היוצרת של "פרפר נחמד" מספרת איך כתבה לשמוליק קראוס ואריק לביא

יש לך איזשהו פטנט בכתיבה לילדים?
"אין לי פטנטים, אבל אני מאוד אוהבת לשוחח עם ילדים ואני כותבת להם כמו שאני משוחחת איתם, בגובה העיניים. את החוכמות של הילדים שלנו הייתי רושמת, ומהן יצאו לא פעם שירים".

את הברוש שבשיר "מקהלה עליזה", שכתבה עם חברתה נורית הירש, היו לא מעטים ברחבי הארץ שניסו לנכס. "חבל לי לקלקל להם, אבל האמת היא אחרת", מעידה נאור. "עץ הברוש צמח בפינת חצר הצריף שבו נולדתי בהרצליה, ובו עברו עלי שנות ילדותי. לימים הצריף הפך לבית, וכשהתחילו לבנות סביבו, המוני ציפורים וחיות קטנות ברחו לגינה שלנו, שבצל הברוש. זה נתן לי את ההשראה לשיר. אגב, הברוש, שמתקרב לגיל 90, עדיין ניצב לו ברחוב העצמאות בהרצליה".

"שיר שכולו נס"

בשנות ה-70 הייתה נאור אלופה בכתיבת שירי פתיחה לסדרות ילדים בטלוויזיה, בהן "קשקשתא", "פרפר נחמד" ו"הבית של פיסטוק". כל אלה שמחו דמעה למשמע השיר על מרקו, ששרה אילנית לסדרת "הלב", לא ידעו מה הסתתר מאחוריו. "זה שיר שכולו נס", קובעת נאור. "אין לי מושג איך הצלחתי לחבר את המילים למנגינה היפנית המסובכת שקיבלתי".

כבר היה שיר שנקרא "פרפר נחמד".
"כשבאו אלי מהטלוויזיה והזמינו שיר פתיחה לסדרת 'פרפר נחמד', אמרתי להם 'נתתם את השם לסדרה בעקבות שיר הילדים של פניה ברגשטיין', אבל הם התעקשו שאכתוב שיר חדש. מאז אני מציינת שהשיר שלי הוא בעקבות השיר של פניה, כדי שחלילה לא ישכחו אותה".

שנות ה-70 היו תור הזהב בפעילות הטלוויזיונית של נאור. בין השאר היא כתבה תסריטים ושירים לתוכניות הטלוויזיה הנצפות ביותר בתקופה ההיא, בהן "חג לי", "קרוסלה" (תוכנית שלפני 40 שנה בדיוק הביאה לה את פרס רשות השידור), "רגע עם דודלי", "שלוש, ארבע, חמש וחצי" ועוד. "לא הפסדתי אז חזרה או יום צילום", נאור מציינת.



"מכיוון שאז עוד לא היה טלפרומטר, הייתי צועקת לשחקנים את הטקסט שורה-שורה, לפני שהם אמרו אותו. בדרך כלל זה יצא בסדר, אבל לפעמים ניתן להבחין שלא הייתה התאמה בתנועות השפתיים. חוץ מזה הייתה אווירה נהדרת בתוכניות ההן. אני הבאתי את חוה אלברשטיין ל'קרוסלה', לאחר שהיא כבר שרה את 'מקהלה עליזה' ואת 'חיוכים' שכתבתי. היא הביאה לתוכנית את צדי צרפתי. מה שהלך שם זה היה חגיגה".

נאור חיברה ארבעה ספרי ביוגרפיה לנוער. לבד מד"ר הלל יפה, רופא המושבות הראשונות, לא מקרי ששלושה מגיבוריהם - ח"נ ביאליק, לוין קיפניס ונחום גוטמן - כתבו לילדים. "כמו בתרגום, אני כותבת על מה שאני מאוד אוהבת", היא אומרת.

בין ספריה הרבים היה "בואי אמא", שהתבסס על סיפורים ששמעה מאמה. "כאן השתמשתי בשם השיר שכתבתי עשרות שנים קודם לכן", היא מספרת. "יום אחד התקשרה אלי הזמרת אסנת פז ואמרה שיש לה מנגינה עממית רוסית, אבל אין לה מילים בעברית. איך שהיא שרה לי בטלפון, כתבתי את המילים. לימים התברר שלמנגינה הזאת היה אבא והוא המלחין היהודי־רוסי אדוארד קולמנובסקי".

נאור שיתפה פעולה עם גדולי המלחינים בזמר העברי: "בתחילת הדרך שלי כתבתי עם סשה ארגוב את השיר 'למה צבעת את עינייך?' לתוכנית 'הוא והיא'. כשבאנו אליו לשמוע את הלחן שלו, שאלנו אותו בתמימות אם הוא מצליח כל כך כמלחין, למה לו להחזיק חנות של ספרים ישנים ברוסית. והוא השיב בחוכמתו: 'בשביל האפשרות להגיד לא' (בתחום הפזמונים). את המשפט הזה אני זוכרת כל ימי חיי".

עם משה וילנסקי היא כתבה בין השאר את "סרנדה לעדה" עבור להקת הנח"ל. "עדה כתבתי בשביל החרוז, אבל לאחר מעשה הבנתי שבראש היה לי השם עדה מחברת גרעין שלנו בנחל-עוז", היא מעידה. "כעבור שנים יצא לי לפגוש את וילנסקי המקסים בזקנתו. הוא שאל אם יש לי שיר. אז הוצאתי מהמגרה שיר של האוזמן, משורר אנגלי, שתרגמתי בלימודי באוניברסיטה. כך נולד השיר 'תני לו פרח', ששרה ציפי זרנקין ואחריה פרסמה אותו גלי עטרי".

עם יאיר רוזנבלום כתבה את "קרנבל בנח"ל", שיר שבו שילבה את שמות ההיאחזויות. "זה היה ב־69', לחגיגות 20 שנה לנח"ל", מציין מוטק'ה, ההיסטוריון הפרטי שלה. "יש לי בעיה נוראה", מעירה נאור בהומור. "הפסקתי לזכור שמות ותאריכים בגלל שיש לי אנציקלופדיה אנושית בבית. למעשה, בעבר המקצוע השנוא ביותר עלי היה היסטוריה. חשבתי שזה רק תאריכים ומלחמות. יש לנו מזל שאנחנו לא מתחרים. כל אחד בתחומו, ועם זאת אנחנו נעזרים זה בזה. אני עוברת על כתבי היד שלו והוא - על הפרוזה שאני כותבת".



לאה ומוטק'ה הם הורים לשלושה וסבים לתשעה נכדים. נטע עוסקת בחינוך; אמיר מהנדס מכונות ומתרגם שירים משפת האספרנטו; וליעל יש תואר במינהל עסקים והיא עוסקת בתיירות.

ומה מחוץ לכתיבה?
"לאה היא בשלנית לא נורמלית, במיוחד של מרקים וריבות", מסגיר אותה בעלה ושר "היא עומדת במטבח ומבשלת", מתוך "סרנדה לעדה".