אביב בקליפורניה: רומן על פשעה של החברה האמריקאית הלבנה

מנהיגי הקהילה היפנית בארצות הברית נעצרו לאחר הפצצת פרל הארבור, בתחילת דצמבר 1941. כוחות הביטחון של רוזוולט נהגו כפי שכוחות ביטחון נוהגים בכל מדינה, כשהפחד תוקף את השלטונות ומשבש את שיקול דעתם. אם היה היגיון עוועים במעצרי הבהלה ו/או הראווה הראשונים, הרי שהצו שהנשיא חתם עליו כחודשיים לאחר מכן, היה משולל כל הנמקה ביטחונית. רוזוולט הורה על כליאת כל האוכלוסייה האמריקאית ממוצא יפני. באביב 1942, שבו מתחיל הסיפור שלפנינו, הייתה תנופת המעצרים בשיאה.
 

תחילה נעצרו גברים לחקירה, ואיש לא ידע על גורלם. אב המשפחה שבסיפור נלקח בחלוק בית ובנעלי בית וללא כובעו. בהמשך מפעל “המיקום מחדש", שלא היה אלא מעשה עקירה והגליה, הועברו היפנים מקליפורניה למחנות מעבר. המשפחה שבסיפור שהתה חודשים אחדים באורוות של סוסי מרוץ מדרום לסן פרנסיסקו. אחר כך הובלו ברכבות דחוסות במשך ימים, למחנות ריכוז שהוקמו במדבריות המלח של יוטה. העצורים שהו במתחמים מגודרים, שלא הותאמו לנוחיותו של בן אנוש, במשך יותר משלוש שנים. בקיץ נחרכו בלהט שמש ללא עץ מוריק בטווח מבטם. בחורף סבלו מקור ללא אמצעי חימום מספקים. המזון היה חדגוני ודל.
 

האמריקאים התייחסו אז אל היפנים שבקרבם כאילו כל ילד וכל אישה היו פצצות מתקתקות. השכנים הסיטו את מבטם כשהמשפחה נלקחה מהשכונה, והם התנכרו לה כששבה לביתה. רק ב־1983 פסקה ועדת קונגרס, שעקירת האוכלוסייה היפנית וכליאתה לא הוצדקה בצורך צבאי, וכי המעצרים התבצעו מתוך שיקולים גזעניים שהתבססו על דעות קדומות, היסטריה מלחמתית וכשל מנהיגותי־פוליטי. חמש שנים לאחר מכן חתם רונלד רייגן על בקשת הסליחה של האומה האמריקאית מאזרחיה היפנים. כל מי שנפגע זוכה בפיצוי בן 20 אלף דולר. יש להניח, שאב המשפחה שבסיפור כבר לא היה אז בין החיים.
 

ג'ולי אוטסוקה (ילידת 1962, פאלו אלטו), סופרת קליפורנית ממוצא יפני, אינה הראשונה שכתבה רומן על אחד מפשעי החברה האמריקאית הלבנה. הרומן שלה נבדל בעיצוב האמנותי שלו. היא מתארת את המסע מהבית אל מדבר המנודים באופן תמציתי, פואטי כתחרת תיל דקה וחדה. הנוסח שלה מגבש את הטראומה לאמירה פרטית וכללית כאחת. אין שמות לגיבורים שלה, בני משפחה אחת. האירועים מובאים מתודעת אם ואב, בת ובן. מתיאור לתיאור נבנית פואמה טראגית מעודנת ועוצמתית, שמתייחסת לפרטים הקטנים והמשמעותיים בחיי משפחה שנפרמה והורחקה מביתה הטוב. הסופרת יוצרת תמונה מזוככת של נפש אנושית שהוגלתה מתחושת הביטחון שמעניקה שלמות המשפחה. בני אדם שרכושם נגזל, כמו גם פרטיותם והרגלי הנורמליות שלהם. כשהותר לגיבורי הסיפור לשוב לדשא שלהם, הגיעו מרוקנים אל בית שטומא בידי זרים וכל תוכנו נשדד.
 

באירופה הייתה הזוועה גדולה יותר, כמובן, כי חרושת מוות פעלה שם. אבל אין פשר לפרדוקס שבקיום מחנות ריכוז בארץ החופש, שהתגייסה באותה עת להציל את העולם מהנאצים. אוטסוקה הכירה את העובדות מקרוב. סבה נעצר בידי האף־בי־איי לאחר התקפת פרל הארבור, ושאר המשפחה הוגלתה למחנה טופז ביוטה. היא מציירת ביד אמן את הנוף הצחיח שבין הגדרות, שורות הצריפים שצופו בנייר זפת, דלות המראה החוברת לשיממון שהשתרר בנפש. האם היוזמתית וקרת הרוח, שנערכה לעזיבה בשחרור התוכי כדי שישרוד, ובהרג הכלב המשפחתי כדי שלא ימות בייסורים, שוקעת במחנה באפתיה. אב המשפחה, שכל חלומות ילדיו נסבים על שובו, חוזר ממעצרו כזקן שבור ברוחו ורצוץ בגופו. הוא לא ישתקם עוד. 
 

זהו הספר הראשון שכתבה אוטסוקה והוא נכלל בקריאת חובה בבתי ספר אמריקאיים. הוא ראוי להימצא ברשימת הקריאה המחנכת בכל מדינה דמוקרטית הלוקה בחרדה מפני האחר הגר בתוכה.

הדרך לפתרון

נסיעות הרכבת המרובות שנוטל על עצמו הפקד מֶגרֶה בדרכו אל פתרון החידה הבלשית, מעניקות כאן מרחב התבוננות בצרפת ובאנשיה. הזמן: קיץ 1930. המקום: עיירה אפורה ועוד עיירת קיט, שתיהן נטולות ייחוד. מגרה חש מיוגע הפעם ומשועמם מלכתחילה. אך הספרות הנוצרת מנסיעותיו ומגעיו עם בני אדם מרתקת. הסופר מרענן את מצב רוחה של הקוראת בדפים, שמחברם החשיבם כפחותים. גדולתו של ז'ורז' סימנון מתגלה גם בעלילות מגרה שלו, שעליהן לא חשב במונחים של ספרות עילית. הרי לא יכול היה לנטרל את כישרונו לתאר אווירה בקרון רכבת, ריח ומראה של חדר בבית מוזר ועגום, קלסתר פנים של סנובית בורגנית, או אישיות מפוררת המצטיירת מתוך קלסתר חמקני. איש אינו מתאר כמותו פיסה של חומת גן ושער חלוד. ובתוך כך ההומור המלוכסן שלו, הדק מן הדק, המתמצה בסצינות שבהן משתתף לבורנט צעיר הנקרא לאחות מכתב שנשרף באח. ספרות נוצרת כשמגרה גדל־הגוף והמסורבל שוהה בחדר קטן בחברת המומחה האובססיבי, הדולה פיסות אפר ומחבר חלקי אותיות. (“מר גאלֶה המנוח", מצרפתית: רמה איילון, עם עובד, סדרת הפקד מגרה, 180 עמ')

הגורם לרצח