כשמדברים בימינו על וויל סמית, רבים נזכרים בראיון ההזוי שנתנו ילדיו, ג׳יידן בן ה־16 ווילו בת ה־14, למגזין האופנה והלייף סטייל של ה״ניו יורק טיימס״ בנובמבר האחרון, לכבוד האלבומים החדשים ששניהם הוציאו. ווילו סיפרה שם שהיא קוראת על פיזיקת קוואנטים, ואילו ג׳יידן בקטע של מלך הניו אייג׳ דרונבלו מלכיצדק. ראיון השנטי- בנטי כלל ציטוטים מוזרים עוד יותר, כמו ״אני יכולה להאט או להאיץ את הזמן לפי איך שאני רוצה, וככה אני יודעת שהוא לא קיים״, או ״זהו פרגמנט של מציאות הולוגרפית שנוצרה על ידי מודעות גבוהה יותר״ - פנינים מפיה של ווילו הקטנה.
התפוחים, מסתבר, לא נפלו רחוק מהעץ, והרי ידוע שמאז שטום קרוז וקייטי הולמס נפרדו, ירשו וויל ואשתו ג׳יידה את התואר ״הפאוור-קאפל המטורלל ביותר בהוליווד״. לפני כעשור הדליק אותם חברם הטוב קרוז על הסיינטולוגיה, ועל אף שהם מכחישים שיוך לדת השנויה במחלוקת, הם מוכרים כמי שתרמו סכומים נכבדים לכנסיה הסיינטולוגית ואף פתחו ב-2008 בית ספר יסודי פרטי בלוס אנג׳לס שהם עצמם שלטו בתכנים הנלמדים בו. ילדיהם למדו בו, כמו גם סורי קרוז, אך בית הספר נסגר ב-2013, ומאז ג׳יידן ווילו לומדים בבית. ג׳יידן לא מצטער, שכן לדבריו ״בית ספר אינו דבר אותנטי, כי הוא נגמר. לבית הספר שאליו אנחנו הולכים נמשיך ללכת תמיד״. נו, טוב.
אם היו שואלים אותנו בניינטיז, כנראה שמיסטיקה בגרוש הייתה הדבר האחרון שהיינו מצפים לשמוע מהנסיך המדליק מבל אייר. אבל האמת היא שעברו די הרבה שנים מאז ימי ״Getting Jiggy With It״ ושאר להיטי MTV השמחים, ובאיזשהו שלב הגבר בשחור החליט ללכת אחרי הרוח. בד בבד הוא רצה גם להיות שחקן רציני, ואפילו צלל למעמקי המשחק המתודי. אבל גם בלי זה, סמית נכנס עמוק מאוד לתפקידים שאותם הוא מגלם. כמו סרטו הבא, "Concussion״, שיעלה בחג המולד הקרוב, דרמת ספורט שבה יגלם רופא המתמודד עם ההשלכות הטראגיות של פציעות ראש.
הצופים בישראל יכולים בינתיים ליהנות מתפקיד קליל יותר שלו, בסרט ״פוקוס״ שמוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע בארץ, ומעורר געגוע לפרסונה השרמנטית שהוא מכר לנו ומאז ומתמיד.
אגו טריפ
במהלך הקריירה הקולנועית שלו, זכה סמית בלא מעט פרסים וכבוד. הוא היה מועמד לארבעה פרסי גלובוס הזהב ולשני פרסי אוסקר, זכה בארבעה פרסי גראמי, ואף אכל ארוחת ערב כשנלסון מנדלה יושב לשמאלו ומוחמד עלי לימינו. אך עיקר כוחו תמיד היה בקופות. ככוכב קולנוע הוא שבר שיאים, כמו עובדת היותו השחקן היחיד שכיכב בשמונה סרטים עוקבים שכל אחד מהם הכניס מעל 100 מיליון דולר בקופות בארצות הברית לבדה. מסביב לעולם גרפו סרטיו עד כה 6.6 מיליארד (!) דולר. לכן לא פלא שעם הזמן הוא נכנס לטריפ ספק אלטרואיסטי ספק מגלומני.
בראיון שהעניק בשנה שעברה הצהיר: ״יש בי הרצון לשפר את חייהם של אנשים. להיות מפורסם זאת מתנה גדולה מבחינתי. אתה רק צריך ללחוץ למישהו את היד, אתה רק מחייך וכותב את שמך, ואנשים ידברו על זה לשארית חייהם״. את הרצון שלו לשפר את חייהם של אחרים קושר סמית לחינוכו על ברכי הנצרות הבפטיסטית, וזאת גם הסיבה, לדעתו, שהוא כל כך אוהב לגלם דמויות הרואיות. ״אני נמשך לדמויות שיש להן ייעוד גבוה, שרוצות לשרת מעבר למה שנוח להן ונכנסות למקום של הקרבה״, היגג בראיון אחר.
אחרי שלרגע נדמה היה ששיגעון הגדלות כבר הפך לטבע שני אצל סמית, ראיון עומק איתו בגיליון החדש של המגזין ״Esquire״ מראה על ניסיון לתקן במעט כיוון ולהבהיר טוב יותר למה מתכוון המשורר. ״תמיד חשבתי שיש מקום כלשהו שאני הולך אליו, שיש איזושהי הצלחה או הישג או נתון קופתי שימלא את החור. ומה שגיליתי זה שהחיים הם חור״, הוא מסביר שם, ״החיים זה תהליך של ני¬סיון תמידי למצוא ולהמציא את עצמי מחדש. אני סוג כזה של בן אדם, שתמיד יהיה קצת לא מרוצה מעצמו. לעולם לא אהיה אבא מספיק טוב. לעולם לא אהיה בעל מספיק טוב. לעולם לא אהיה שחקן מספיק טוב בשביל עצמי. אני פשוט לעולם לא אהיה, ואני צריך להתחיל להרגיש בנוח עם הרעיון של להתעורר כל בוקר ולנסות לזוז טיפ- טיפה לכיוון של האדם שתמיד חלמתי להיות״.
הסרט המשמעותי האחרון של סמית היה סרט המדע בדיוני ״העולם אחרי״ של מ. נייט שאמלאן, שיצא ב-2013, ובו כיכב לצד בנו. הסרט, שאותו הוא גם הפיק ושתסריטו התבסס על סיפור מקורי שכתב, נכשל בקופות, קיבל ביקורות איומות, הואשם בניסיון להעביר מסרים סיינטולוגים וזכה בשלושה פרסי ראזי - ה״אוסקרים״ לסרטים הגרועים ביותר. ״זה היה הכישלון הגדול ביותר של הקריירה שלי״, אמר סמית על הסרט, והודה שזה כאב לו בעיקר כי גרר את בנו לתוך הפלופ הזה.
אחרי ״העולם שאחרי״ הפסיק סמית לעבוד למשך שנה וחצי ועשה חשבון נפש. הוא הגיע למסקנה שהסיבה שתמיד רצה להיות מספר אחד בקופות נובעת מהעובדה שבגיל 15 חברה שלו בגדה בו והוא חשב שאם יהיה כוכב-על אף אישה לא תבגוד בו יותר - ואז הבין ששגה כשנתן לדחף שלו לככב בשוברי קופות להנחות אותו. בינתיים, לפחות, הוא עוד לא עבר לסרטים דלי תקציב בשחור-לבן.
מה שמחזיר אותנו ל״פוקוס״, שם הוא מגלם נוכל ותיק, לצד השחקנית העולה מרגו רובי, הזכורה לטוב מ״הזאב מוול סטריט״. ״אני אוהב להיראות טוב, אבל אני בעיקר אוהב שהגוף שלי מתפקד כמו שצריך״, ענה סמית בן ה-46 למראיין ששיבח אותו על גזרתו החטובה הניכרת בסרט החדש. ״עבורי זה עניין רוחני ואינטלקטואלי באותה המידה שזה פיזי ורגשי״. אחר כך כמובן גלש לפילוסופיה הרגילה שלו והיגג: ״הצורך לשנות את הצורה הפיזית שלך מקשר אותך לכל החלקים החלשים בך, ומלמד אותך משמעת. שים מישהו על הליכון ואני אגיד לך עד כמה הוא טוב בכל דבר אחר שהוא עושה בחייו״.