20 שנה ליציאת הארי פוטר: איך הפך הילד הממושקף להצלחת ענק?

אם לפני הארי פוטר, כלומר לפני שני עשורים בדיוק, היה קם מישהו ומכריז על הקמתה של ליגת קווידיץ’ – משחק כדור בדיוני על גבי מטאטאים מרחפים באוויר, סביר להניח שהתגובות היו נעות בין השתוממות לדאגה. אלא שליגת קווידיץ’ הפכה לעניין פופולרי, ולא רק היא: סרטים, סיורים היוצאים מתחנת הרכבת של רציף תשע ושלושה רבעים, פארקים ופסטיבלים, מאכלים בהשראת הסדרה, פסטיבלי סוכריות ברטי בוץ בטעם קיא, מרשמלו קלוי או תפוח ירוקת, מילים כמו “מוגלג”, “ויזרד רוק” – כלומר להקות עם סגנון מוזיקלי המבוסס על הארי פוטר, פארודיות, וכמובן - האמירה הרווחת על כל ילד שמרכיב משקפיים: “נראה כמו הארי פוטר”.

כל אלה ומספרים שקשה להתווכח איתם, ממקמים את שני העשורים האחרונים בתווך שלפני עידן הארי פוטר ואחריו. עד כה ראו אור: שבעת ספרי הרומן “הארי פוטר”, שלושה ספרי לימוד (“קווידיץ’ בראי הדורות”; “חיות הפלא והיכן למצוא אותן”; “מעשיות בידל הפייטן”), שני ספרי צביעה וצמד מחזות (“הארי פוטר והילד המקולל” ו”חיות הפלא והיכן למצוא אותן”). חוץ מאלה זכה הארי פוטר גם לשבעה סרטי קולנוע, והאחרון שבהם יצא בשני חלקים.

ספרי "הארי פוטר" תורגמו ל־70 שפות (כולל לטינית ויידיש) ונמכרו ב־450 מיליון עותקים עד כה. בישראל נמכרו כמיליון ורבע מהם, והפופולרי בהם הוא הספר הראשון, “הארי פוטר ואבן החכמים”, שנמכר ביותר מ־23 אלף עותקים. כן, גם אחרי שני עשורים, הילד היתום שמגיע לבית ספר לקוסמות הוגוורטס, מככב בכל רשימות הספרים המועדפים על ילדים ונוער.

 

ג’יי־קיי רולינג, מולידתו של הארי פוטר והמלכה האם של הכוורת הרוחשת סביבו, לוקחת איתה המוני אנשים. כל החומרים הנכונים שם: סיפורה האישי מעורר ההשראה כמי שהספיקה לחיות מקצבת רווחה וכתבה בבתי קפה – בהיעדר תקציב לחימום הבית - הכניס אלמנט של אגדות שכולנו רוצים להאמין בהן.

היא הרי הצליחה בגדול. את ההכנסות משלושת הספרים הראשונים הקדישה לשתי עמותות שהקימה: הראשונה, “בלו מוס”, מוציאה ילדים מבתי יתומים, בעיקר במזרח אירופה. השנייה, “קומיק ריליף”, עוזרת לילדים במצוקה מרחבי העולם. זו, אגב, הסיבה לכך שרולינג נפלטה מרשימת עשירי אנגליה, אחרי שהספיקה לעקוף את המלכה אליזבת השנייה בדירוג העושר. היא כל הזמן תורמת. היא גם דמות פוליטית שלא מפחדת מדבר. הטוויטר שלה רוחש ובוער בעניינים פוליטיים: כשתרזה מיי כונתה על ידי סופר מוכר במילת גנאי, לא חסכה במילים, וגם על טראמפ לא היססה לרדת בזמן פרשת ברקזיט. אבל בכל מה שקשור בחייה הפרטיים – היא מאוד פרטית.

 

עילאי מלצר, מו”ל הוצאת “ספרי עליית הגג” (ידיעות ספרים), עדיין עומד משתאה נוכח ההצלחה הפנומנלית. “הספרים שומרים על מכירות קדחתניות”, הוא אומר. “לפני חצי שנה הייתה השקה של המחזה ‘הארי פוטר והילד המקולל’ בבית השגריר הבריטי. אם מישהו היה אומר לי לפני 20 שנה, אחרי שאני נשוי עם שני ילדים, שאעמוד באותו מצב, באותה התרגשות, לא הייתי מאמין. הלהט לא יורד”.

“לא הרבה. אבא שלי, יהודה מלצר, מצא בשבועון בשם ‘בוק סלר’ בין הידיעות הקטנות על דברים חדשים שיוצאים, שבע שורות על סופרת אנגליה שהוחתמה על ידי הוצאת ספרים על שבעה ספרים שעוסקים בילד יתום בבית ספר לקוסמים. הם כתבו שכשיצא הספר הראשון, גם מבוגרים מצאו בזה עניין. זו עדיין לא הייתה הצלחה גדולה, ודיברנו בינינו על כך שאין לנו בהוצאה שום דבר לנוער ולילדים.
חשבנו שזה יכול להיות נחמד. לא קראנו שורה מהספר. פנינו לסוכנות פיקרסקי בארץ, שייצגה המון סופרים מחו”ל, ושאלנו אם הם יודעים מה זה הארי פוטר. אף אחד לא שמע על זה. ביקשנו לברר, הם חזרו אלינו ואמרו: גברת רולינג מיוצגת על ידי כריסטופר ליטל. אבא שלי דיבר איתו וכריס אמר: אשאל עליכם ואחזור אליך מחר. למחרת, הוא צלצל לבשר שאנחנו נהיה המו”לים בישראל”. את כריסטופר ליטל החליף ניר בלייר, הסוכן הצמוד של רולינג זה 19 שנים. “לא הייתה גאונות פה, לא ידענו שזה יהיה ענק. היו פה הוצאות שדחו את זה. מו"לות זו תעשייה של הפתעות”, מתוודה מלצר.

אז מה סוד הקסם?
“רולינג הייתה שם בזמן הנכון במקום הנכון, עם הסיפור הנכון שכולנו רצינו לשמוע. אני חושבת שהחידוש שלה הוא בשילוב אלמנטים מתוך ז’אנרים שונים בצורה מאוד מדודה ונכונה כדי ליצור סיפור מנצח”, אומרת נבט טחנאי, מרצה בכנסים של חובבי פנטזיה ומד”ב. “יש פה גם סיפור של התבגרות בבית הספר, שכולל רומנטיקה, הומור של מתבגרים, בריונות, חבורות, פופולריות – דברים שכולם יכולים להתחבר אליהם כי הם חוו או חווים אותם בבית הספר. יש גם הרבה אלמנטים מספרות קלאסית וממעשיות, למשל ההצלחה של הילד היתום שגדל אצל דודים מתעללים - בכנס 'חנוכדברא' לפני שנה וחצי הרציתי על הקשר בין הארי פוטר לג’יין אייר, שני רומנים שמתחילים בדיוק מאותה נקודת פתיחה"/

|יש סיבה לכך שהמעשיות והקלאסיקות הוגדרו ככאלה, והם מסופרים ונקראים עד היום במשך דורות על דורות. יש בהן משהו נצחי שתמיד מושך את הלב. העלילה הגדולה של וולדמורט נגד דמבלדור לקוחה במידה רבה מפנטזיה אפית בסגנון טולקין. לכל אלה תוסיפו אלמנטים של הומור בריטי משובח ואפל לעתים קרובות, ועלילה שבנויה כמו פרק של סדרת הטלוויזיה הבלשית המיתולוגית ‘רציחות במידסומר’. לרולינג ככותבת יש הרבה מאוד סבלנות לבנות את העלילה לאט, לחשוף את הסיפורים ששזורים בעלילה הגדולה חלק אחרי חלק, לתת לנו פיסות מהסיפור שמתחברות לכדי עלילה שלמה, כמו שספר בלשים טוב אמור לעשות. השילוב של רומן נעורים עם קסם ופנטזיה, מאבק בין כוחות אפיים ורומן מתח בלשי שנון, הופכים את ‘הארי פוטר' ליצירה בלתי נשכחת”.

 

“אפקט הארי פוטר”, כך מכנים את פריחת ז’אנר המדע הבדיוני והפנטזיה בתעשייה. הוצאות לאור בכל העולם חיפשו אחרי צאת הכרך הראשון את "הארי פוטר" הבא והסתכנו בהוצאת פנטזיה לנוער, אבל ההשפעה חרגה מעבר לתחום הצר של פנטזיה לנוער. ספר "הארי פוטר" הראשון יצא לאור בעברית ב־1999, והקוראים שנשבו בקסמו כשהיו בני 12 הם בני 30 כיום. חלק מהם נשארו נאמנים לז’אנר.

“היום הקוראים הצעירים יותר של הספרים הם ילדים שגדלו לתוך עולם שבו מושגים מהעולם של ‘הארי פוטר’ כמעט שגורים בשפה”, אומרת טחנאי. “זה עולם שבו אומרים על כמעט על כל דבר קסום שזה ‘כמו בהארי פוטר’, עולם של מוצרים שנעשו על פי הספרים, כמו תחפושות לפורים, למשל. זה עולם שמוצף ביצירות דומות או בהשראת 'הארי פוטר', אבל עדיין יש כבוד וקרדיט ליצירה המקורית. ילדים מחכים להיות גדולים מספיק בשביל לקרוא 'הארי פוטר', כמו מעין כרטיס כניסה לעולם של האנשים הבוגרים שאוהבים את היצירה. כשעבדתי כמדריכת חוגי מבוכים ודרקונים בכיתות ב’־ד’, ראיתי שלקרוא 'הארי פוטר' זה ממש סמל סטטוס מבחינת הילדים. זה לדעתי מה שגורם לילדים היום להיכנס לעולם של 'הארי פוטר', ולקהילת המעריצים לגדול יותר ויותר בכל יום”.

הדס נבנצל, חברת "קהילת הארי פוטר לבוגרים" בישראל, ניהלה בעשור האחרון את הכנס "עולמות" למדע בדיוני ופנטזיה, השני בגודלו בארץ אחרי פסטיבל אייקון, שהייתה שותפה גם בארגונו. על הקהילה היא מספרת: “זו קהילה שמבינה ש'הארי פוטר' זה לא רק ספר לילדים. יש הרבה עומקים. כל מי שמתעניין בספר ומבין את גדולתו, הוא חלק מהקהילה.
אין אפיון מבחינת גילים, ורוב הפעילות היא באינטרנט, בפורום שלנו. הכנס השנתי מאורגן על ידי הקהילה, תחת החסות ובארגון עמותת טולקין הישראלית. אין מעריץ טוב יותר או פחות, לא צריך לקרוא את הספרים איקס פעמים. לא צריך אפילו לקרוא את כל הספרים בכלל. יש דיונים קשים על הסרטים, ורבים לא אוהבים אותם בכלל. יש קסם של ספרים שלא עובר בסרטים; בספרים עצמם יש אווירה מאוד מיוחדת וקשה להעביר אותה מהמילים. מובן שעולות טענות על ליהוקים”.

 

טחנאי, מנהלת תוכן באתר "GetBooks ספרים דיגיטליים", בוגרת תואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת בן־גוריון, מסכימה. “אני חושבת שג’יי־קיי רולינג נתנה דחיפה גדולה מאוד קדימה לז’אנר ה־YA, בוגרים־צעירים, והביאה את הספרות הזו לפריחה חסרת תקדים. היא השתמשה במוסכמות ז’אנריות וברעיונות שקיימים בספרות כבר הרבה מאוד זמן, אבל שילבה אותם בצורה כזו שיצרה מחדש את הז’אנר.
החקיינים שבאו אחרי ‘הארי פוטר’ ניסו להמשיך את הקו של רולינג – ספר שנועד לילדים עם עלילה שהולכת ונעשית אפלה ובוגרת יותר ככל שהספרים מתקדמים, ומכילה התמודדות עם נושאים לא פשוטים, רומנטיקה קלילה וסיפור התבגרות של הגיבור או הגיבורים. כדי לא להיות בדיוק כמו רולינג, כותבי הז’אנר מכניסים לסיפורים טוויסט משלהם, והתוצאה היא שכיום יש עושר חסר תקדים של ספרות בסגנון פנטזיה וגם מדע בדיוני, אבל לא רק, שמיועדים לגילי 10 עד 102”.

“תפקיד מכובד מאוד – לטוב ולרע. הפנטזיה של רולינג הייתה איכשהו נסבלת או קלה לעיכול לקהל שאינו חובב פנטזיה, אולי בשל סיפור ההתבגרות המוכר ששזור בה, אולי מפני שעולם הקסמים היה מורכב בהתחלה ממשחקי מילים קטנים ושנונים, למשל: שמה האנגלי של סמטת דיאגון רומז על צורתה האלכסונית, והרבה אלמנטים חמודים או מגוחכים שסחפו לעולם של הקסם לא רק את חובבי הפנטזיה המושבעים. העובדה שהפנטזיה ממוקמת בעולם שלנו ולא באיזו ממלכה נשכחת ואבודה או ביקום מקביל, עזרה אף היא למשוך את הקהל שקורא יותר ספרות של ‘כאן ועכשיו’ ומתרחק לרוב מפנטזיה.

העלילה הכבדה, האפית יותר, צברה תאוצה רק אחרי כמה ספרים, כשהקהל כבר היה שבוי עמוק בקסמו של העולם האלטרנטיבי. 'הארי פוטר' בעצם הכניס את הרגל של ספרות הפנטזיה עמוק יותר בדלת של ספרות המיינסטרים. התוצאה החיובית יותר היא פריחה חסרת תקדים של הז’אנר. התוצאה השלילית יותר היא התאמה של תוכן היצירות מ'הארי פוטר' ואילך למיינסטרים, הגחכה ורידוד של הפנטזיה במטרה לרצות כמה שיותר את המיינסטרים שלא תמיד רוצה להבין את העומק שספרות פנטזיה טובה מסוגלת להגיע אליו. הרבה מהיצירות הפופולריות שבאו אחרי הארי פוטר דוחקות את הפנטזיה בחזרה אל חדר הילדים, משם טולקין כל כך התאמץ להוציא אותה עם טרילוגיית ‘שר הטבעות’”.

“בדיעבד, אני יכול לנתח המון דברים שתקפים גם לגבי ספרים אחרים שלא זכו להצלחה כזו, אין לי מושג למה. אחד הדברים היפים הוא ש'הארי פוטר' מציע עולם שלם עם משטר, חוקים, ספורט, תרבות, גיאוגרפיה והיסטוריה, אבל הכל חוכמה בדיעבד. לרולינג יש קסם בכתיבה. היא מאוד לא חנפנית ולא נרתעת מנשאים קשים כמו מוות ואכזבות מהאנשים שאנחנו הכי אוהבים. היא לא מרחמת על הקורא הצעיר, ומנגד יש הומור, תיבול של ציניות וחוכמה שלא כל אחד יקלוט, שילוב של קריצה והעובדה שהיא לא מפחדת להכאיב. דמות שמאוד אוהבים אולי תמות, ולפעמים הרע כן ינצח. בסופו של דבר, לא הקסם מנצח אלא החוכמה, החברות והאהבה. היא חוזרת לדברים הבסיסיים בצורה יפה. היא הרבה יותר מתוחכמת ממה שייחסו לה בהתחלה. אני לא בטוח שהפנייה שלה גם אל מבוגרים וגם אל ילדים הייתה מכוונת. זה קסם לא מוסבר”.