חמישים גוונים של אפור, ארה"ב 2015
השנה החולפת הייתה שנה מצוינת לאס אנד אם ולמשחקי השולט/ת נשלט/ת בשעשועי המין. רומן פולנסקי הציג גרסה קולנועית ל״ונוס בפרווה״, המאווררת את הכמיהה הגברית לליידי שתלטנית, שתדרדר אותו למדרגת עבד נרצע. אחריו הגיע התור של ״נימפומנית״ הארוך מנשוא, שם טיפל לארס פון טרייר ברצון הנשי הנחוש להיות שפחת מין, קורבן־עד לגחמות הזכר הגוהר מעליה. והנה כעת מגיע העיבוד הפילמאי לבסט סלר ההיסטרי, שמנסה לסדר את הראש של בתולה אמריקנית, הנחשפת לראשונה אל רצונותיה הכמוסים ואל תאוותיו של הגבר שבו התאהבה. אכן שנה גדולה לתרבות העור והמגלב.
זה מתחיל בדקה ה־43 של הסרט. עד אז מומלץ לרוכשי הכרטיסים שלא למהר עם החניה. אפשר גם להתעכב לספל אספרסו זריז, וגם שיחה קלה לא תזיק. שהרי בפנים, באולם ההקרנה, לא קורה כלום במהלך 42 הדקות הפותחות את ״חמישים גוונים של אפור״. הלא כלום הזה אינו בא רק להגדיר את היעדרו המוחלט של הסקס מהתמונה ומפס הקול, אלא בעיקר את ריקנותו של הסיפור, שמשקלו נופל ממשקל נמלה בדיאטה.
תלמידה חסודה בחוג לספרות אנגלית, בת 21 ועדיין לא טפלה על גופה את חטאי המין, נשלחת לראיין (עבור עיתון סטודנטים) איזשהו ביג שוט בן 27, שהוא המילה האחרונה, הלוהטת, בתחום הביזנס בסיאטל וסביבותיה. עיתונאית של ממש היא כנראה כבר לא תהיה, אבל מבוכותיה המרובות מדליקות אצל הטייקון הצעיר את כל נורות השליטה הגברית. בלי הרבה הקדמות מיותרות הוא מציע לה להתכנס תחת חליפתו המחויטת, ולהתמסר באופן טוטאלי לתאוותיו, ותהיינה אלה צורמות וקיצוניות ככל שתהיינה.
הוא (ג׳יימי דורנן) עשיר כבד, היא (דקוטה ג׳ונסון) לומדת ספרות אנג־ לית, וכך קורה שהוא מעניק לה שי יקר בדמות מהדורה ראשונה ונדירה לספרו של האנגלי תומס הארדי, ״טס מדרברוויל״, המגולל סיפור טראגי על אודות נערה שנאנסה בידי בן אצילים, ומאוחר יותר אף נישאת לו רק כדי לרצוח אותו, ובשל כך לעלות לגרדום. רמז עבה, ודי מגושם יש להוסיף, בן כמה מאות עמודים צפופים, למערכת היחסים הצפויה בין השניים, אם הגברת הצעירה אכן תיעתר לתחינותיו של המאצ׳ו זרוע ריבועי הבטן.
בדקה ה־43, אם כך, מסירים את התחתונים, רק כדי לגלות לצופים ששום דבר אינו מסתתר בתוכם. זהו סרט מין ללא איברי מין, וזה סרט סקס בלי שום זיעה קינקית. דומה כי היחיד שבאמת עבד קשה במהלך התקנת האיוולת הזו להקרנה בעשרות אלפי בתי קולנוע ברחבי תבל היה איש הסאונד, שנדרש להצמיד לתמונה המצולמת כל מיני גניחות ואנחות כאב ותאווה, שאותן בוודאי אסף בחשאי משאריות של סרטי פורנו משומשים. שהרי ״חמישים גוונים של אפור״, בעל לוק של סרט פרסומת מושקע אך עקר, לא היה מסוגל לספק לאחראי על הקולות בהפקה את הסחורה האלמנטרית הזאת.
בין הדקה ה־43 לדקה ה־125 משובצות בין הגניחות כמה סצינות של נסיעה במכונית נוצצת, במסוק אופנתי ובדאון שובבני. פה ושם ניתן להציץ במקוטע בסעודות דייט במסעדות יוקרה ואפילו בשש הצלפות מגלב קלות, שהטייקון משגר בשעמום אל עבר עכוזה החשוף של הסטודנטית. סקס אין פה, ונראה שהסצינה הכי לוהטת בסרט מתחוללת כבר בראשיתו, כשהעשיר הכבד הזה פוסע אל תוך חנות לחומרי בניין שבה עובדת הסטודנטית שלו ורוכש בכסף מלא, ותמורת חשבונית מס כחוק, כמה אזיקונים, סרטי הדבקה וגם חבל קשירה.
בנסיבות אחרות, אילו ״חמישים גוונים של גוונים של אפור״ היה מתרומם מרף עליבותו הנמוך, היה הכרח לפתוח בדיון על אודות המשמעות הג׳נדרית של שלוש עובדות פשוטות: סופרת כתבה את חומר הפיגולים הזה; תסריטאית עיבדה זאת לבד; במאית תרגמה את הכל לעקרונות הפילם. רמתו הירודה של המוצר הסופי בהכרח חוסכת את הדיון המתבקש הזה.