בדרך כלל אני ממתין שהעדר המיוחם יגמור את שעטתו, שהאבק ישקע ושניתן יהיה לבדוק בנחת מה מזה הוא הייפ מטעם בעלי עניין ומה נותר בפועל מהדיבורים הגבוהים על איכות נדירה וחד פעמית. הפעם לגנותי, לא התאפקתי וקפצתי אל לב השיטפון כדי לא לפגר אחרי העולם דובר האנגלית ולקרוא את Go Set a Watchman מאת הרפר לי, ספר ההמשך ל״אל תיגע בזמיר״ ששבועות רבים אינו יורד מסדר היום התרבותי.
גם אני גדלתי על אטיקוס פינץ׳, עורך הדין הנאור והליברלי בדרום החשוך, על בתו סקאוט ובו ראדלי. גם אני צפיתי בגרסה הקולנועית עם גרגורי פק ורוברט דובאל, וזאת נצרבה בתודעתי לדורות. האמת שדברים רבים בקשר לספר החדש הם מה שנקרא חשודים.
הרפר לי עדיין חיה, אבל היא ישישה באה בימים שאינה יכולה, או ממאנת, לתקשר עם הסובב אותה. היא חצי עיוורת, שלושת־רבעי חירשת וכנראה 100% יצאה להפסקת צהריים מתמשכת. הכל בקשר לספר הזה שצץ יש מאיץ - אף אחד לא ידע על קיומו במגירה מסתורית - מעורר תהיות. כמובן שהוא פרי יוזמתם של מי שזיהו זמיר המטיל ביצי זהב. כבר עתה הוא נחשב רב מכר פנומנלי. וזה קרה מהר מספיק וטרם שמבקרים ערניים הבינו שמכרו להם חתול בשק. ולא סתם חתול, אלא אטיקוס פינץ׳ מודל משופר, שבתו השבה הביתה אחרי שנים רבות מגלה שהוא גזען כהלכתו כמו החברה המקיפה אותו וחבר מן המניין בקו קלוקס קלאן.
קריאת הספר דומה לצפייה בסרט מצויר עם הרוד-ראנר. חולף זמן עד שהקורא מבין שהאדמה נגמרה תחת רגליו והוא רץ באוויר מעל תהום עמוקה טרם שהוא נופל לתוכה בריסוק איברים. מה שמחדד את השאלה מה עומד מאחורי התעלול הירוד הזה שלא במקרה גם כתוב רע; הרפר לי עצמה, בימים שעדיין הייתה בדעה צלולה וממזרית, או המו״ל שלה וסוכניה שלא הצליחו להתאפק ושדדו את שולחנה במקרה הטוב או כתבו ספר בשמה במקרה הרע. לא יעברו חודשים רבים עד שנדע את התשובה.
גסטרו
מגררים צנון (או צנוניות) ומניחים בקערה. מוסיפים מיץ משני לימונים, שמן זית, מלח ופלפל שחור. מחכים שהצנון יסמיק ויפריש נוזלים. הסלט מריח כמו חדר סגור, ובו גרביים של פלוגת טירונים אחרי מסע כומתה, אבל הוא חמצמץ, מרענן וטעים להפליא.
סלט צנוניות. צילום: רון מיברג
בקבוק
המדינה שאסור לשתות בה מים מהברז מייצרת כמה מהבירות הטובות בעולם. אם מתעלמים, כמומלץ, מפרחות בלונדיניות כמו קורונה וסול, נשארים עם המיטב של מקסיקו. את הרשימה מובילות Negra Modelo ,Dos equis ו-Tecate, כנראה הבירה היחידה שהרוויחה את פלח הליים התקוע בפתח הפחית ביושר.
הבירות הנ״ל נמצאות בתפוצה רחבה בסופרמרקטים אמריקאיים. המבחר הגדול ביותר נמצא במדינות כטקסס וקליפורניה הגובלות במקסיקו.
בירה NEGRA MODELO צילום: רון מיברג
קלאסי
רוב הקריירה שלו השכיל סרג׳יו ליאונה האיטלקי להחביא את דעותיו וחינוכו הפוליטי מהבית בין קפלי הפונצ׳ו של קלינט איסטווד. מהטרילוגיה הדולרית עם איסטווד, דרך ״היו זמנים במערב״ המשמים עם הנרי פונדה וצ׳רלס ברונסון ועד ״היו זמנים באמריקה״, ניסיון להיבנות מסרטי המאפיה של קופולה וסקורסזה, היה ליאונה מושקע במראות פנורמיים של נופים ספרדיים מחופשים לאמריקה, צילומי תקריב רבים מדי של ניצבים איטלקים עם בעיות שיניים קשות, קפיצות זום מעצבנות ואקדוחנים פסיכוטיים ביבוא אישי מאמריקה. בימים שהיה לנו פנאי, כלומר כשהיינו צעירים, היו מערבוני הספגטי הללו דרך לגיטימית להרוג זמן, בעיקר משום שמכל אחד מהם חזרנו הביתה עם אמירת מחץ של טוקו רמירז או חצי עירום חזיתי של מישהי מסדר הגודל המשמעותי של קלאודיה קרדינלה. היו זמנים במערב, והם היו טובים לזמנם. אבל כל הסרטים שהזכרתי הסתירו את סרג׳יו ליאונה הפוליטי. האיש הפרטי שמאס באיטליה שבה נולד וגדל.
גם אם אני פותח את שערי הגיהינום שלא במהרה ייסגרו, איני יודע לשקר. המערבון הטוב ביותר של ליאונה, הסרט שהוא ביקש להיות מפיקו בלבד והציע לפיטר בוגדנוביץ׳(אלוהים לבדו יודע מדוע) לביים עבורו וקיבל סירוב, הוא Duck, You Sucker, ששמו שונה פעמים רבות ובאחת מהן נקרא ״בעבור חופן דינמיט״. לא מזיק שבסרט משחק ג׳יימס קובורן, אחד השחקנים האמריקאים החביבים עלי ביותר שמעולם לא זכה בהוקרה שהגיעה לו, מול רוד סטייגר, שחקן בעל נטיות מוגזמות שדווקא מצא את מקומו בתפקיד חואן, הבנדיט המקסיקני.
כרזת הסרט Duck, You Sucker. צילום מסך
כרגיל אצל ליאונה, הסרט קוצץ, סורס ונהפך על ראשו פעמים רבות מספור, בעיקר משום שמפיציו באמריקה מצאו אותו ארוך מדי לטעמו של הצופה האמריקאי. כאשר מצא מנוחה נכונה בגרסת DVD ואחריה בבלו-ריי מושחז ומטופל, שב הסרט לגרסת הבמאי המקורי והוא תופין הגורם לצופה ללקק את אצבעותיו. כשהוא מוותר על רבים מהשטיקים הקולנועיים הרגילים שלו לטובת העלילה וההיגד הפוליטי, בוחר ליאונה במהפכה המקסיקנית כרקע לספר את סיפור חברותם של חבר המחתרת האירית, ^ira, הנמלט מעברו למקסיקו, ושל פושע מקומי המוצא עצמו בלבה של המהפכה בעל כורחו. כמי שנתן דרור להיגד האותנטי שלו -בימים שבהם פעלו הבריגדות האדומות האלימות באיטליה - מראה ליאונה את חיילי הממשלה טובחים במהפכנים בסצנות קשות המתאימות יותר ל״רשימת שינדלד׳ מאשר למערבון קל דעת.
זהו ליאונה שלא הכרנו. שהולך עד הסוף עם האמירה הפוליטית הקשה. הממיט על גיבוריו אסונות וייסורים עזים. שאינו מתחבא מאחורי ויצים ויזואליים קלי דעת על חשבון בטן מלאה. Duck, You Sucker אינו רק סרטו הטוב והחשוב ביותר של ליאונה. הוא ההוכחה שאינך חייב להיות ויסקונטי או דה סיקה כדי לספר מעשיה ניאו-ריאליסטית אפקטיבית.