"מאז ומתמיד התייחסתי אל המוות בהומור ובסקרנות", כך סיפר הסופר אמיר גוטפרוינד, שהלך היום (שבת) לעולמו לאחר מאבק במחלת הסרטן.
הראיון המלא במעריב עם אמיר גוטפרוינד
בראיון שהעניק לכתבת מעריב רותי זוארץ לפני כשנה, עם צאת ספרו "אגדת ברונו ואדלה", סיפר הסופר המוערך כי לא ראה במוות מוטיב מוביל: "אני מחובר לחיים ולקסמם, למרות כל הרע, הקשה והמזוויע מות אנשים קרובים לי או המוות שהכה במשפחה בשואה השפיעו על היצירה שלי, אבל לא הייתי רואה בזה מוטיב מוביל. לא בספרות ולא בחיים".
האלמנה שקילפה מבוקר עד ערב תפוחי אדמה במרפסת ביתה: סיפור מאת אמיר גוטפרוינד
הראיון המלא במעריב עם אמיר גוטפרוינד
בראיון שהעניק לכתבת מעריב רותי זוארץ לפני כשנה, עם צאת ספרו "אגדת ברונו ואדלה", סיפר הסופר המוערך כי לא ראה במוות מוטיב מוביל: "אני מחובר לחיים ולקסמם, למרות כל הרע, הקשה והמזוויע מות אנשים קרובים לי או המוות שהכה במשפחה בשואה השפיעו על היצירה שלי, אבל לא הייתי רואה בזה מוטיב מוביל. לא בספרות ולא בחיים".
האלמנה שקילפה מבוקר עד ערב תפוחי אדמה במרפסת ביתה: סיפור מאת אמיר גוטפרוינד
גוטפרוינד סיפר בראיון על תחושותיו לנוכח מחלת הסרטן בה חלה ואמר כי איננו מרגיש החמצה בחיים: "על המחלה התבשרתי רק לפני כמה חודשים, ביום הולדתי בערך. את הספר כתבתי ב-2012. אז אין קשר. אני לא חש את מוטיב ההחמצה בספר. ואני ממש לא מרגיש החמצה בחיים. אחרי שסיימתי את הספר, חשתי שיש בו מוטיב האשמה, ובמיוחד אשמתם של הבלתי אשמים. חיברתי את זה למותה של אשתי, סמוך לתחילת כתיבת הספר. העובדה שהיא נפטרה צעירה ואני נותרתי אחריה, מבוגר ממנה בעשור, היא אולי הבסיס לתחושה הזו, מודעת או לא מודעת. לא מעט מהדמויות בספר החדש חשות אשמה שאין לה פשר".