ב"מדוע איני כותב" (הוצאת ידיעות ספרים), רומן שני פרי עטו, כותב מבקר הספרות והמרצה אריק גלסנר על יחסיו של הגיבור עם אביו שהתאבד ועם אבותיו הספרותיים; על יחסיו עם הספרות ועם נשים; על אהבת הספרות ותאוות פרסום; על גבריות ובגרות; על מיניות ואהבה; ועל הסתירות והניסיונות לאזן ביניהן.
בין השאר, מתוארת בו החוויה של להתראיין בעיתון בראיון חושפני, המבוססת על חוויה פרטית מגיל 30: "התחושה הייתה של ורטיגו, של אובדן התמצאות במרחב. אם כך נראֶה מה שייחלתי לו במשך כך וכך שנים, מדוע אני לא נהנה? להפך, אני חש רצון לברוח לקצווי ארץ ולהתכנס שם במערה. ואם אני חש רצון לברוח לקצווי ארץ ולהתכנס שם בודד במערה, מדוע אני בכל זאת מרוצה מאוד לפרקים מזה שהוצאתי רומן והתראיינתי עליו בעיתון? מי אני בעצם? אותו אחד שרוצה שידברו וידברו עליו? או מי שרוצה שאף אחד לא ידע מיהו? זה שאין לו כסף וחי בבית אמו? או מתארח אצל חבריו הנדיבים בתל אביב? או אולי זה ששמו התחיל להיות מעט ידוע בעיתונות? סופר רציני שמאמין בספרות ואף כותב נאומים חוצבי להבות העומדים על משמרתה? או רודף פרסום מהשורה, שהמדיום שלו הוא לא תוכנית ריאליטי - למרבה צערו, אולי - אלא פרסום ספר?".
עם כל התהיות הללו ועוד רבות אחרות, יצא גלסנר לדרך לפני חמש שנים, כשהיה בן 39 ונישא למיכל. המאורע החשוב הסב את תשומת לבו ביתר חריפות לכך שהשנים חולפות והוא לא כותב סיפורת, אף שזו הייתה שאיפתו, מאז שלפני 20 שנה חזר בשאלה. "שאלתי את עצמי מה בעצם הסיבה לכך? והתחלתי לחשוב על כך שטקסט שידבר על השאלה הזאת באופן ישיר ויסודי, יכול להיות מעניין לא רק לי, אלא גם לאנשים אחרים", הוא משחזר. "הבנתי שאפשר בעצם לארגן טקסט שלם סביב השאלה הזו, שתהיה היסוד המארגן שלו, לצד עלילה המבוססת על החוויות שעברתי בעקבות הוצאת הרומן הראשון לאור. זו תקופה קשה ומשמעותית מבחינות רבות, שתתרום גם היא ללכידותו של טקסט כזה".
התוצאה: ספר חשוף ורגיש ביותר.
"ברור שיש כאן צד אקסהיביציוניסטי, אך בד בבד, מהצד הזה יש בי סלידה עמוקה מחשיפה, עד כמה שזה לא יישמע אמין. ובהחלט יש רגעים שאני אומר לעצמי: מה היית צריך את החשיפה הזו? אבל המטרה שלי היא שהקורא ישכח שיש אריק גלסנר מחוץ לטקסט. אני לא רוצה שיתעניין בי כאדם, מאד לא רוצה. אני רוצה שהקורא יתייחס למי שמדבר בטקסט כדמות ספרותית, ובתקווה ישאב הנאה מהסמיכות שעליה דיברתי של הדמות הזו, ואולי ישאב השראה להתבונן בסמיכות של חייו שלו. רציתי לבטא את מלוא המורכבות הנפשית – הרגשית, היצרית והרעיונית של הגיבור, אך לעשות זאת עד כמה שאפשר מבלי להתיש את הקורא. ישנם בספר משפטים ארוכים, מחולקים במקפים. ניסיתי בעזרת המקפים להקל קצת על אורך המשפטים, אך עדיין לשמר את התפתלויות המחשבה של הגיבור, שהמשפטים הארוכים והמסייגים את עצמם ללא הרף, מבטאים אותן. לטעמם של חלק מהקוראים הצלחתי בכך, ולטעמם של אחרים לעתים לא".
תקופה סוערת וקצרה
גלסנר (44), נשוי ואב לשניים, גר בתל אביב, גדל בכפר הרא"ה במשפחה דתית ובנעוריו התכוון להיות רב, כשיהיה גדול. אחרי הישיבה התיכונית בכפר הרא"ה החל לימודים ב"ישיבה גבוהה" בבית אל, במטרה להגשים את שאיפתו. אבל בגיל 19.5 עברה עליו תקופה סוערת וקצרה, שבסופה הבין שהוא לא רוצה להיות דתי. אחרי שהשלים את השירות הצבאי, למד בתוכנית הבינתחומית למצטיינים על שם עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב, והשלים במסגרתה תואר שני בספרות עברית. אחר כך עשה דוקטורט בספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן. הוא פרסם רומן ראשון בשם "ובזמן הזה" (2004) בהוצאת "כתר", ובאותה תקופה התחיל בכתיבת ביקורות ספרות (ב"מקור ראשון", ב"הארץ" ולאחר מכן במשך שש שנים ב"מעריב". בשש השנים האחרונות הוא כותב ביקורות ב"ידיעות אחרונות"). גלסנר אף מרצה ב"בצלאל" בתוכנית לתואר שני למדיניות ותיאוריה של האמנויות, בבית אריאלה ועוד.
מרגע ששם הספר "מדוע איני כותב" הופיע לנגד עיניו, נפל הפור. "אני אוהב מאוד את המסה של ג'ורג' אורוול 'מדוע אני כותב', וגם מלמד אותה במסגרות שונות. בהבלחה של רגע, הבנתי שהטקסט שלי ייקרא 'מדוע איני כותב'". הוא מסביר את הבחירה בשם הספר. "זה גם נכון בעיניי מבחינה זו שלרומן שלי יש צד מסאי. יש בו סיפור ויש בו חלקים בדויים, אבל יש בו גם בהחלט חלק מכריע שהוא מסה אישית, אלמנט של מחקר עצמי אוטוביוגרפי, השואב השראה מ'המסות' של מונטיין. רציתי ליצור
דמות סמיכה, רבגונית, מלאת סתירות, דמות שחומקת מקטגוריות פסיכולוגיות לקוניות". וכמו מונטיין, הוא מסביר שענה למבקריו על כך שהוא עוסק ב"מסות" בעצמו, שזה הנושא שהוא הכי מבין בו בעולם, יותר מכל אחד אחר. גם גלסנר הרגיש שהוא הדמות המלאה ביותר, העגולה ביותר, שהוא יכול ליצור בתור סופר, המבוססת עליו עצמו, כי זו הדמות שהוא מכיר הכי טוב. "הרומן לא אוטוביוגרפי ב־100%. יש בו דמויות מומצאות, חלקי דמויות ממוצאים או סצינות שלא היו ולא נבראו. אבל מבחינת ייצוג העולם הפנימי של הגיבור, הרי שהוא 100% העולם הפנימי שלי, בתקופה המתוארת ברומן, אזור גיל 30, עד כמה שאנחנו יכולים להציג את עצמנו במלואנו", הוא מבהיר.
ואי אפשר בלי התייחסות למבקרים.
"אני בהחלט מתעניין בדעת המבקרים על הספר. יש לי כבר ניסיון בקבלה של ביקורות שליליות וחיוביות על הרומן הראשון. הן בחיוביות והן בשליליות, ויש כאלה שהיו קולעות יותר מאחרות. לקבל ביקורת שלילית זה מאוד לא נעים. אני יודע את זה, כאמור, גם מהצד המבוקר. אתה תמיד מקווה שאתה בוגר וחסין יותר ביחס לביקורת על מעשיך, ולעתים אתה מגלה שזה לא בדיוק ככה. בקיצור, אני משקשק כמו כל סופר. אבל קיים גם סיכוי שהביקורות תהיינה טובות, וכמה תגובות ביקורתיות כבר היו כך. נכון?".
השקת הספר תיערך ב־15 בפברואר, חמישי, 19:30, בית אריאלה, תל אביב