"אי הבנה במוסקבה", סימון דה בובאר, מצרפתית: ניר רצ'קובסקי (וכן אחרית דבר), אחוזת בית, 107 עמ'
בני זוג שותקים זה לזה. שותקים ולבם רותח. הם מתנהלים בתוך אירוע, טיול בעריה הגדולות של ברה"מ הקומוניסטית, והאירוע כמעט מחריב את זוגיותם. אלמלא דיברו לבסוף, היו נפרדים. האי־הבנה הייתה הופכת מסדק עוין לתהום שאין לגשר עליה.
סימון דה בובאר (פריז, 1908–1986) נחשבת לסופרת שייצגה בכתביה את העמדה הנשית בתוך העולם ובתוך המבנה הזוגי. היא יסדה עם בן זוגה, ז'אן–פול סארטר, סופר ופילוסוף, מבנה זוגי מהפכני - ביחד אבל לחוד. לכל אחד מהם הייתה דירה משלו/ה ואהבות משלו/ה. לעתים היו להם אהבות משותפות. המתכונת הזאת לא מנעה תופעות עגומות המתגלות גם בקרב זוגות מסורתיים. כאבי לב, קנאות. ההתנסות הייתה זוגית, ללא ספק. היו להם הרבה עניינים משותפים, גם אם לא יצרו ילדים. במסגרת השותפויות העמוקות הייתה להם התקופה הקומוניסטית עד ההתפכחות. ובתחילת שנות ה־60 נסעו לסייר בברה"מ לשעבר.
הסיפור שלפנינו מתבסס על נסיעות אלה. דה בובאר לא כללה את “אי הבנה במוסקבה“ (שנכתב ב–1965) באסופה “אשה שבורה". היא גנזה אותו. אין זה המקום לדון על עצם פרסום יצירה שהמחבר גנז, זה נושא רב–פנים, אבל הסיבה העיקרית לכך שאין להעלות תהייה בעניין זה כאן, היא שהסיפור איכותי. עדין ובנוי היטב, אמין ומעניק תחושה אותנטית של מקום ותהפוכות רגש. ניר רצ'קובסקי מציין שני הבדלים מהותיים בין סיפורי “אשה שבורה" לסיפור הגנוז, שאולי מסבירים את ההחלטה לגנוז. סיפורי הקובץ מתרחשים ברובם בפריז ומובאים מתודעה נשית. הסיפור שלפנינו מתרחש ברוסיה והוא מובא משתי תודעות, הגברית והנשית. ומכאן גם צומח יופיו המיוחד.
אנדרה וניקול, זוג בתחילת שנות ה־60 לחייו, נוסעים מפריז למוסקבה. הם מתארחים בדירתה של מאשה, בתו של אנדרה מנישואיו הראשונים. השלושה מבלים יחדיו ימים רצופים. הם מטיילים גם בלנינגרד ובעיר שדה אחת או שתיים, ודומה כי הרמוניה קושרת אותם בחיבה כללית. בין ניקול למאשה שוררים יחסי אהדה הדדיים, כבין שתי נשים שמעריכות זו את זו. אנדרה ומאשה קרובים זה לזה ברגשי אהבה גדולים, כבת ואב שאין ביניהם טינות נשכחות.
אש קטנה של בעייתיות מתחילה להתלבות במחבואי הרגש של שני בני הזוג. שניהם סובלים מהיעדר זמן אינטימי, זוגי. הכל נחמד וטוב בחברת מאשה, אבל הם לא רק שניים. החסך באינטימיות מתחיל להרעיל את האווירה. ניקול מתחילה לחשוב על זקנתה ועל התרחקותו הקרבה של בנם, פיליפ. בסתר לבו של אנדרה עולות מחשבות עגומות, גבריות בסוגן, אך מעיקות לא פחות. גם הוא מהרהר בזקנתו הקרבה. התמיכה ההדדית חסרה להם. ביחד הם יודעים לשמור על התלהבות נעורים. לחוד - הם ערים לזמן החולף. ניקול משתעממת, מרגישה מיותרת. אי הבנה מכריעה כמעט שגורמת לה לארוז מזוודה ולחזור לבדה לפריז.
דה בובאר משרטטת בנאמנות את ההתפתחויות הרגשיות שעוברות על הגבר והאישה. מחשבותיהם מובאות תחילה בנפרד, אך בהמשך הן מתאחות אלה באלה עד לבלי הפרד. הגבר והאישה הופכים לתודעה אנושית טבעית אחת, נורמלית, שאינה מאפיינת מין זה או אחר. הם שניים שהם אחד. העצב והמועקה המתפתחים אצל כל אחד מבני הזוג נובעים מן השאיפה לאיחוד האינטימי, המתבטא כאן בדיבור, בשיחה, ולאו דווקא בהיצמדות של גופים עירומים. דה בובאר טווה את התהליך בעידון רב, בטהרה מוחלטת מפאתוס. רגשות מתהווים, מחשבות מתקדרות, ובני אדם מהלכים על סף השבר בעיר זרה, וכל זה מוגש כאקוורל של משיחת מכחול חכמה אחת.
הרלן קובן (יהודי אמריקאי יליד 1962) ממשיך למקסם את הצלחותיו גם בסדרה שבמקור נועדה לנוער בוגר. עלילת הספר השלישי בסדרת מיקי בוליטר מתחילה בהעלאת ארונו של אביו המת מקברו. בהמשך יתפתלו וישיקו מסתרי עבר במסדרונות קולג' אמריקאי. הסופר הקדיש את הספר לחבריו ממעונות A, “ארבעה אנשים שחיו לצדי. ושרדו" (“סודות באפלה", מאנגלית: מרב זקס־פורטל, ידיעות ספרים).
מתח ישראלי
ליעד שהם שהה בהתנחלות טלמון לצורך התחקיר לספר המתח השמיני שלו. הוא גילה בני אדם שענו על שאלותיו ואירחו אותו “בלבביות ובפתיחות". אמילי עמרוסי זוכה מטעמו לפסקת תודה בולטת. להתנחלות הבדיונית שבספרו שלח את בן רב היישוב, חניך קורס שב"כ, כדי שיגלה מי רצח את ראש הישיבה. לצורכי כיסוי צירף אליו חוקרת מהמשטרה. שהם לא בחר במובן מאליו, לא החדיר ליישוב רוצח פלסטיני. הקורבן והרוצח, שניהם מתנחלים. “בגופנה יושיטו לך יד", אומר הסיפור, “יתמכו ויעזרו אם תיקלע לצרה. אבל לא לכל צרה. יש צרות לגיטימיות, כמו מחלה, מוות, הסתבכות כלכלית. ויש כאלה שהן לא. הבעת ספק באמונה, זה לא. נטייה מינית שונה, זה לא. במקרים האלה אתה לגמרי לבד".
ואם גדלת כנער שמעז לערער על עצם קיום ההתנחלות? כאן מסתמן גבולו של הטיפול הספרותי בקהילה האקזוטית. בעצם בחירתו בהתנחלות בחבל בנימין כזירת הפשע, מרוויח שהם הפופולרי את שני הקהלים. התל אביבי והמתנחלי. סרט המתח “העד" (1985) הציץ לחיי קהילה סגורה, שספק אם התעניינה ביצירה הקולנועית. שם הסתווה השוטר כבן עדת האמיש רודפת השלום. ב"למראית עין" (כנרת, 381 עמ') הוסוותה שוטרת שנטמעה בקהילה שהשלום אינו מעסיק אותה, אך תשוקתה המיסיונרית גדולה: להוכיח שאנשיה טובים, ובאותה הזדמנות לרכוש לבבות. הקו הקיצוני ביישוב מיוצג במילים שמטיח נער מקומי בחוקר השב"כ: “אתה יותר גרוע מהשמאלנים. משתף פעולה, בוגד".
מתח אמריקאי
הרלן קובן (יהודי אמריקאי יליד 1962) ממשיך למקסם את הצלחותיו גם בסדרה שבמקור נועדה לנוער בוגר. עלילת הספר השלישי בסדרת מיקי בוליטר מתחילה בהעלאת ארונו של אביו המת מקברו. בהמשך יתפתלו וישיקו מסתרי עבר במסדרונות קולג' אמריקאי. הסופר הקדיש את הספר לחבריו ממעונות A, “ארבעה אנשים שחיו לצדי. ושרדו" (“סודות באפלה", מאנגלית: מרב זקס־פורטל, ידיעות ספרים).