הסופרת נועה ירון דיין חזרה בתשובה לפני שני עשורים, לאחר קריירה בעולם הטלוויזיה והתקשורת. בראיון לאיריס קול ברדיו ללא הפסקה 103FM סיפרה על ספרה החדש "שירה גאולה". לדבריה, "הספר מספר על נערה בת 17 וחצי, בת לחוזרים בתשובה, שחיה בחברה חרדית. החיים שלה קצת מתפרקים, אבא שלה נפטר, אמא שלה מתחתנת שוב עם חרדי מבית. הילדה קוראת לזה 'להתחתן עם השיטה' או 'להתחתן עם המחנה', כלומר לנסות להיטמע, והיא לא אוהבת את זה. הנפש החופשייה הזאת לא כל כך מרוצה, היא נזרקת מהבית, מבית ספר ומתחילה להתגלגל ברחובות  ירושלים של מטה, ועוברת מה שהרבה ילדים וילדות עוברים. הספר הזה בעיקר נכתב בשביל הילדים שלי. הגשתי אותו לבת שלי שרה'לה בשלבים האחרונים והייתי במתח לדעת אם זה ידבר אליה. כסוג של צוואה, לכל ימי חייה. כל כך התרגשתי שזה נגע בה, זה עשה לי המון".

 

לדברי הסופרת, "בסוף גם מצאתי את עצמי מקדישה את הספר להורים שלי, כי גם בגיל 40 פלוס כולנו היינו ילדות מורדות. היינו מכירות את התחושה הזאת שהעולם מקולקל, שהמבוגרים אטומים, שאף אחד לא יודע כמוך לבעור ולחפש מתחת. זאת גיבורת הספר, היא מין ז'אן דארק כזאת. היא לא יכולה לסבול ממסד ותכתיבים. זאת גם אני, יש לי יחסים מורכבים עם הממסד. בשלב מסוים פניתי לקדוש ברוך הוא וביקשתי פטור מהמגזר, כי אני לא באמת שייכת לאף מגזר, אז אני יכולה לקבל פטור. אני מעדיפה לראות את עצמי כעל מגזרית, כי אני בין הורי החילונים לילדי החרדים".
 

"התנתקנו מהמסכים", סיפרה ירון דיין. "אין אצלנו טלוויזיה בסלון. אבל היום מספיק שיש לחבר אחד טלפון לא כשר. כל מה שרצינו להגן על הילדים שלנו מפניו נמצא בתוך קופסה קטנה שלפעמים הולכים איתה למיטה בלילה. הגדרות החיצוניות נפלו. בעלי קנה טלפון לא כשר לצורך עבודה, ואמר לי שאם היה בן 16 והיה מקבל את הצעצוע הזה, לא היה יוצא מהחדר שלושה חודשים, כי לא צריך חברים, משפחה או בית ספר, לא צריך כלום".
 
על חזרתה בתשובה סיפרה: "שיגע אותי שכאשר הסתובבתי במסיבות סמים עד הבוקר ההורים נתנו לי כסף למונית, אבל כשהתחלתי להתעניין בתפילות בראש חודש, אז פתאום זה נהיה מלחיץ, אז פתאום כולם התעוררו ונכנסו למצב חירום. יש נקודה יהודית בכל אחד מאיתנו ועמוק למטה בפנים ההורים שלי ידעו שאם אני אהיה קצת יהודיה זה לא נורא, ואם אני אהיה קצת לסבית זה לא נורא, אבל אם אני אהיה יהודיה, זה עד הסוף. משהו בהם הריח סופניות. הם חשבו שאני הולכת להם לאיבוד. הנה עברו 20 שנה ואני לא חושבת שהייתי אי פעם ביחסים יותר טובים איתם. יש להם את הנחת הדוסית שהורים חילונים לא מקבלים".
 
השתתף בהכנת הכתבה: אסף נבו