בחינה. ראיתי המון סרטים, אבל באופן סלקטיבי. אם אהבתי, לדוגמה, את ברגמן, עשיתי כל מאמץ לא להחמיץ שום סרט שלו, כפי שלא היה מצב שאבזבז זמן על על סרט של טרנטינו״.
איך אתה זוכר עד כדי פרטי פרטים את הסרטים הרבים שבהם צפית?
״יש לי זיכרון מצוין. סרטים שהשפיעו עלי ונגעו בי, כמו אלה שאני מתייחס אליהם בספר, זכורים לי במיוחד. כמי שלומד כעת פסיכולוגיה לתואר ראשון (הפרופסור־הדיקן), לצד סטודנטים בשנות ה־20 שלהם, אני יודע שהיכולת לזכור עולה ככל שהתיעוד בראש מתקשר למשהו אחר״.
מדוע בחרת בבמאי פרנסואה טריפו כחלוץ המרכזי של נבחרת הבמאים שלך, כנרמז משם הספר?
״זה יצא ככה. טריפו התאים לי כבמאי שלא חיפש גיבורים והעדיף אנשים פשוטים, שהישירו מבט אל המציאות. אין הרבה דברים שאני מתעב יותר מאנשים שעוצמים עיניים, דבר שהתרחקתי ממנו בכל התפקידים שמילאתי״.
צילום: הוצאת הקיבוץ המאוחד
כיצד פליני לא נכלל בספר ברשימת 18 הבמאים האהובים עליך?
״יש סרטים של פליני שאני מאוד אוהב, כמו 'לה סטראדה', שאליו אני מתייחס בספר, אבל מכלול היצירה שלו פחות נוגע בי״.
לעומתו, צ'רלי צ'פלין מצוי ברשימה הזאת, אבל התעלמת מסרטיו.
״בספר התייחסתי למעט מאוד קומדיות, ורוב הסרטים שלהם הקדשתי פרק הם דרמות. איכשהו יצא שצ'רלי צ'פלין נשאר בחוץ (בעוד שמסרטי בילי וויילדר זכו לפרק משלהם שבעה, כשאחריו מיכלאנג'לו אנטוניוני וסטיבן שפילברג עם שישה סרטים כל אחד (יב״א)״.
פרט לסרט הביכורים של ידידך, נסים דיין, "אור מן ההפקר", התעלמת בספר בכוונה מהקולנוע הישראלי?
״אני בקי פחות בקולנוע הישראלי, אבל מקדיש פרק ל'אור מן ההפקר' מפני שלדעתי זהו סרט מכונן ברמה החברתית־כלכלית, לא רק הקולנועית, שבו נסים דיין הצליח לתרום תרומה דרמטית הן לקולנוע בארץ והן לשיח החברתי כאן״.
הפקידות המתקרנפת
אפשר לשוחח עם זליכה שעות על קולנוע, אבל לא ניתן לדון איתו בלי שהפוליטיקה תהדהד ברקע. אני שואל אותו אם זאת לא הייתה חוצפה מצדו להיענות ב־96', בגיל 26 (!) להצעת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשמש כיועצו הכלכלי.
״אכן, זאת הייתה שערורייה ממדרגה ראשונה, אבל אני יכול להגיד שהייתי היועץ הכלכלי הכי צעיר, הכי משכיל ולא הכי טיפש״, הוא אומר. ״אני לא הייתי ממנה אותי בגילי הכה הצעיר דאז. הוא בחר בי, דוקטורנט במאקרו־כלכלה, במחשבה שלעומת מנכ״ל המשרד העוצמתי שלו, אביגדור ליברמן, יוכל לשלוט בי. ב־2003, כשהוא התמנה כשר האוצר, נתניהו קרא לי שוב, הפעם כדי לשמש כחשב הכללי של האוצר. הוא ניהל אז מדיניות כלכלית מצוינת, גם אם היא לא הייתה נטולת טעויות, והציל את המשק מפשיטת רגל. נתניהו הנהיג תוכנית כלכלית אמיצה ביותר, שאומנם אני כתבתי אותה, אבל מי שהיה אמור לעמוד מול המתקפות עליה היה הוא. היום, כמי שהוא ד״ר ג׳ייקל ומיסטר הייד, נתניהו מנהל מדיניות כלכלית מבישה, כשתוך כדי העדפת הון על פני עבודה המשק נסוג אחורה במקום לצמוח״.
אז קיבלת במקומו צמד שהיית מעדיף לשכוח.
״אכן, אחרי נתניהו באו לאוצר בזה אחר זה אנשי קדימה, אהוד אולמרט ואברהם הירשזון״.
בהקשר זה כתב זליכה (שבאותם זמנים הסתובב עם שומרי ראש בגלל איומים על חייו) בפרק המוקדש ל״הקונפורמיסט״, סרטו של ברטולוצ׳י: ״אויבתי הגדולה ביותר והקיצונית ביותר הייתה הפקידות המתקרנפת, ששירתה את אולמרט ואת הירשזון״.
התלוננת במשטרה על מעשיהם?
״בכוונה תחילה לא הלכתי למשטרה. האמון שלי במשטרת ישראל היה מאוד מאוד מצומצם. לכן, בחרתי ללכת למבקר המדינה, מיכאל לינדנשטראוס. אני לא בטוח שהייתי עושה את זה היום, אבל המבקר דאז היה מאוד אמיץ, ובעיקר הצוות שלו בראשות יעקב בורובסקי. בהם נתתי את אמוני״.
אולמרט. צילום: גילי יוחנן, פלאש 90
מה היה לך נגד המשטרה?
״במהלך תחילת החקירות הפליליות של אולמרט הגיע מפכ״ל המשטרה לסוכת ראש הממשלה ואיחל לו עוד שנים רבות בתפקידו. קשה לי לתת אמון במשטרה כזאת״.
באיזה מפכ׳׳ל מדובר?
״שכחתי כבר מי זה היה״.
ההדרה של מופז
יש לך הסבר כיצד נתניהו הגיע בבחירות האחרונות ל־30 מנדטים אף על פי שלדעתך כשל במדיניותו הכלכלית?
״כנראה, זה לא מה שמעניין את העם, אלא הסוגיות הביטחוניות והמדיניות, שהביאו את העם לחשוב שלכך נתניהו מתאים יותר. זאת, למרות שהממשלה בראשותו ביצעה מתקפה אחר מתקפה על כוח הקנייה של הציבור והתעלמה מהקטסטרופה במחירי הדיור. אותם אי אפשר כבר להוריד, אבל ניתן יהיה לפחות לבלום את עלייתם אם נחזיר את המשק לצמיחה. אם הליכוד של נתניהו גבר בבחירות על המחנה הציוני, תרמה לכך הצבעת מחאה אתנית נגד הרצוג ולבני, בין השאר בשל ההדרה של שאול מופז, כשרבים ראו זאת כהתנשאות שבטית של אנשים מהאליטה״.
בבחירות הקודמות תמכת בעבודה.
״כי שלי יחימוביץ' עמדה בראשה, כשלדעתי יותר מכל דמות אחרת במפה הפוליטית יש לה התכונות הנדרשות לעמוד בראשות הממשלה. גם אם לא היא חפה מטעויות, היא לא אוטיסטית כמו חלק מהמנהיגים שלנו, אישה שיודעת לעמוד בלחצים ויש לה מצפן פנימי״.
מלשכת ראש הממשלה ב־96', הגעת השנה בבחירות עד מרצ.
״הגעתי לזהבה גלאון, לא למרצ, גם אם בנושאים אחרים אני הרבה יותר ימינה. אני לא מצביע למפלגות אלא לאנשים, ותמיד על פי השקפותי הכלכליות. כאן מדובר בחברת כנסת שתרמה תרומה אדירה במאבק שלה נגד הגזל שמתחולל בשוק ההון הישראלי עם כל התספורות והשכר המנופח של המנהלים. היא הייתה זאת שהעלתה בכנסת את הרעיון הישן שלי, להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. אם שר האוצר החדש משה כחלון יאמץ רעיונות אלה ויצליח בכהונתו, אשמח להצביע לו״.
למשה כחלון יש סיכוי להיות המושיע של המשק?
״לפחות אין לו חטא היוהרה. אבל אני עדיין לא שומע אותו מדבר על הפחתת מסים למעמד הביניים על חשבון הפטורים העצומים שלהם זוכים בעלי ההון ועוד לא לא שומע אותו מדבר על פיקוח על מוצרים מונופוליסטיים. כמו כן לא שמעתי אותו מתכוון ליישם את הרפורמה בשוק הרכב, שעליה המליצה לפני שלוש שנים ועדה בראשותי. לכחלון יש פוטנציאל. זה תלוי רק בו אם יממש אותו״.
צריך השכלה אקדמית וניסיון כלכלי כדי לנווט את המשק?
״לשם כך יש צורך בשלושה תנאים הכרחיים - א. השכלה אקדמית נרחבת במאקרו־כלכלה, כלומר בקיאות בכל ענפי הכלכלה; ב. ניסיון בניהול מדיניות; ג. אומץ ויכולת לעמוד בלחצים של גורמים רבי עוצמה״.
אם נפתלי בנט הגיע למשרד הכלכלה עם השכלה אקדמית, כשבמאזנו גם אקזיט כלכלי לא רע, יורשו, אריה דרעי, עשה אקזיט מבית הסוהר.
״כאן על החוק לדבר והחוק קבע מהו עונשו של אדם שהורשע ומהו הקלון שנדרש ממנו. אם מישהו סבור שעל החוק לדרוש קלון לנצח, שיטרח לשנות את החוק״.
נעזוב נא את החוק. האם דרעי מתמצא בכלכלה?
״הוא לא צריך לדעת כלכלה. יותר חשוב שידע שהוא לא יודע וישכיל להתייעץ עם מי שכן יודע״.
מילה אחרונה?
״אני לא אחד שחושב שדרך עמדת מיעוט אי אפשר לשנות. כשדיברתי לפני עשר שנים נגד חוסר התחרותיות במשק ונגד הטייקונים, היו שטענו כי אני מתלהם ואולי יש לי משהו נגד העסקים הגדולים. היום זה הבון טון לדבר ככה. כעת, אני מרגיש פחות נוח להיות באותה דעה עם קבוצה גדולה של אנשים. חשיבה עצמאית, שאיננה מוטה על ידי העדר, נראית לי בריאה יותר״.
לבסוף, נקבל אותך מתישהו כשר האוצר?
״אם כבר, אעדיף לעזור מבחוץ ובהתנדבות לכל שר אוצר שיהיה. כך נהגו שרי האוצר הקודמים, למעט יאיר לפיד, אם כי זה לא אומר שהם שעו לעצותי״.
יאיר לפיד?
״לפיד צבר בכישלונו הגדול ניסיון שאין כדוגמתו. אם ידע לקחת את הכישלון, להסתכל לו טוב טוב בעיניים, תוך הודאה שלמעשה לא עשה כלום כשר האוצר ועם הפקת הלקח ההולם, בפעם הבאה הוא יכול להיות שר אוצר מוצלח״.