בשבועות האחרונים התמכרתי לכתיבה. אצבעותיי נוקשות בלי הפסק על המקלדת. אותיות נצרבות. מילים מנציחות רעיונות במהירות הקול. גם כשהמחשב מרוחק המוח קודח. אני כותב ספר. מדריך. תוכנו מתבסס על הצלחותיו של אורי גלר.

זה החל כשפגשתי אותו לראיון. הייתה כימיה. קליק. שוחחנו שוב לאחר שידור הכתבה. יצא פרוייקט משותף. הדעות לגבי גלר חלוקות. ידוע לי. בעיני זה הופך אותו למרתק עוד יותר. אני מקווה לתרגם את הישגיו ואת כמויות המוטיבציה האדירות שלו, לטובת מורה נבוכים למבקשים לשנות את חייהם.

אם עכשיו אתם מעקמים את האף אומר לכם: הלו, רגע, האיש הצליח לשכנע חצי מהעולם שיש לו יכולות מיוחדות ולצבור הון, שעל פי הערכות נאמד בכשלוש מאות מיליון דולר. שלוש מאות מיליון דולר! שווה בדיקה. זו הפעם הרביעית בחיי שאני מנסה להפוך לסופר מדופלם. היצירות הקודמות שלי נקברו כסעיף שולי בהיסטוריה המפוארת של חיים אתגר.

היצירה הראשונה נכתבה בהיותי בן שבע עשרה. כפסיכי צעיר תיעדתי בכתב את ילדותי על קו התפר בין ישראל וניו-יורק בה נולדתי. הזרות, קשיי השפה ואהבתי הגדולה לכלבת המשפחה, ששנים תפקדה כשותפתי למכאובי החיים, היו דומיננטיים מאד בעלילה. כשסיימתי לא העזתי להראות את התוצאה לאף אדם ושלחתי את כתב היד לפח המיחזור השכונתי. אחרי השחרור מהצבא כתבתי עוד אחד. הוא הורכב מסיפורים קצרים על דמויות שפגשתי במהלך השירות.

ביניהם היו גנאדי, עולה חדש מרוסיה בן ארבעים ששפע משלים סוציאליסטים, שחלק איתי שבוע באוהל קטנצ'יק, יהודה, עבריין משוקם שנופף נשק טעון אל קצה אפי בזמן שאבטחנו נקודה שוממת במדבר קפוא, ושלושה טבחים שחבטו בי עם תרוודים עד זוב דם, בתגובה על שחשפתי את גדוד התולעים שהתגורר

בשניצל שהגישו.
 
גורלו של הרומן הזה היה כשל קודמו. משאית זבל תל אביבית ברחוב חובבי ציון בלעה אותו לעד. שנים אחר כך הנפקתי את הרומן השלישי שעסק בשנאה
מבעבעת במדינה עלומה ורעועה. הספר זכה להתעניינות אצל מוציא לאור. הדברים נראו מבטיחים עד שעורך מטעם המו"ל הטיל עלי כמות בלתי נתפסת של שיכתובים. בתגובה קיללתי את אימו.

חשבתי שהיה בזה מין ההמינגוויי. טעיתי. החוזה בוטל והטיוטה שכמעט הפכה אותי לזוכה פרס ספיר, מונחת בבוידעם. למרות הגניזה יש יתרונות לשנות הכתיבה: חקרתי ובחנתי את עצמי ארוכות והגעתי למסקנה שאינני מציאה מופלאה, אבל אני גם לא כישלון מחפיר. תובנה חיובית בסך הכול. עם גלר אני צולל למעמקי השפל של כישלונותיי ולרגעי השיא של הצלחותיי. זה סוחט וזה אפקטיבי.
 
המדריך פרי עטי להתנהלות טובה יותר משתלט עלי. הפכתי לאדם שמאמין בחשיבה פוזיטיבית ובמנטרות מעוררות מוטיבציה. ברגעים מסוימים נדמה לי שאצמח להיות גורו באשרם הודי. תמיד התאים לי להסתובב בין גנים מטופחים ולהרביץ אמיתות נסתרות בקהל מעריצים מבולבל.

חוץ מזה אומרים שיש הטבות מס אדירות לעוסקים בתחום ויש גם גרופיות שוודיות כמו מים. עכשיו אני ציני. הציניות היא שלילית. השלילי עוצר אותנו בדרכנו לאושר. אז מחקו בבקשה את הפסקה האחרונה. כי האושר נעלה. סליחה. אולי השתגעתי. נשימה עמוקה. ריכוז. לא לאבד את זה. חברים, כך מתנהלים ימי. אני כותב. מתקן. נוזף בעצמי. מוחל לעצמי ונאבק במעכבי הצלחה ועוכרי שלווה. אבל הפעם לא יעזור בית דין, זה נובל בטוח. אתם רואים? החשיבה החיובית כבר עושה עבודה נהדרת.