הסופרת והעיתונאית ניצולת השואה רות בונדי הלכה לעולמה הלילה (שלישי) והיא בת 94. במהלך חייה עבדה בונדי במשך כ-30 שנה בתוחם העיתונות וזכתה בין השאר בפרס סוקולוב, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס יצחק שדה לספרות צבאית ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. היא הותירה אחריה את בתה, העיתונאית טל בשן.
בונדי נולדה בשנת 1923 בפראג שבצ'כיה (אז צ'כוסלובקיה), ולפני מלחמת העולם השנייה עבדה כעיתונאית בסוכנות הידיעות יונייטד פרס. לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה על ידי הנאצים, נכלאה בונדי במחנה טרזיינשטט, ולאחר מכן שהתה במחנות אושוויץ-בירקנאו, המבורג וברגן-בלזן שם שוחררה. בשנת 1949 עלתה לישראל והחל משנת 1951 עבדה בעיתונות הישראלית. בין השאר נמנתה עם מערכת "דבר", הייתה ממגישי התוכנית "שלושה בסירה אחת ששודרה בקול ישראל ועוד.
בנוסף לעבודתה כעיתונאית, עסקה בונדי בתרגום של ספרים רבים מצ'כית, בהם ספריהם של מילן קונדרה, ירוסלאב האשק וקארל צ'אפק. כמו כן כתבה בונדי ביוגרפיות של חיים שיבא, פנחס רוזן ואנצו סרני, וכתבה את האוטוביוגרפיה "שברים שלמים". בונדי הייתה נשואה לעיתונאי רפאל בשן משנת 1954 ועד שהתגרשו בשנת 1981, ולהם בת אחת, טל בשן - גם היא עיתונאית.
הלווייתה של בונדי תיערך ביום חמישי בשעה 13:00 בקיבוץ גבעת חיםי איחוד, שם היא הייתה ממייסדי "בית טרזין" להנצחת יהודי צ'כיה שנמצא בו. בתה כתבה בחשבון הפייסבוק שלה לאחר מותה: "אמי היקרה, רות בונדי, נפרדה מאיתנו היום בגיל 94 בביתה, מוקפת באוהביה, כפי שרצתה. אמא השאירה חותם ענק בחיינו - כאמי, כסבתא לילדי, ובמפעל החיים הענק שלה בכתיבה, במחקר ובתרגום".
העיתונאי יגאל סרנה הצטרך למספידים וכתב בחשבון הפייסבוק שלו על היכרותו עם בונגי ועל אופייה. "הודות לחברתי, טלי בשן, בתה היחידה, יצא לי לפגוש את רות בונדי. ולאחרונה כמה פעמים. כבר בעת שהגוף בגד, הרוח הפרגאית שלה, נצחה. גברה גם על החידלון. היא היתה אדם חכם, כותבת נהדרת ומתרגמת מופלאה משפת אמה הצ'כית. "צלופחי הזהב" העביר את ההומור שאין שני לו של הצ'כים, עצב וחמלה ויופי וצחוק. בפראג העריצו אותה. ברגבלנד מי זוכר חוכמה כזאת. היא מאותם האנשים שהגיעו לארץ הזאת הישר מהגיהנום, במקרה שלה טרזנשטאט ויצרו שפה חדשה, ספרות ועיתונאות. פנינה ארצישראלית בעת הזו שבה פנינים מתגוללות באשפה ובדומן. ליבה זעם על העת החדשה הנבערת טרם נדם. תהא נשמתה הצנועה צרורה וכיוב".