המשורר והסופר רון דהן לא היה משנה מילה ביצירותיו המוקדמות

רון דהן, יליד 1979, הוא משורר וסופר, מייסד אינדיבוק, חנות הספרים העצמאית ברשת. בספריו: ספר השירים "הגעגוע של קין" (גוונים, 2011), ספר השירים "נעורים" (אינדיבוק, 2012), הרומן "בוא כמו שאתה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ספר השירים “עקרונות הגן" (הוצאה עצמית, 2014), ספר הסיפורים "נדידת הדיונות באפריקה" (הוצאה עצמית, 2015) והנובלה “לראות לווייתן” (פרדס, 2016).

האם היום, לאור גילך וניסיונך, יש יצירות מוקדמות שלך שהיית שב אליהן ומשנה אותן?
“אני אוהב את כל היצירות המוקדמות שלי ולא הייתי מזיז בהן מילה. לא כי הן מושלמות, רחוק מזה, הן פגומות בכל מובן, היום הייתי כותב אותן אחרת. בעצם לא הייתי כותב אותן בכלל. זה העניין. כל יצירה נכונה לשעתה, אין שום טעם להסתכל על כך אחרת. אצלי העניין מובהק יותר; כל ספר הוא אחר מקודמו, הן בנושא והן בסגנון. המרחק בין 'לראות לווייתן' ל'בוא כמו שאתה' עצום. ובכל זאת, כנראה אפשר למתוח קו מזה לזה. אני רואה ערך גדול בסימון השביל הפואטי שלי הן בשירה והן בפרוזה. בקיצור, אני אוהב את כל יצירותי ומברך על הדרך".

הקפיצה מיצירה ליצירה, מז'אנר לז'אנר, נעשית במודע?
“בהחלט מודע. אני לא רואה שום טעם לחזור על אותה פואטיקה ואותו נושא שוב ושוב. זה ריקבון. אני מנהל דיאלוג עם מה שמעניין אותי באותה תקופה ועליו אני כותב. אני גם חושב שכך צריך להתנהג כל יוצר. לאתגר את עצמו, לבדוק שדות חדשים ולהזרים דם חדש בעורקים. לפיכך אני משתדל לקרוא הכל, מכל הז'אנרים ומכל הסגנונות. גם בגבולות השירה וגם בגבולות הפרוזה יש אינסוף אפשרויות לכתוב סיפורים וטקסטים. למעשה לשם צריך לשאוף: לחדש ולהגמיש ולגלות דברים חדשים, אחרת מה הטעם? אני רוצה לחשוב שכל ספר הוא בעצם ניסוי בספרות, על כל המשתמע מכך.

"כל ספר טוב הוא ניסוי בספרות", מוסיף דהן. "החל מ'מובי דיק', שהוא הניסוי המוצלח ביותר בעיני, בורחס, סרוונטס, עגנון, יואל הופמן, אלכס אפשטיין. חסרות דוגמאות? כל ספר טוב הוא ניסוי בשפה, בתחביר, בדמויות, במהלכי נפש, בתובנות, בהבנת הזמן והנרטיב. ניסוי עושים בסקרנות".

על מים לא יציבים

"לראות לווייתן" ספרו החדש של דהן, מגולל את סיפורו של הגיבור יוני, שבגיל 40, על רקע נישואים כושלים, מחליט לעזוב את חייו כפי שהכירם ולצאת למסע חיפוש בים בעקבות הלוויתן. מסעו מביא אותו לאוסטרליה, ושם הוא פוגש שלל דמויות ססגוניות וגם מגלה את עצמו מחדש. "'לראות לווייתן' הוא נובלה שנעה בין הריאליסטי לפנטסטי, בין המיתי למיסטי. הניסוי היה להכניס אלמנטים רבים ככל שניתן לכל סיטואציה: הפיזי, הסוריאליסטי, המיתי, הדתי, הסוריאליסטי. זה משרת את הסיפור המרכזי של חיפוש אחר 'לווייתן' ואת המשמעויות המגוונות שהחיפוש הזה מקבל. הפרקים קצרים מאוד, דחוסים, נעים בין מספר בגוף ראשון לשני. יש בהם סצינות כמו ממחזה, קפיצה מעבר להווה. השיטוט התלוש של הדמויות הופך להיות השיטוט התלוש של הקורא".

מה מניע אותך לכתוב?
"אני קורא וכותב מאז שאני זוכר את עצמי. ככה אני חושב את העולם, במילים ובתיאורים. זה הולך ומחריף, ובשנים האחרונות אני כמעט שלא קורא ספרי עיון. רק ספרות. אני כותב כי אני רוצה ללמוד משהו על כוחן של המילים, על כוחם של התחביר, של המוזיקה, של הטקסט. במקרה של 'לראות לווייתן', הניסוי בא לידי ביטוי באופן התנועה, והמניע של הדמויות ושל הפעולות שהן עושות בעולם. הן צפות - או ליתר דיוק שטות - על מים שמטבעם אינם יציבים. אפשר לדמיין את זה כמו עקבות שנטמעים בחול הרטוב ונמחקים לאחר כמה שניות, כשהמים מכסים אותם. הקיום שלהן בעולם הממשי אינו כה ברור. במובן מסוים הן מתקיימות רק בתוך העולם הבדיוני של הספר, של הספרות".

האם אתה לא חושש לאתגר את הקורא יתר על המידה?
“לא. אני לא מתעסק בפופולריות בכלל. אני כותב את הספר שאני הייתי רוצה לקרוא".

האם יש כותבים שמעוררים בך קנאת סופרים?
“אני לא מקנא באיש וגם לא מחובר לרגש הזה. אני קורא כרגע את 'מר עכבר' מאת גדעון הרן, גם הוא שייך לסדרת 'מלח מים' בהוצאת פרדס. לפני כן קראתי את 'בחדר זר' של דיימון גאלגוט. אני ממליץ גם על ספר השירה החדש של ערן צלגוב 'גם החתול'. אני משתדל להיות מעודכן בכל מה שיוצא, בייחוד בספרות מקור".

מדוע דווקא ספרות מקור?
"כי כאן אני חי, פועל, כותב. כאן הרפובליקה הספרותית שלי. יש עונג עצום, בעיני, למצוא כותבים שאני אוהב בעברית. מה גם שספרות מקור יוצרת קונטקסט שאפשר להתייחס אליו".

האם אתה חולם על הצלחה בינלאומית?
"אני רוצה שכמה שיותר קוראים יקראו ויעברו חוויה ספרותית מהנה ומספקת. לא הייתי מתנגד להיות מתורגם לשפות אחרות, אבל נראה לי שאני ממש לא הבן אדם לשאול אותו שאלות על הצלחה בינלאומית, זה רחוק ממני".

למה?
"מסיבה פשוטה - איני נמנה עם שכבת הסופרים שספריהם מתורגמים או מסומנים כפוטנציאל להצלחה בינלאומית. את רוב ספרי הוצאתי בהוצאה עצמית או בהוצאה קטנה. איני מגיש את ספרי לפרסים, ובאופן מסורתי הם אינם נמכרים באלפים. אני לא מתעסק בייאוש או בחוסר תגמול. אני כותב, זה מה שאני עושה. אני חי חיים מאושרים ומלאים, לא מרגיש שיש לי קשיים מיוחדים. בסך הכל אני עושה את מה שאני אוהב ועושה את זה בחדווה גדולה".

איך הדברים הללו מסתדרים עם תדמיתו של האמן המיוסר?
"אני כותב על מה שמעניין אותי. אני לא נזיר ולא כותב לאור הנר. אני מפרסם המון ברשת החברתית ומנהל שיח פורה עם כל מי שקורא. אני מאמין יותר במודל של קהילת קוראים מאשר במודל של רשימות רבי־מכר ופס ייצור של רומנים. אני מעודד מהמצב כי אני יודע שיש קוראים שמחפשים גם דברים אחרים".

"יש לי ביקורת על שוק הספרות, אבל היא לא הופכת אותי לממורמר אלא לאקטיביסט שרוצה לראות שוק פתוח ובריא יותר", מבהיר דהן. "ביקורת, בעיקר ברשת החברתית, מתפרשת כהתמרמרות או בכיינות. אני לא אחראי לדרך שאנשים תופסים אותי. אני מוקף באהבת משפחתי, אשתי ושני ילדי, וחברים טובים מאוד. אני בר מזל מכל בחינה".

הדברים החשובים באמת

בשנת 2012 ייסדו דהן ויזם האינטרנט ניר גרינהויז את אינדיבוק, חנות ספרים עצמאית ברשת, כדי להציב כוח נגד מול רשתות הספרים הגדולות, ליצור מגוון ספרותי בלתי תלוי ולהעניק תגמולים גבוהים ליוצרים ומחירים הוגנים לרוכשי הספרים. מאז הצטרף אליהם העורך, המתרגם והכותב ארז שוייצר והוא משמש העורך הראשי.

בתור מי שעומד מאחורי אינדיבוק, שמובילה את מהפכת הספרים הדיגיטליים והמודפסים בישראל, דהן אופטימי לגבי מצבו של שוק הספרות.

מה צופן העתיד בשוק הדיגיטלי?
"העתיד בידי אנשים. טכנית, הספרים הדיגיטליים יהיו רק עוד אפשרות לקריאה. מהפכה שלמה לא תהיה פה ככל הנראה. אני משער שנתייצב על חצי־חצי: קוראים יקראו גם ספרים מודפסים וגם דיגיטליים. הפרינט לא ייעלם".

מהי ההעדפה שלך באופן אישי?
"יש ספרים שאני מעדיף בדיגיטל ויש ספרים שאני מעדיף מודפסים. יש גם וגם. העיקר לקרוא כמה שיותר. בתקופות של עומס אעדיף לקרוא ספר דיגיטלי. אני אוהב את הזמינות והמיידיות. אבל לפעמים גם כיף לקרוא שלא ממסך. יש בזה נחמה ורוגע שאין בחוויה הדיגיטלית".

איך אתה שומר על האמת הפנימית?
"לא תמיד אני מצליח ולא מעט פעמים אני מוצא את עצמי נסחף. אבל אני שב ומזכיר לעצמי את הדברים החשובים: המשפחה, הכתיבה, הפרנסה והחברים הטובים. אני תמיד משתדל לפעול לפי המצפון והקול פנימי וגם להשתמש בדמיון ובאומץ, אחרת נהיה לי אפור ומשעמם".