מה מביא בחור צעיר לייסד הוצאת אור לספרי ארוטיקה? איתי נוימן בראיון מיוחד

בזמן שהספרות הארוטית והרומנטית יודעת עדנה מפתיעה בסדר הגודל שלה, קם בחור צעיר בן 32 מרמת גן, נשוי ואב לבת שנתיים, ומחליט לעשות מעשה. הוא נכנס לעולם המו"לות המשפחתי שלו, הלוא היא הוצאת שלגי הוותיקה, ומייסד סדרת ספרי ארוטיקה העונה לשם “סתיו".

איתי נוימן מגיע לשוק רווי בספרות מתורגמת לצד ספרות מקור שנמכרת באלפי ועשרות אלפי עותקים. על מדפי חנויות הספרים דרים זה לצד זה ספרים שראו אור בהוצאות הגדולות לצד כאלה שיצאו בהוצאות עצמיות, אבל הוא לא מוטרד. רחוק מזה. “ז'אנר הספרות הנשית, רומנטי וארוטי, נמצא בפריחה, ואני באופן אישי נהנה לקרוא גם ספרים מהז'אנר", הוא אומר. “רציתי להביא לקהל הישראלי ספרים שונים מהרומנטי הסטנדרטי, ספרים שגם מי שמגדיר את הז'אנר כספרות זולה יראה שיש בו יותר מהעשיר המיליונר שפוגש את הבחורה התמימה. אני מחפש את הספרים שלטעמי הם מיוחדים".

נוימן למד תקשורת. הוא חיפש את עצמו בעולם המדיה ובמשך כשנתיים עבד צמוד לבמאי אילן שושן כעורך וידיאו־במאי (סדרת האינטרנט “אוכפים וגנבים"). ואז הגיע הרעיון לצאת לדרך עם סדרת הספרים.

הספר הראשון שראה אור בסדרה בדצמבר 2015 הוא הסנונית הראשונה בטרילוגיית “מנגינות של התמסרות" מאת ס.ד רייס, ואחריו הגיע “כלוב זהב", רומן פשע מאת ליהי שן, שזו טעימה ממנו: “לקחתי נשימה עמוקה ומצמצתי כמה פעמים, מחכה לראות אם הוא יצחק או יקרוץ. הוא נשאר רציני. קילפתי מעלי את הפיג'מה באטיות, מודעת עד כאב לכל נים ווריד בגופי. לא לבשתי חזייה. זאת הייתה הפעם הראשונה שגבר ראה את החזה שלי, וארי, כמו ארי, לא בדיוק ניחן בגינונים של נסיך בריטי. הוא נעץ מבט ארוך ובלתי ניתן לקריאה בחזה שלי ובסוף הורה בקול קצת צרוד, ‘תסתובבי'" (עמוד 186).

“'כלוב זהב' הוא לא הרומן הרומנטי הסטנדרטי, וגם לא רומן פשע סטנדרטי. אני חושב שהוא ספר מעולה", אומר נוימן, “קראתי, נהניתי, ואמרתי לעצמי: אני יודע שגם אחרים ייהנו כמוני, גם אם הן קוראות של הז'אנר הרומנטי, גם אם מדובר באנשים שמעולם לא חשבו לקרוא משהו רומנטי. למה דווקא הז'אנר הזה? יש פה הרבה רבדים. הפן הכלכלי, ואתחיל ממנו דווקא, הוא הסיבה שכולם נכנסים לז'אנר הזה. כולם גילו שיש קהילה בישראל שאוהבת לקרוא את הספרים האלה. הוצאות גדולות מוציאות ספרים בז'אנר גם אם הן לא אומרות את זה בגלוי, מלא הוצאות חדשות ועצמאיות צצות, מלא קבוצות פייסבוק של קוראות הז'אנר".

תעלומות בתל אביב

“פטריק קים", “ביל קרטר", “רינגו", ספרי הרומן הרומנטי, כולם חלק בלתי נפרד משוק המו"לות הישראלי. כמוהם, גם על רוב ספרי חסמב"ה מופיע השם של הוצאת “רמדור־שלגי". מייסד ההוצאה וסביו של נוימן, אורי שלגי, עלה עם הוריו לישראל בשנת 1939 מצ'כיה, כעולה בלתי ליגאלי באונייה “טייגר היל".

פרופ׳ מוטי נייגר מהמכללה האקדמית נתניה, מומחה בתולדות הוצאות הספרים בארץ, מספר ששלגי, שלא ידע עברית עד אז, למד במהירות את השפה ונעשה זולל ספרים מושבע כל כך שסולק מהספריות בתל אביב, כיוון שהיה מחסל מדי יום שניים־שלושה ספרים. “הוא למד בבית ספר תיכון מקצועי והיה למכונאי, אבל התאווה לספרים לא נטשה אותו. כשהתחתן עם רעייתו חיה בשנת 1952 חיפש איך להרחיב את מקורות הפרנסה. באותה עת עבד כמכונאי והחל גם לכתוב סיפורים בלשיים. הוא כתב את סדרת ‘בלש מרתק', חוברות של 16 עד 32 עמודים. שם הבלש היה יורם קלט, והוא פענח תעלומות ברחובות תל אביב. הסופר היה א.ש. דורם, שהכוונה היא לראשי תיבות ‘אבא של דורית ורם', שני ילדיו הגדולים. שלגי הוציא לאור כעשר חוברות, 1,000 עותקים מכל חוברת, שנמכרו ב־2־3 מילים. די מהר הפסיד את כל כספו, שהסתכם ב־6 לירות, והפסיק עם זה".

ב־1959, בעקבות סרט בכיכובו של גלן פורד – The Fastest Gun Alive – כתב שלגי מערבון, שגיבורו הוא שולף מהיר בשם ביל קרטר. לאחר הספר הראשון קנה שלגי זכויות למערבונים שנכתבו בעיקר בגרמניה ותרגם אותם לעברית, כך שהגיבור של כולם היה ביל קרטר. בעקבות הצלחת החוברות התחיל שלגי להוציא מערבונים גם במתכונת של ספרים, ובמשך 22 שנה הופיעו קרוב ל־1,000 ספרים על ביל קרטר. בשנת 1994 ניסה שלגי לעורר מחדש את העניין בגיבורו והוציא לאור מחדש את “המהיר בשולפי האקדח", בכריכה קשה, אך הזמנים שהשתנו לא עשו חסד עם השולף המזדקן והקסם לא הילך מחדש. עוד מזכיר פרופ' נייגר שהיו גם ספרי “איש הקאראטה – פטריק קים" מ־1964, שמספר על קוריאני גבה קומה ששימש כסוכן אמריקאי שהצליח להפיל ברשתו כל אישה שנקרתה בדרכו, וסדרת המערבונים “רינגו", פרי עטו של “ג'ף מקנמארה", ספרים שעובדו מתרגומים של מערבונים או שנכתבו על ידי כותבים ישראלים. ב־1965 החל שלגי בהוצאת מהדורות חדשות של ספרי חסמב"ה מאת יגאל מוסינזון.

שלגי, מספר פרופ' נייגר, ביקש לשלב בהוצאת הספרים את בני משפחתו – אשתו חיה, בתו הבכורה דורית ובניו רמי וניר. רמי נועד להיות ממשיך הדרך ומנהל העסק. לאחר שחרורו משירות סדיר הוא הוכנס לעסק המשפחתי. בשבוע הספר, ביוני 1982, עם פרוץ מלחמת לבנון, נקרא לשירות מילואים כקצין בצנחנים. למחרת היום נהרגו המ"מ רמי שלגי, בן 25, וחיילי המחלקה, ממארב של חיילי הקומנדו הסורי בעין זחלתא. הוצאת “רמדור" – על שמם של הילדים רמי ודורית – פעלה בשם זה עד שנת 1983. בעקבות נפילתו של רמי שונה שם ההוצאה ל"שלגי" – לזכרו של רמי, אשר היה מוכר בצבא, כמקובל, בשם משפחתו. עכשיו כאמור הגיע תורו של הנכד יבדל"א, שהחליט, מכל הכבודה הגדולה, ללכת על מה שהסבא עשה הרבה לפניו. “שלגי פעל בנישה נוספת – הרומן הרומנטי", מספר פרופ' נייגר, “'הרומנים הרומנטיים' או ‘רומנים למשרתות' – כשאר סוגות הספרות הפופולרית – נראים בעיני מחקר הספרות כמשעתקים את יחסי הכוח בחברה וכמציגים תפקידים מגדריים בצורה סטריאוטיפית, אבל יש חוקרי תרבות המבקשים להבין את סוד הקסם של רומנים אלו והם נוכחים לדעת שקוראות הרומנים מוצאות בהם מקור לכוח ולהעצמה. שלגי ביסס את הצלחתו בגומחה זו על סדרות של רומנים רומנטיים מאת כותבים כגון דניאל סטיל, סידני שלדון והרולד רובינס".

מבעיר את האש

“בפן האישי, יש העניין הנוסטלגי", אומר נוימן, “סבא שלי הקים את ההוצאה לפני הרבה שנים. בשנות ה־80 שלגי התחילו להוציא רומן רומנטי. זה תמיד היה בקטנה, כי כולם התייחסו לזה כאל ספרות זולה, עד ש'חמישים גוונים של אפור' פתח את השוק מחדש. אני עובד בהוצאה באופן רשמי כבר חמש שנים, ואומר לעצמי: אפשר לעשות את ההוצאה פה ליותר גדולה, טובה ומוצלחת. יש לי שאיפות יותר גדולות. ספרי הרומן הרומנטי של שלגי הם הרומן רומנטי הבסיסי. ספרים קצרים, שמתחילים ונגמרים. בלי טרילוגיות, בלי המשכים. שני אנשים בסיטואציה רומנטית בחייהם. ברוב הספרים הם בסוף תמיד מתאהבים, מתחתנים והכל טוב. התחושה שלי הייתה שהוצאות האחרות עוסקות בתחום שתמיד הייתי בו, ולמה אני לא? למה אני צריך להישאר ברומן הרומנטי הבסיסי שלי, ולא לעשות משהו חדש ונוסף?".

במשפחה לא אמרו לך “עזוב"?
“לא. בשום שלב. שלגי עד עכשיו הייתה על אש קטנה, ואני מאז ומתמיד אמרתי לעצמי שאפשר לעשות פה אש יותר גדולה. אם אני הולך אחורה בשנים, סבא שלי וסבתא שלי עבדו בהוצאה. דוד שלי ניר עבד פה הרבה שנים ולקח באיזשהו שלב פסק זמן. אני זוכר שבתיכון, סבא שלי בא לדבר עם אמא שלי. הוא לא ידע מי ימשיך את העסק שלו. הם ישבו בבית הורי, ערכו שיחה, ולפי מה שמספרת אמא שלי, הגעתי בדיוק בשלב שהוא שאל אותה: ‘מי ימשיך את העסק שלי אם ניר לא?'. אני לא יודע אם זו הסיבה שבסופו של דבר הגעתי לעבוד פה, אבל יש נקודות בחיים שאתה לוקח אותן הלאה. זה עסק שיכול להצליח מאוד. יש הוצאות שלא מוציאות מקור ויש כאלה שלא מוציאות מתורגם. מבחינתי, הכל פתוח".

מי קהל היעד שלך?
“הקוראים והקוראות של הז'אנר. קהל אוהב ואוהד, מפרגנות, תומכות".

חזרת שוב ללשון נקבה.
“האחוז הגדול הוא נשים. אין מה להגיד. אם את שואלת אותי, בפן הפסיכולוגי, נשים יותר אוהבות לפנטז בראש וגברים יותר אוהבים דברים מול העיניים".