שני ספרי המקור שכובשים בימים אלה את רשימות רבי המכר, “לחוץ חתונה” (מודן) של עומר ברק ו”המדריך לשוברות הלבבות” (ידיעות ספרים) של אורלי קראוס ויינר, אומנם עוסקים באהבה, אך בכך מסתיים המכנה המשותף ביניהם. בעוד ברק, סופר צעיר, מגולל בספרו את סיפורו של אדם לפיד, שכל רצונו בחיים הוא להתחתן לפני גיל 30, קראוס ויינר, סופרת ותיקה שמאחוריה 17 ספרים, מתמקדת דווקא ברשימה הארוכה והמפורטת של מה לא לעשות במערכות יחסים.
“הספר שלי הוא על בחורה צעירה שלבה נשבר, ואז היא נתקלת בבלוג שמדריך אותה להפוך לשוברת לבבות ולא לשבורת לב”, מספרת קראוס ויינר. “עד שהמידע והעצות של הבלוג קולעים יותר מדי לחייה, ואז היא מתחילה לחשוד שמישהו שולט בה מרחוק”.
בעוד קראוס ויינר מציגה דווקא את הצד הציני של האהבה, ברק עדיין שומר בספרו על תמימות ביחסים שבינו לבינה. “בגיל 29 ו־11 חודשים גיבור הספר שלי מחליט שהאישה שהוא חי איתה היא לא שלו”, הוא מספר. “הוא נורא רוצה להתחתן ויוצא למסע מטורף של 30 יום, כדי לחפש את האחת ולתעד זאת בכתבה לעיתון, כשבחוזה שהוא חתום עליו הוא מתחייב להתחתן. זה מסע אמיתי שיצאתי אליו ב־30 יום וכלל 36 דייטים”.
איך היה?
“היה לי חשבון פתוח וכרטיס אשראי מהעיתון, מה שהיה מאוד נדיר. בהתחלה היה מלהיב, בהמשך רציתי למות. אבל למדתי כמה דברים. הייתי ביישן ולא האמנתי שמישהי תרצה אותי וגיליתי שכשהתחלתי עם נשים, זו הייתה חוויה מאוד נעימה. בצד זה גם יצאתי עם בנות והבנתי שאין קשר בין הרצוי ובין המצוי”. “זה כמו שכתבתי בבלוג: תזרקי את כל מה שאת לא רוצה”, מתערבת קראוס ויינר.
צריך לעשות פשרות, לא?
ברק: “זו לא פשרה. אנחנו כבני זוג לא יודעים מה טוב לנו. לאשתי היו דרישות מסוימות מהגבר שלה, שלי אין. גם הספר שלי ושל אורלי מדבר על הדבר הזה. הרי כשאנחנו מאוהבים אנחנו לא יודעים למה”.
אהבה היא הורמון זמני?
קראוס ויינר: “עשיתי מחקר מקיף על מה זה התאהבות. זה הטבע שנחלץ לעזרת האדם. כדי שפרי האהבה, הרך הנולד שהוא חסר אונים, יזכה לטיפול מאמו ולכלכלה מהגבר, הביולוגיה פועלת כך שהכימיקלים שמופרשים מההתאהבות, כמו דופמין, מכריחים את הזכר להישאר בסביבה. אצלנו, בני האדם, אורך החיים של הכימיקל הזה הוא מקסימום ארבע שנים. אהבה זה משהו שמתפתח תוך כדי מערכת יחסים וחברות”.
ברק: “אצלי זה הפוך. אני הכי רומנטיקן”.
קראוס ויינר: “גם אני”.
ברק: “תמיד חלמתי להכיר בחורה ולהתחתן איתה באותו ערב”.
קראוס ויינר: “אני לא יותר מבוגרת ממך, ואני באה בגישה שאפשר להתמודד עם ההתאהבות. הרי התאהבות מתחילה בראש, אבל לפעמים אתה מנכס לאהובתך תכונות שלא נוגעות לה”.
ברק: “נכון, זה מה גם מה שהספר שלי מדבר עליו”.
חסרי סבלנות
לקראוס ויינר, בת 57, עבר מפואר של שמונה מערכות יחסים ארוכות שנים, ששתיים מהן אף הגיעו לידי נישואים. ברק, לעומת זאת, בן 32, נשוי פלוס אחד, הוא תסריטאי ומנחה סדנאות כתיבה. את הכתבה חורצת הגורלות, שהובילה לספר המדובר, כתב כשהיה בן 22. בינתיים הזכויות על ספרו נקנו להפקת סרט על פיו. את אשתו אפרת הכיר בגיל 26.
בתור מי שעוסקת בצדדיה השונים של אהבה, קראוס ויינר מאמינה שאפשר להבחין בין אהבה להתאהבות. “אפשר לדעת שזו התאהבות, כי את יודעת מתי את מסוממת", היא אומרת. "הכרת מישהו, הוא נראה מקסים, אל תתחילי לפנטז על ערב החתונה שלכם. באהבה בוגרת רגש והיגיון חייבים ללכת ביחד, זה לא או או. כסופרת ידועה פונים אלי כל מיני אנשים לגבי הוצאת ספר - יש כאלה שלא קראו בכלל את ספרי, אז אני לא מבינה מאיפה הם הוגים פנטזיות. אותו דבר לגבי מושא האהבה - אל תתפעלו ממראה משובב במיוחד או אינטימיות מושחזת על הערב הראשון”.
ברק: “אצלי זה עבד הפוך. כשראיתי את אשתי, משהו עבר לי בכל הגוף ואמרתי: ‘איתה אני מתחתן’. חיכיתי בדיוק לרגע הזה שעיני נחו עליה. ראיתי אותה בכלל מהגב, ובכל זאת פשוט ידעתי. כחובב קומדיות רומנטיות, אני יודע שזה הרגע המחולל. בסוף הכתבה הניסיונית שערכתי, מצאתי מישהי שמוצאת חן בעיני, אבל הייתי כל כך אובססיבי לגביה כי רציתי לסיים את הכתבה, שהכל התפרק. עם אפרת הרגשתי בכל הגוף. הפגישה בינינו הייתה לפני שכתבתי את ‘לחוץ חתונה’. כשבת זוגי התרשמה מהרעיון, התחלתי בפועל לכתוב אותו. הצעתי לה לגור איתי אחרי שלושה חודשים, ואחרי פחות משנה הצעתי לה נישואים. באחת הסצינות בספר כתבתי לה מכתב גלוי לב ונתתי לה לקרוא. כך התחתנו. הרבה קוראים פונים אלי בעקבות הספר ומספרים שגם אצלם זה הרגיש נכון בגוף. יש שלב שאתה פשוט יודע שזה זה. כולם מדברים על הרגע הזה. והרגע הזה מסקרן אותי מאוד".
קראוס ויינר: “גם אמא שלי סיפרה לי שכשאבא שלי פתח את הדלת וניצב מולה, היא ידעה שהוא בעלה. אבל לי זה לא קרה. היו לי עשרות מערכות יחסים, שהגיעו עד כדי 35 שנה. אני הרי ‘מכשפה’, ו’מכשפות’ מחפשות אחר נפש תאומה. הרבה אנשים חווים את הקליק הזה בצורה אינטואיטיבית, כשהם רואים את מושא אהבתם. אבל צריך גם להיזהר מלזמן את הנפש התאומה כשאתה עוד לא מוכן, אחרת זה לא ילך. יהיו הרבה בעיות, שאולי לא תהיה בשל להתמודד איתן. עומר אומר שמגיל צעיר הוא רצה להתחתן, אז באופן אפילו לא מודע הוא כנראה זימן זאת כשהוא היה בשל”.
היום החברה פתוחה יותר מאשר בעבר, ומגורים משותפים בלי חתונה הפכו לעניין שבשגרה. אז למה להתעקש על נישואים?
ברק: “זה יותר עניין של ביטחון עצמי. מגיל צעיר הקונספט של חתונה הקסים אותי. לא הערב עצמו, אלא ההתחייבות הזאת של שניים. בעיני זו התחייבות מהממת, היא לא קלה. ויש כאלה שנכנעים בדרך, אבל יש ברעיון הזה משהו שמקסים אותי - לאגד את החברים והמשפחה ולהכריז: עושים את זה. מפה אתה לא לבד יותר אף פעם. הרי כל הדור שלי מתקשה להתחייב, ממקומות עבודה ועד זוגיות, כך שבנישואים יש משהו מיוחד”.
קראוס ויינר: “גם אני בחתונות מתרגשת עד דמעות”.
ברק: “אני מחתן בעצמי כל יום חמישי בהתנדבות לגמרי. אני מת על זה”.
קראוס ויינר: “אבל בצד הדמעות אני לא יכולה שלא לחשוב כמה זמן הם יהיו ביחד ומתי זה יתפוצץ. אני פשוט מפוכחת לצד ההתרגשות. מצד שני, מערכות היחסים שלי החזיקו עשרות שנים”.
ברק: “אני עדיין מוקסם מרעיון החתונה”.
קראוס ויינר: “זה מקסים שאתה מוקסם, כי זה אומר שהסיכויים שתצליח גוברים”.
ברק: “אני יודע שזו עבודה קשה. זה שאתה מאוהב לא אומר שאתה נהיה מפגר. זה קשה וקשה עוד יותר לתחזק זוגיות בשגרה של עבודה, ומשפחה זה לא קל, וקורים דברים, למשל, השבוע היינו בבית חולים כי עידו הבן שלנו קם עם חום. יש משהו מאוד גברי בהבטחה הזאת, בלהגיד ‘עכשיו אני מתחייב’ ולעמוד מאחורי אמירתי”.
קראוס ויינר: “את זה גברים לא מבינים: שההתחייבות היא מאוד חזקה ועושה אותם יותר גבריים”.
הקונספט של חתונה עדיין רלוונטי לדור הזה?
ברק: “אני מעביר הרבה סדנאות כתיבה, והרבה אנשים לא מבינים את המחויבות ואת העבודה שמאחורי כל דבר שאתה רוצה/ עושה, וכשהם מבינים אז או שנעלמים או שמתייאשים. אני מזהה בדור שלי חוסר יכולת להתמודד מול טיפה של אתגר, לא תמיד באשמתנו. העולם הזה הרבה יותר קשה מאשר מה שאנחנו מוכנים להשקיע בו”.
קראוס ויינר: “מצד שני, לא הם אשמים. זה דור של ריאליטי, טראמפ והבטחות אינסטנט. זה עידן שבו אומרים: ‘לא הצליח, אז נקסט’”.
ברק: “גם הפונקציה של סבלנות היא לא מאפיין חזק של הדור שלי. אני נתקל בהמון סופרים צעירים שמודעים לכוחו של פייסבוק אבל לא מבינים את חשיבותה של עבודת השיווק של הספר אחרי. לא בראש שלהם לדבר עם אנשים שפונים אליך או להופיע בכל חור. מרבית חברי הם כאלה שהרימו סטארט־אפ, וחלקם עשו אקזיטים של מיליונים, אבל גם זה בא אחרי עבודה מטורפת של שנים. אולי בגלל זה בימינו נישואים נגמרים. מפסיקים לעבוד קשה, גם על הזוגיות”.
קראוס ויינר: “הבן הזוג שלי, שהוא בן 60, לא נראה בן 60 וגם מנסה בכוח לשמר את הפיטר־פניות שלו. זה מעולה, ומנגד, הוא לא רוצה להתבגר, כי להתבגר זה רע. כבר בהתחלה, כשעוד היינו ברומן טרנס־אטלנטי, אמרתי לו: ‘אנחנו מדברים כל כך הרבה זמן בהומור וכאלה, בוא נעשה שיחה רצינית של תיאום ציפיות’. הוא התקומם: ‘בשביל מה? זה סתם פתח למריבה’. הוא לא היה מוכן לשמוע על זה. כשהגיעה השעה, מתברר שלא היה שום תיאום מצדו. במריבות הראשונות שלנו הוא כמעט בכה”.
"הגוף לא משקר"
לקראוס ויינר יש גם תובנות בשאלה מתי אפשר להפסיק לעבוד על הקשר ולמעשה להספיד אותו. “כשאתה מרגיש שאין לך כבר כוח”, היא אומרת. “זה קרה לי עם האקס שלי. הלכנו לייעוץ ובאיזשהו שלב, אחרי שהוא ניסה באמת לשפר ולהשתפר, הרגשתי שזה מאוחר מדי. כיום אנחנו ביחסים טובים בכל הקשור לבתנו המשותפת. קורה לפעמים שאני שואלת את עצמי אולי הייתי יכולה להמשיך. כשהודעתי לאמא שלי, בדחילו ורחימו, שאני מתגרשת אחרי שאחיותי גם התגרשו, היא הפתיעה אותי ואמרה לי:’ תסיימי את זה כמה שיותר מהר, כי זה יעשה אותך חולה’. את זה אמרה לי אמי הפולנייה. וכך היה. ביום שהרגשתי שזה פוגע לי בבריאות: כאבי בטן מרוב מריבות, חולשה - והגוף לא משקר - אז הבנתי שאני צריכה ללכת בידיעה שגם גירושים הם לא הליך פשוט. אתה צריך למדוד את הכוחות שלך בכל רגע נתון. לכן לא צריך לעשות צעדים מהירים כשאתה מאוהב. רצוי שזה יהיה צעד מפוכח, כי אחרת המחירים הם מאוד קשים. אם הייתה איזו נוסחה לדעת לאן דברים יתפתחו באהבה, חברות הביטוח היו קופצות על זה ועושות ביטוח לנישואים, אבל אי אפשר לדעת מה יקרה בדרך”.
מאיפה נולדת תפיסת הזוגיות?
“כשהייתי בגיל 12, ברחתי מבית הספר עם הספרים ואבי ייעץ לי שחשוב ללמוד”.
ברק: “את רואה? אני בחיים לא הברזתי מבית הספר. כל כך פחדתי”.
קראוס ויינר: “כשאבא שלי היה מטיף לי, אמרתי לו: ‘אני אתחתן עם מיליונר ויהיה בסדר’. הוא אמר לי: ‘עדיף שתעשי את הכסף שלך בעצמך, כי אצל המיליונר תעבדי יותר קשה’. כבר בגיל 12 חלמתי על זוגיות. אבל זה לא אומר שלא חשוב תמיד לעמוד על המשמר: שאתה לא מקטין או מוקטן, שלא ידרכו עליך ולא תדרוך על מישהו אחר. לדעת מיהו בן הזוג, ואם הוא כוחני או לא, אם הוא נאמן או בוגדני, זה הרבה יותר מומלץ. לפני שנכנסים להארדקור של החתונה, צריך לדעת בצורה מפוכחת לפחות שני דברים: אם אפשר לסמוך על הבן אדם ואם אפשר לסמוך עליו בעניין הכוחניות והיחס ההוגן”.