מהגרי העבודה אינם חווים רק את מהגרותם, אלא שחייהם כזרים מחריפים בעיות אנושיות

תענוג צפון לקורא במעשה מו"לות אישי, שכולו אהבה ליצירה של משורר שגדולתו כבר הוכחה. המתרגם ערן צלגוב מגלה מסירות גדולה ליצירת דילן תומס, “בצל חורש חלב" (שוקן, 154 עמ'), בתרגום החדש ל"משחק לקולות" שיצר המשורר על סף מותו. בעבר תרגמו את “Under Milk Wood" אריה אהרוני ושולמית הראבן. צלגוב מסתער על הטקסט הפוליפוני בהנאה ניכרת, ומוסיף לו איורי קו מלאי עדינות וכבוד. ההקדמה האישית מספרת מתולדות חייו של דילן, שמת מאלכוהוליזם בהיותו בן 39 (1953). צלגוב דן בעיקר בשאלות העקרוניות הנוגעות לתרגום. לכן, לפני שניגשים לקריאת המחזה המלא תאוות חיים, אירוניה ועליצות הכתיבה, כדאי לאמץ את המסקנה: תרגום הוא יצירה בפני עצמה. צלגוב מדגים זאת יפה בתיאורי עיירת הדייגים הוולשית על תושביה החיים והמתים. “קול ראשון": “כעת, מאחורי העיניים והסודות של החולמים ברחובות שהים להם כעריסה, שא עיניך וראה". ו"קול שני": “קרעי בשר, פתפותי ביצים, פתיונות וכובעים, עצמות ושקיקים, אפר וקליפות, סהרוני ציפורן, קשקשים; רוק, פתיתי שלג ונטיפי־נוצות של חלומות; שברים, אדרות דגים, קונכיות, טלאים וחרס; שמן לווייתנים, שיכר מוברח ודגי רקק בשמן ובמלח שהים שטף־פלט אל חוף נשכח".

שיעור באמנות