לא תאמינו, אבל הכל בגלל צ'רלי, הכלבה של משפחת אורן מקריית אונו. בשיחות שהתלוו לטיולים הליליים איתה של הסופרת עופרה עופר־אורן ובנה, שחר, נולד רומן המתח המרתק שלה, "רצח בבית הספר לאמנויות", שהופיע בימים אלה בהוצאת כנרת זמורה ביתן. איך נולד? - על כך בהמשך.
אל זירת הספר, שאותו בלעתי בשלוק אחד, הגיעה עופר־אורן מתוך היכרות אישית. לא שהייתה חלילה עדת ראייה לזוועת רצח כלשהי, אבל במשך 20 שנה שימשה כמורה לאנגלית בבית הספר לאמנויות תלמה ילין. "בתיכון 'תהילה', שהמצאתי לצורך הספר, יש מרכיבים שהיו בתיכון שבו לימדתי", היא מאשרת. "עם זאת, עלי לציין שהספר הקודם שלי, 'מעקב', מתרחש במקומות שלא הייתי בהם מעולם ובמציאויות שלא הכרתי מעודי. בעידן גוגל, הכל אפשרי".
"אם מצד אחד היה לי נוח להתבסס על מקום שהכרתי, מצד שני השתדלתי להתרחק ממנו ככל שניתן", מעירה עופר-אורן. "אני לא ממליצה לנסות להשוות בין דמויות בספר לבין דמויות במציאות".
כלומר, אין שום דמיון?
"כמו כל סופר, אני גונבת פה ושם מהמציאות. דומני שהיה זה עגנון, שאמר שאסור להתחבק עם סופרים כי הם כייסים. עם זאת, הדמיון שלי מילא כאן תפקיד מרכזי".
האם יש איזו אמירה פמיניסטית בכך ששרלוק הולמס שלך היא אישה?
"זה נראה לי מובן מאליו כאישה לכתוב על אישה. הגיע הזמן שנשים יהיו בחזית".
מיהי גיבורת הספר?
"קירה מישקין היא עיתונאית, בת העלייה הרוסית, כתבת העיתון הדמיוני 'קול היום' הפועלת לפענוח רצח סמדר בן־טובים, מנהלת התיכון 'תהילה'. קירה היא אישה צעירה, יפה ונחמדה עד כדי כך שאריק, בעלי, התאהב בה, אלא שאין דמות כזו במציאות".
קיבלת ממנו טיפים איך לעצב את הדמות שלה?
"לא, אבל ברגעים מסוימים, כשהסתבכתי בעלילה וחיפשתי כל מיני פתרונות עלילתיים, נעזרתי בו, בעיקר בנושאים טכניים".
"סופרת - זה מה שרציתי להיות מאז ומתמיד", מעידה על עצמה עופר־אורן (66). "בדרך לשם, כנערה, הייתי כתבת 'מעריב לנוער'".
כלומר, היית מין קירה כזו?
"לא, פרסמתי שם סיפורים ושירים, וכתיבה באה לי בהשראת הקריאה. קראתי הרבה, כל מה שנפל לי לידיים. גם ספרי מבוגרים".
איך הפכה המורה עופרה לסופרת?
"זה משהו שמאוד רציתי בו, אבל השתהיתי בדרך למימוש הרצון הזה דווקא בגלל ההתנסות ככתבת נוער. כשהתחתנתי לראשונה אחרי הצבא, ויתרתי על עניין הכתיבה והלכתי ללמוד משחק באוניבסיטת תל אביב, שם הבנתי שלא אהיה שחקנית".
והספר הבא?
"הוא במחשבות".