לא רק וודי אלן, גם נציגות ישראלית: פסטיבל קאן יוצא לדרך

עם כל הכבוד לאוסקר הנוצץ, הערב תישמע בקאן יריית הזינוק במרוץ הגדול ל״דקל הזהב", שהוא הפרס היוקרתי באמת של עולם הקולנוע. מגבלותיו של האוסקר מוכרות היטב - סרטים המשתייכים לפס הייצור ההוליוודי, מחויבות מוקדמת למיינסטרים, והעדפה ברורה של השפה האנגלית. מובן שסרטי פסטיבל קאן אינם מתפקדים תחת שורת המגבלות הללו. מכאן, הסיכויים שהתחרות השנתית תניב מנצח ראוי גבוהים בהרבה מקלפיות השיפוט של האקדמיה לאמנויות הקולנוע, המפוזרות ברחבי לוס אנג׳לס.

ואכן, עיון ברשימת הזוכים ב"דקל הזהב״ ב־45 השנים האחרונות - מאז השינויים שחלו בו בעקבות הטלטלה שעברה על קאן במהלך הפסטיבל של שנת 1968, שפוצץ על ידי חבורת קולנוענים זועמים, שבראשם ניצבו אז ז׳אן לוק גודאר ופרנסואה טריפו - מעלה שבמהלך השנים לא נרשמו פספוסים רבים על ידי צוותי השיפוט. שלא כמו באוסקר.

דומה שהפסטיבל יכול להתבייש רק ב"דקל הזהב" שהוענק לפני ארבע שנים ל"עץ החיים" המביך של טרנס מאליק. גם ״פרנהייט 9/11״ החלול של מייקל מור לא היה משהו שראוי להתהדר בו, וכך גם ״המשימה״ (1986) או ״אי הבנה״ הבריטי, שמשום מה תעה אליו הפרס הגדול בשנת 73'. אך לבד ממעידות קלות אלה הוכתרו בקאן סרטים של דיוויד לינץ' ורומן פולנסקי, מיכאל האנקה ועבאס קיארוסטמי, מייק לי ולארס פון טרייר. וכל אחד מאותם סרטים זוכים היה זה שקבע את האג׳נדה הקולנועית העולמית של השנה שלו. מה שקשה לומר על זוכי האוסקר לדורותיהם.

ומה הפעם על האש? חמישה סרטים מצרפת, ארבעה מארצות הברית, שלושה מאיטליה, שניים מהפזורה הסינית, ועוד נציגים של התעשיות בהונגריה, יפן, יוון, נורווגיה ובריטניה. בסך הכל 19 סרטים ששובצו לתחרות הראשית (מתוך סך כולל של 1,850 סרטים שהוגשו לוועדות הניפוי והשיבוץ השונות בפסטיבל). מובן שיהיה זה טיפשי לנתח או לנבא מגמות פילמאיות בטרם נחשפו הסרטים, שכולם יציינו בקאן את הפרמיירה העולמית שלהם.

ובכל זאת, הסקרנות גואה לנוכח הנבחרת האיטלקית הכוללת הפעם סרטים של פאולו סורנטינו, מתיאו גא-רונה ונני מורטי. סורנטינו יגיע עם ״נעורים״, המפגיש על הבד את מייקל קיין, הארווי קייטל ורייצ׳ל וויז, בסיפור המתמודד עם מקורות היצירה האמנו-תית. מורטי, שכבר זכה ב״דקל הזהב״ בעבור סרטו ״חדרו של הבן״, יבוא עם ״אמא שלי״, המציב במרכזו במאי קולנוע שאינו מצליח להתאושש ממות אמו. גארונה, מי שהפליא ב״גומורה״, משגר הפעם לקאן את ״סיפור הסיפורים״, שאינו אלא מחרוזת של סיפורי פנטזיה בכיכובם של סלמה הייק, ונסן קאסל וטובי ג'ונס.

החמישייה הצרפתית כוללת רק שם מוכר אחד - ז'אק אודיאר (מי שעשה את ״נביא״ רב העוצמה), המדרים עד לריביירה עם סרט חברתי בשם ״דיפאן״, שמתמקד בסבלותיו של פליט אסייתי המתגלגל לפריז.

מתוך הסרט "נעורים"
 

הבמאים גיום ניקלו וסטפן בריזה, ביחד עם הקולנועיות ולרי דונזלי ומייוואן לה בסקו (מי שעשתה את ״פוליס״) , משלימים הרכב צרפתי חידתי.

מאמריקה מגיעים טוד היינס, שסרטו ״קרול״ הוא עיבוד לרומן מאת סופרת המתח פטרישה הייסמית', שממוקם בשנות ה-50 ועוסק בצעירה ניו יורקית המתאהבת באישה מבוגרת ממנה בהרבה. רוני מארה וקייט בלאנשט מובילות את עלילת הסרט. גאס ואן סנט משגר את ״ים העצים״, שבו מאתיו מקונוהיי וקן ווטנבה עורכים מסע רוחני אל הר פוג'י ביפן.

דני וילנב הקנדי יביא לתחרות סרט אמריקאי חדש, ״סיקאריו״ שמו (עם אמילי בלאנט, ג'וש ברולין ובניסיו דל טורו), המתאר את עלילותיה של סוכנת cia צעירה במקסיקו. עוד נציג אמריקאי הוא ״מחלה כרונית״ שביים מישל פרנקו המקסיקני, ואליו לוהקו טים רות' ושרה סאתרלנד.

הנציגות המזרח-אסייתית מורכבת משלושה שמות חזקים במיוחד: היפני הירוקאזו קורה-אדה (עם ״אחותנו הקטנה״), הסיני ז'יאה ז'אנג-קה (״גם הרים מסוגלים להיפרד״) והטיוואני הנערץ הו שיאו-שיאן, שעד כה הרבה לעשות סרטים קאמריים, והפעם מפתיע עם סרט בשם ״המחסל״, המתמקד באמנויות הלחימה הסיניות.

במאי הונגרי צעיר ושמו לאסלו נמש התקבל לתחרות בזכות סרט הביכורים שלו, ״בנו של סאול״, שגיבורו הוא איש זונדרקומנדו באושוויץ. יורגוס לנטימוס, שהרתיע רבים בסרטו הקודם ״שיני כלב״, מגיע עם ״הלובסטר״, שעליו העיד כבר טיירי פרמו, מנכ״ל פסטיבל קאן, שהוא סרט חריג ומוזר במיוחד.

מתוך הסרט "הלובסטר"
 

חותמים את הרשימה יואכים טרייר הנורווגי וסרטו ״מרעיש יותר מפצצות״ (עם ג'סי אייזנברג ואיזבל הופר), וג'סטין קורזל האוסטרלי בהפקה בריטית חדשה ל״מקבת״ השייקספירי. מיכאל פסבנ-דר מגלם את דמותו של המלך השאפתן שנטרפת עליו דעתו, ואילו מריון קו-טיאר, כמה לא צפוי, תהיה ליידי מקבת המגואלת בדם.

בראש חבר השיפוט שיידרש להכריע בין 19 המועמדים הוצבו הפעם האחים ג׳ואל ואיתן כהן, שלפני 24 שנה היממו את באי הפסטיבל עם יצירת המופת שלהם ״ברטון פינק״, שזיכתה אותם אז ב״דקל הזהב״. הפעם הם מתמקמים בצד השני של האירועים. לצדם יכהנו כשופטים גם הבמאים קסבייה דולן מקנדה וגיירמו דל טורו המקסיקני, השחקניות סופי מרסו (צרפת), סיינה מילר (בריטניה), רוזי דה פלמה (ספרד) והשחקן ג׳ייק ג׳ילנהול האמריקני, וכן המוזיקאית ממאלי רוקיה טראורה.

עוד קודם לתחילת התחרות, ייחשף הערב, בסיום טקס הפתיחה, הסרט "בראש מורם", שיוקרן מחוץ לתחרות. זהו סרטה של הבמאית הצרפתייה עמנואל ברקו, שצולם באזור קאלה שבצפון צרפת, ובו קתרין דנב ובנואה מגי-מל הוותיקים מתמודדים עם בעיותיו של צעיר עבריין. תהיה זו הפעם הראשונה ב־68 שנות הפסטיבל שסרט שנעשה בידי אישה יפתח את האירועים.

עוד יוצגו מחוץ לתחרות הרשמית סרטים חדשים של וודי אלן, סולימן סיסה, רוברט גדיגיאן וברבט שרדר. להקרנת חצות שובץ החדש של גספר נואה, ״אהבה״ שמו. נואה, שסרטיו בעבר (ובמיוחד ״בלתי הפיך״) עשו כבר סקנדלים גדולים, מבטיח כי הסרט הנוכחי, המתרכז בעיקר בפעולות איברי המין, יהיה מעודן. קשה להאמין.

גם הנציגות הישראלית, והשנה היא דלילה במקצת, תיחשף בהקרנות מחוץ לתחרות המרכזית. אלעד קידן יציג את סרט הביכורים שלו, ״היורד למעלה״, עם איתי טיראן ואורי קלאוזנר. הכוכבת האמריקאית נטלי פורטמן תגיע לקאן עם סרטה החצי-ישראלי ״סיפור על אהבה וחושך״, על פי ספרו הנודע של עמוס עוז. פורטמן, שכתבה ואף ביימה את הסרט, שיבצה את עצמה גם לתפקיד הראשי, שבו היא מגלמת את דמות אמו המנוחה של הסופר.

הפסטיבל הנוכחי יהיה הראשון שייערך תחת נשיאותו של פייר לסקור, איש טלוויזיה ותיק בצרפת, המחליף בתפקיד את ז׳יל ז׳אקוב בן ה-85, שסיים אשתקד 37 שנות כהונה בראשות הפסטיבל. ז'אקוב, שמונה בשנת 1977 כמנכ״ל האירוע הענקי, שינה לחלוטין את אופיו. אחת התרומות הבולטות שלו הייתה כשכונן את המסגרת המקבילה לתחרות, ״מבט מסוים״ שמה, החושפת קווי יצירה קולנועית חריגים לעתים.

השנה אפשר יהיה למצוא בין סרטי ״מבט מסוים״ עבודות חדשות של שני היוצרים הבולטים מרומניה - קורנליו פורומבויו וראדו מונטיאן; סרט של הפיליפיני הפורה כל כך ברילנטה מנ-דוזה; גם במאית איראנית צעירה בשם אידה פנהנדה תזכה לחשיפה ראשונה, וכך גם במאי אתיופי בשם יארד זלקה.

היפנים הוותיקים נעמי קוואסה וקיושי קורוסאווה שולבו אף הם במסגרת הזו, ובאופן מפתיע נקלע אליה גם התאילנדי אפיצ'טפונג וירסטקול, שלפני כמה שנים זכה להניף את ״דקל הזהב״ הנכסף, בזכות עבודתו הסתומה ״הדוד בונמה זוכר את גלגולו הקודם״.

הנהלת הפסטיבל הודיעה שהיא מצפה השנה ל-35 אלף מבקרים, כ-5,000 מתוכם יהיו עיתונאים. אלף אנשים מועסקים בהרצתו השוטפת של היריד העצום הזה, שמתנהל על פני עיר שלמה, וכולל לא רק מאות ביתנים ודוכנים, אלא גם כ-50 אולמות הקרנה, שבהם מריצים בין היתר את המסגרות המקבילות - ״שבועיים של הבמאים״ ו״שבוע הביקורת״, וכמובן את שוק הסרטים הבינלאומי.

תיירים וסתם אזרחי העיר קאן מוזמנים מדי ערב לחוף הים, לצפייה משותפת בסרטים קלאסיים. השנה, למשל, יוקרנו על החוף ״איבן האיום״ של אייז-נשטיין, ״ראן״ של קורוסאווה, ״פארק היורה״ של ספילברג וגם ״הבלונדיני עם הנעל השחורה״.

וראוי לסיים בנימה פטריוטית חיובית. הנציגות הישראלית השנה תהיה דלה למדי, אבל בתחרות סרטי הסטודנטים יתמודד ״עשרה רחובות, מאה עצים״, סרטו של מיקי פולונסקי מבית הספר ״מנשר״. על רונית אלקבץ הוטלה משימה לא פשוטה - להתייצב בראש צוות השיפוט של סרטי ״שבוע הביקורת״, שם נחשפים השמות הטריים שיובילו את דור הקולנוענים הבא.