לא היה מאושר ממנו כשעזב לראשונה את בית הוריו בגיל 32. הוא חיבק את הוריו שהיו נוכחים בזמן החתימה ושימשו כערבים מול בעלת הדירה, קלינה. הם היו לא פחות מאושרים ממנו, סוף־סוף נפטרו מהטפיל.
הוא לא חיבב את קלינה, שהתגלתה כקשוחה ותובענית. את חיבתו נשא אל שכנתו הטרייה, יושה, בתה של בעלת הדירה, שהייתה אחראית על הנכס והתגוררה בקומה מעליו.
יושה הייתה צעירה ממנו בשנתיים. באחד הימים אזר אומץ והתדפק על דלתה. היה זה כשבוע לאחר שנכנס לדירה המרוהטת. לפני כן פגש אותה כשנכנסה לדירתו עם חשמלאי כדי לבצע תיקוני חשמל קטנים. מיד מצאה חן בעיניו. אך חשש להחליף איתה מילה בגלל קלינה, שהזהירה אותו שלא להטריד את בתה אלא בענייני הדירה.
“שלום, יושה", כחכח בגרונו במבוכה כשפתחה את הדלת. גופה היה עטוף בחלוק רחצה.
“יש בעיה בדירה?", השיבה לאקונית.
“הכל בסדר בדירה... כמובן, הרטיבות, זרם המים החלש, אבל לא בגלל זה באתי".
“אז בגלל מה באת?".
“הכנתי מרק דלעת לארוחת ערב ורציתי להזמין אותך להצטרף".
יושה חייכה, עיניה נצצו. פתחה לרווחה את הדלת והזמינה אותו להיכנס. הוא היסס, לא הבין את המהלך המפתיע, נשאר לעמוד לרגע על הסף. היא אחזה בידו והוליכה אותו פנימה, מגיפה אחריהם את הדלת. מצא עצמו בחדר השינה שלה. היא הסירה את החלוק ועמדה מולו עירומה, משכה אותו אל המיטה והחלה להסיר את בגדיו במהירות. הייתה מלאת תשוקה. לא הבין מאיפה זה נפל עליו, אבל התמסר לה. הפינצ'ר הקטן שלה לא הפסיק לנבוח מעבר לדלת חדר השינה, אך זה לא הסיח את דעתם של השניים ממעשה האהבים. בשעה הארוכה על המיטה החורקת הייתה לה שרשרת של אורגזמות, והוא לא ידע את נפשו מרוב אושר.
חיי המין שלו היו עד כה די דלים. לא ניחן במראה מרהיב. קומתו ממוצעת, גופו מלא ושעיר, שער ראשו החל להקריח מסוף שנות ה־20 שלו. אך ליושה זה לא הזיז. התנהגה במיטה כאילו הוא גבר חלומותיה.
הוא השתרע על גבו מיוזע ומתנשף, אבל היא לא נתנה לו זמן להתאושש. לאחר הפעם השנייה, היא יצאה במהירות מחדר השינה, פנתה לחדר הרחצה ושטפה את גופה. כשיצאה מצאה אותו שרוע עירום במיטתה.
“מה אתה עושה כאן עדיין?", פנתה אליו בקרירות. לרגע נאלם וקפא. לא ידע מה להשיב. אך מיד התעשת, קם ולבש את בגדיו. ניסה לנשקה, אך היא הסבה את פניה, כפי שהסבה בזמן שהשתגלו.
***
את מרק הדלעת שהכין אכל בגפו. לא הפסיק לחשוב על האקט עם יושה, על ההתחלה והסוף המפתיעים בשונותם. מחום מדברי לקור ארקטי. לאחר שגמע את המרק התפנה לשטוף את הצלחת והכף והתיישב לצפות בטלוויזיה. בהה במסך והעלה חיוך של נחת. אחרי הכל לא עשה סקס חודשים רבים.
דפיקה רמה בדלת הקפיצה אותו מהכורסה. ניגש לדלת והציץ בעינית. מה היא רוצה מהחיים שלי, המכשפה הזאת, חשב בלבו ופתח את הדלת לקלינה, בעלת הדירה.
“הכל בסדר?", שאל בחשש.
“אתה דפקת בדלת של יושה, ולא בענייני הדירה!".
“מאיפה את יודעת?".
“אני יודעת הכל!".
“הכנתי מרק ורציתי להזמין אותה לאכול איתי".
היא שלפה מתיקה את חוזה השכירות ביניהם. הצביעה על סעיף שכתוב בכתב יד, ובו השוכר נדרש שלא להפריע את מנוחתה של יושה, לא לדפוק על דלתה ולא לפנות אליה, אלא אם זה בענייני הדירה.
“אני נותנת לך התראה. עוד פעם אחת תפר את הסעיף הזה, אני זורקת אותך מפה לעזאזל, הבנת?".
הוא בלע את רוקו ונד בראשו לחיוב, לא יכול היה להוציא הגה מפיו.
קלינה הסתלקה. הוא עקב אחריה מעינית הדלת, היא ירדה למטה ולא עלתה לדירתה של בתה, כפי שסבר שתעשה. הוא צנח על הכורסה ושקע בהרהורים.
המחשבות הטרידו את מנוחתו. איך היא ידעה שביקר אצל בתה? יושה סיפרה לה? למה היא אוסרת עליו לשוחח איתה? הוא לא יכול היה להירדם, למרות שלוש כוסיות של וודקה זולה שגמע מאז ביקורה של קלינה.
***
דפיקת דלת נוספת הקפיצה אותו. הוא הציץ בעינית. הפעם זאת יושה. הוא פתח את הדלת בהססנות.
“אמא שלי הייתה כאן?".
“תראי, יש סעיף בחוזה שאוסר עלי לפנות אלייך שלא בענייני הדירה. לא מבין למה, אבל לא שואל שאלות. היא הייתה מאוד נחושה. אין לי כוח וזמן לחפש דירה חדשה".
“אני יכולה להיכנס?".
“לא רוצה להסתבך איתה. איך היא ידעה שהייתי אצלך?".
“היא כל ערב מתקשרת אלי ומתחקרת אותי שעה. עם מי דיברת? מה עשית? מישהו היה אצלך? מפוצצת לי את המוח".
“למה ככה?".
“חולה. מאז שהייתי ילדה לא נתנה לי לנשום. אולי תיתן לי להיכנס?".
“בתנאי שלא תספרי לה".
“לא אספר".
הם התיישבו בסלון הקטנטן והטחוב. הוא הציע לה כוסית וודקה ובחן אותה בחשדנות.
“למה אתה מסתכל עלי ככה?".
“מה קרה איתנו היום?".
“לא היה לך טוב?".
“היה שיגעון, אבל פתאום התהפכת. זה היה קצת מעליב".
היא שמרה על שתיקה. לגמה מהכוסית והציתה סיגריה. לפתע החלה לבכות. הפינצ'ר מהקומה העליונה החל לנבוח, מלווה את בכיה הרם והמר. הוא התקרב אליה ואימץ אותה בין זרועותיו.
“מה קרה, יושה? למה את בוכה?".
“מתגעגעת אליו", מלמלה מבין הדמעות.
“למי?".
“לבעלי".
“את נשואה?", התרחק ממנה מעט.
היא לא השיבה. מחתה את דמעותיה בשולי חולצתה.
“בוא נלך למיטה", ביקשה אחרי שתיקה ארוכה. הוא סירב. חשש שתגלה לאמה. שאל אותה היכן בעלה. סיפרה לו שהוא יושב בכלא. לבו הלם בחוזקה. נתקף בחרדה. חשש שהסתבך עם העולם התחתון. אמר לה שהוא לא מחפש צרות, ביקש ממנה לצאת מדירתו.
“כולכם פחדנים עלובים!", הטיחה בו לפני שיצאה בטריקת דלת.
רעד אחז בו. ראה מול עיניו את הגרוע מכל. נעל את הדלת. חשש מדפיקה נוספת שתתרגש עליו בלילה הלבן הארור הזה. התהלך סחור־סחור בדירתו הקטנה. לא נרגע גם כשהשחר הפציע. לקראת הצהריים מצא עצמו מחייג לבעלת הדירה. “הפרתי חוזה שלא באשמתי", התוודה בפניה, ארז את מעט ממיטלטליו ונמלט חזרה לקבלת הפנים הצוננת בבית הוריו.