הספר שעלול להצית את הסערה הבאה ביחסי ישראל-מצרים

אף שעלילתו בדיונית, מדובר בטקסט פוליטי למהדרין ובכתב אשמה חריף נגד המשטר המצרי. העלילה מתארת את חייהם של יושבי בניין אחד במרכז קהיר, בית יעקוביאן שמו, המשמשים עבור אל־אסוואני מיקרוקוסמוס של החברה המצרית. באמצעות גיבוריו בני המעמדות השונים - צמרת הממשל, סוחרים עשירים ודלת העם המתגוררת בתנאים עלובים על גג הבית - מצליח הרומן לגעת בשלל בעיותיה של החברה המצרית. 

הרומן ראה אור בקהיר בשנת 2002, ומאז תורגם ליותר מ־30 שפות. לאחר שפרצו אירועי האביב הערבי במצרים, ציינו רבים את “בית יעקוביאן" כיצירה הספרותית הבולטת ביותר שניבאה את העתיד להתרחש, והוא נחשב לסמל במאבק על חופש הביטוי במדינות ערב.

עורכת המהדורה העברית של הספר, תמי צ'פניק, מתארת את הרומן כאבן דרך פוליטית: “אל־אסוואני צייר באומץ, תוך סיכון עצמי, תמונה ריאליסטית של תקופתו ובני דורו – חברה המבוססת על פרוטקציה, שוחד, השפלה וחריגה מסמכות. למשל, הוא מספר על שליח מפלגת השלטון, שמנחה מתמודד בבחירות כיצד עליו לנהוג ולמי עליו לשלם כדי לזכות במשרה; על מעסיקים שמנצלים מינית עובדות עניות; ועל בנו המוכשר של שוער הבניין, שקבלתו לאקדמיה לשוטרים נחסמת בגלל מעמדו הנמוך, והוא נאלץ למצוא מפלט באסלאם הקיצוני". 

עלאא אל־אסוואני (58) איננו סופר רגיל, אלא גם אישיות פוליטית בעלת מעמד מיוחד. עוד לפני עידן סיסי, הוא נודע כמבקר חריף של המשטר ופגמיו. לאחר הדחת מובארק, הצטרף לצעירי המהפכה, וכאשר גילו כולם כי מטרותיה ירדו לטמיון, הוא לא חדל מלהזכירן למשטר. למעשה מדובר באופוזיציה של איש אחד, חתרנית ונועזת. “אני מודה לך על רוחב לבך", אמר פעם לראש ממשלת מצרים, אחמד שפיק, כשישב מולו בדיון טלוויזיוני, “אבל ביום שישי אני ארד לכיכר ואצטרף למפגינים שקוראים לפיטוריך". אחרי הדחתו של הנשיא מטעם האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, ומינוי של סיסי למנהיגה של מצרים תחתיו, אמר אל־אסוואני בראיון טלוויזיוני: “אין ספק שהנשיא סיסי רוצה להצליח. אבל מה הדרך להצליח? להאשים כל מי שמבקר אותו שהוא סוכן ובוגד? הרי ללא האומץ של צעירי המהפכה, הנשיא סיסי לא היה במקומו היום".

בסלונים הפוליטיים שהוא עורך בבתי מלון מרכזיים, כמקובל אצל אנשי הרוח המצרים, נושאי הדיון תמיד יהיו ביקורתיים. באחרונה נפתחה חקירה נגד מגישת הטלוויזיה עזה חנאווי, שפנתה לסיסי בשידור חי ואמרה לו “אינך עושה דבר, אתה וגם אנשיך". בתגובה כתב אל־אסוואני בחשבון הטוויטר שלו: “תקללו אותה כמה שאתם רוצים. היא אמרה את האמת שמצרים רבים מבטאים בחשאי". לפני כשבועיים נשא הרצאה שכותרתה “מדוע הדיקטטור תמיד נכשל". 

ייאמר לזכות אל־אסוואני שהשנים ויד הברזל של המשטר לא הסיטו אותו מדרכו. הוא נותר עקבי בביקורתו, בין בספריו ובין בהופעותיו. אין זה מקרה שפעילותו היא חוץ פרלמנטרית. הוא אינו מזוהה עם אף מפלגה או מחנה בפוליטיקה המצרית, ולמרות התבטאויותיו הבוטות בגנות המשטר אין לראות בו איש האחים המוסלמים. אל־אסוואני הוא סנגורו של האזרח המצרי, וכל ביקורתו מכוונת לחשוף את פגמי השליטים. 

הנה למשל קטע מתוך התרגום החדש לעברית של “בית יעקוביאן". אל־אסוואני שם בפי אחד מגיבוריו, דרשן המסגד מוחמד שאכר, נאום אפולוגטי בזכות שלטון ההלכה, אבל העיקר בו הוא הסתאבות השלטון.

“המדינה המתיימרת להיות דמוקרטית", אומר שאכר (בעמוד 95), “מזייפת את הבחירות ועוצרת את החפים מפשע ומענה אותם, כדי שהכנופיה השלטת תישאר על כס השלטון לעד. הם משקרים ומשקרים ומשקרים ורוצים שנאמין לשקרים המתועבים שלהם. הבה נאמר להם בפה מלא: איננו רוצים שאומתנו תהיה סוציאליסטית ולא דמוקרטית. אנו רוצים שתהיה אסלאמית, אסלאמית! הבה נצא לג'יהאד ונקריב את חיינו ואת כל היקר לנו למען תשוב מצרים להיות מדינה אסלאמית. האסלאם והדמוקרטיה הם שני הפכים שלעולם לא ייפגשו. הכיצד זה ייפגשו המים עם האש או האור עם החושך? דמוקרטיה משמעותה שלטון האנשים בעצמם על עצמם, ואילו האסלאם איננו מכיר אלא בשלטונו של אללה".

יצירה משמעותית

עלאא אל־אסוואני נולד לאב עורך דין וסופר, עבאס, שמוצאו במחוז אסואן בדרום מצרים. האב היגר מאזורי הכפר הרחוקים לקהיר בשנות ה־40 של המאה הקודמת, שנים מעטות לפני לידת בנו. לימים, יפרסם האב סיפורים קצרים מהקורות את בני אסואן בעיתונות המצרית, ויעניק לבנו את הכישרון לכתוב. משפחת אמו, זיינב, היא אריסטוקרטיה פוליטית: דודה היה שר החינוך של מצרים בתקופת המלך פארוק, שהודח ב־1952.

באישיותו גלומים יחד הפוליטיקה שהכיר מהצד של אמו, וכושר הביטוי היצירתי שלימד אותו אביו. אבל אל־אסוואני לא הסתפק בזה, ולפרנסתו למד רפואת שיניים. את תוארו ברפואה רכש בקהיר, ואחר כך השתלם באוניברסיטת אילינוי, שיקגו. לימודיו שם העניקו לו את ההשראה לכתיבת הרומן השני פרי עטו, “שיקגו", שיצא לאור חמש שנים אחרי “בית יעקוביאן". שם מספר אל־אסוואני על חבורה של סטודנטים מצרים לרפואה, ערב ביקורו של נשיא מצרים בארצות הברית. דרך היחסים ביניהם, הוא מטפל בסוגיות פנים־מצריות, כמו החלום האמריקאי, היחס לבני מיעוטים (במקרה הזה - שחורים), וכרגיל בכתביו, “שיקגו" אינו נעדר סיטואציות מיניות. גם כאן אפשר לראות את הדפוס שנוסה בהצלחה ברומן הביכורים. קבוצה של מצרים, שדרכם מתאר המחבר את סיפורה של החברה כולה. בראשית היה זה בניין בסגנון אירופי במרכז קהיר, אחר כך – קבוצת סטודנטים מעבר לים.

בסך הכל פרסם עלאא אל־אסוואני ארבעה רומנים. האחרון בהם, “מועדון האוטומובילים", יצא לאור לפני שנתיים וחצי. יצירתו כוללת גם שלושה קבצים של סיפורים קצרים. תנובתו הפוליטית ענפה לא פחות. עד כה יצאו תחת ידו חמישה ספרי הגות (האחרון בהם, “מי יעז לומר מילה?", פורסם לפני כשבועיים). הוא מתראיין לתוכניות טלוויזיה שעוסקות בסוגיות הפוליטיות החמות ביותר, ומפרסם דרך קבע מאמרי דעה בעיתונות המצרית.

“מבחינת סגנונו, יש ב'בית יעקוביאן' תיאור אינטימי מאוד של החברה המצרית, והמציאות שמשורטטת בו נוקבת", מציינת צ'פניק, עורכת ההוצאה העברית של הרומן, “ראינו סגנון כזה אצל ענקי הספרות שקדמו לאל־אסוואני, כמו תוופיק אל־חכים, נגיב מחפוז ויוסף אדריס, שיצירותיהם תורגמו לעברית. אבל לא היה דבר דומה מאז". 

עבור צ'פניק, אין זה הרומן הראשון מהיצירה הערבית שהופקד בידיה. בעבר ערכה את המהדורה העברית של “בנות ריאד", של הסעודית רג'אא א־סאנע, ואת הרומן “עזאזל" שכתב יוסף זידאן. “בתרגומו של 'בית יעקוביאן' לעברית יש ביטוי של מגע תרבותי עם החברה המצרית, אבל גם תועלת נוספת לנו, הישראלים - חשיפה של המחבר ואישיותו לציבור בארץ", היא אומרת. "שוק הספרים הישראלי לא בורך בכותרים ערביים, בין השאר בגלל הנסיבות המדיניות, ולכן הופעתו של כל רומן כזה היא חגיגה גדולה".

בעבר הביע אל־אסוואני התנגדות לפרסום יצירותיו בישראל ואף איים לתבוע כל הוצאה לאור שתעשה כן. והנה, ספרו המצליח יוצא לאור כאן, בגלוי וכחוק. מתברר כי המוציא לאור כלל אינו ישראלי. מי שיזמה את ההפקה היא Tobi Press, הוצאה לאור אמריקאית, שרכשה את זכויות התרגום לעברית. “קברניטיה חיפשו גוף מקומי חזק וביקשו סיוע בשירותי מו"לות, שיווק והפצה מהוצאת כנרת זמורה דביר, שכבר רכשה ניסיון עם ספרים מהעולם הערבי בעבר", אומרת צ'פניק, “אנחנו שמחים על ההזדמנות שניתנה לנו להיות חלק ממעשה ספרותי שמגיש לקורא העברי יצירה כה משמעותית".