ג'ורג' קלוני ואשתו הטרייה, עורכת הדין הבריטית-לבנונית אמל אלמודין, היו מאוד עסוקים בחוף המזרחי לאחרונה.
הוא הצטלם בניו יורק ביחד עם ג'וליה רוברטס למותחן חדש בבימויה של ג'ודי פוסטר, שנקרא “Money Monster", ואילו היא הייתה בבית המשפט בבירה וושינגטון, שם הגנה על נשיא האיים המלדיביים לשעבר, מוחמד נשיד, שנידון ל־13 שנות מאסר. בתחילת החודש, חגג קלוני את יום הולדתו ה־54 ושניהם טסו בחזרה לחוף המערבי, כדי לחגוג במסיבת קוקטייל עם חברים בביתם בלוס אנג'לס.
מרבית הידיעות על קלוני מהחודשים האחרונים מתמקדות באשתו. וטוב שכך, שכן סרטו האחרון, “ציידי האוצרות" קיבל ביקורות איומות. זהו הסרט החמישי שביים, ועל אף הכוונות הטובות והקאסט המרשים (מאט דיימון, ביל מארי, ג'ון גודמן, קייט בלנשט וכמובן קלוני עצמו), הסרט סבל מתסריט איום ונורא והוכתר פה אחד לסרט הכי גרוע שביים קלוני.
אם התאוששתם מהפיאסקו הזה, אתם ודאי בשלים לחזות בקלוני בסרטו החדש, סרט המד"ב, “בחזרה למחר", שיעלה אצלנו למסכים ביום חמישי הבא. הפעם לא מדובר בפרויקט של קלוני כיוצר, אלא בבלוקבאסטר בהתהוות של חברת וולט דיסני, המבוסס על “ארץ המחר" מפארקי השעשועים של דיסני, שאותו ביים בראד בירד (“משפחת סופר־על", “משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים"), ובו קלוני מככב לצד יו לורי והכוכבת הצעירה העולה בריט רוברטסון.
נחזור לגברת קלוני. אם מישהו פספס, אז ג'ורג' התחתן עם אלמודין בספטמבר האחרון בחתונה חלומית, סופר־ייצוגית וכמעט ממלכתית בונציה, בנוכחות איי־ליסטרס כגון בונו, מאט דיימון ואנה ווינטור (בלטו בהיעדרם בראנג'לינה, שדוקא היו בסביבה, שכן צילמו באותו זמן סרט במלטה).
מדורי האופנה ניתחו כל סנטימטר בד בשפע של בגדי המעצבים שהכלה לבשה במשך חמשת ימי החגיגות - חליפת המכנסיים הלבנה של סטלה מקרטני פלוס כובע רחב שוליים שלבשה בטקס האזרחי (והזכירו את בגדי החתונה של ביאנקה ג'אגר מהחתונה עם מיק בתחילת שנות ה־70), שמלת הכלה המפוארת והרומנטית של אוסקר דה לה רנטה וכו' וכו'. רכילאי העולם חגגו את העובדה שהרווק הכי מבוקש בהוליווד, שכבר שנים נחשב לפלייבוי לא קטן, החליט פתאום בגיל 53 להתמסד (האמת היא שקלוני כבר היה נשוי במשך ארבע שנים לשחקנית טליה בלסם בסוף האייטיז־תחילת הניינטיז. אחרי גירושיהם נשבע שבחיים לא יתחתן יותר, אבל מי זוכר).
שמונה חודשים עברו מאז החתונה המדוברת, ולצד תיאוריות קונספירציה (יש המאמינים שקלוני התחתן עם אחת מעורכות הדין המצליחות בבריטניה, פעילת זכויות אדם ממוצא לבנוני המתמחה בחוק הבינלאומי, דין פלילי וזכויות אזרח, כי היא מתאימה להיות הגברת הראשונה של ארצות הברית, שכן הוא מתכנן לרוץ לנשיאות בבחירות ב־2020 או 2024), יש גם לא מעט דיווחים על גירושים קרבים. קלוני הציע לאלמודין נישואים אחרי תקופת היכרות קצרצרה, אך פרסומים שונים סיפרו כי אחרי האופוריה הראשונית, השניים פשוט לא מפסיקים לריב. יש המאשימים את אלמודין, שאותה הם מגדירים כאנגלייה סנובית.
אומרים שהיא ביקורתית מאוד כלפי קלוני ומכניסה אותו למשטר דיאטה. טוענים שהיא מתנשאת על חבריו (לקלוני יש חבורה של כעשרה חברים קרובים, שכבר שנים נוהגים לבלות ביחד. מקור קרוב לאשתו טוען שהיא חושבת שהם “נערי קולג' בגיל העמידה, שכל מה שמעניין אותם זה להשתכר"). מספרים שהיא מאוכזבת מכך שקלוני הוא בחור כל־אמריקאי טיפוסי שאוהב לראות ספורט בטלוויזיה ולשתות בירה, ולא הג'יימס בונד השרמנטי שהיא דמיינה שהוא. אומרים גם שאלמודין כעסה על קלוני כשהזמין את חבריו הטובים, הדוגמנית סינדי קרופורד ובעלה רנדי גרבר, לארוחת יום הולדתה ה־37, ושהיא לא רוצה לגור בלוס אנג'לס.
אחרים מאשימים דווקא את קלוני ואומרים שהוא בעל שתלטן, שאומר לאשתו מה ללבוש ושולט ביד רמה במלתחה שלה. ויש המאשימים בחיכוכים דווקא את סוגיית התינוק - האם להיכנס להריון תכף ומיד או לחכות קצת. אם כי לא ברור מי יותר לחוץ על תינוק ומי זה שמעדיף לחכות (זאת, כמובן, בנוסף לדיווחים שאלמודין כבר מזמן בהריון).
עוד עניין לא ברור במערכת היחסים בין השניים סובב סביב השאלה אם קלוני החתים את אלמודין על הסכם ממון. מדובר בשאלה מאוד קריטית, לאור העובדה שהונו של קלוני מוערך בסכום שבין 180 ל־200 מיליון דולר. נציגיו של הכוכב מכחישים זאת, ואילו קלוני עצמו מעיד שכסף לא עד כדי כך חשוב לו. קלוני אמר לאחרונה שהוא מעדיף להשתתף בסרטים קטנים ודלי תקציב יחסית. בראיון למגזין "אסקוויר" סיפר: “מציעים לי 15 מיליון דולר כדי להשתתף בסרט, ואני תמיד מסרב, כי האמת היא שאם תשתתף בסרט תמורת 15 מיליון דולר, רוב הסיכויים שזה יהיה סרט מחורבן. אף אחד לא בא ואומר לך ‘אני רוצה לשלם לך 15 מיליון דולר, כדי להשתתף בסרט של האחים כהן'. זה פשוט לא קורה". נו, מזל שהוא קיבל צ'ק על סך 40 מיליון דולר בשביל לפרסם את נספרסו.
"בחזרה למחר". צילום: יח"צ
האדם המרתק של 2014
ובעוד מדורי הרכילות מדברים על גירושים, ג'ורג' ואמל צועדים על שטיחים אדומים ומדגמנים את אהבתם הפוטוגנית, הנוצצת ומלאת הסטייל. בתחילת החודש נצצו השניים במיוחד באירוע הגאלה השנתי של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק. המט־גאלה, בניצוחה של אנה ווינטור - עורכת “ווג" וכוהנת האופנה הגדולה בעולם - הפך כבר מזמן לאירוע האופנה של השנה, שבו הכוכבים משקיעים בהופעתם, אפילו יותר מאשר על השטיח האדום בדרך לטקס האוסקר. כתבי האופנה מסביב לעולם התמוגגו מהלוק של קלוני ואשתו - הוא בטוקסידו קלאסי ומפונפן של ג'ורג'יו ארמאני והיא בשמלת סטרפלס מבד אורגנזה באדום דובדבן, שעיצב עבורה ג'ון גליאנו לבית האופנה מייזון מרג'יאלה. “ווג" פרסם תמונת אחורי הקלעים, שבה גליאנו בכבודו ובעצמו נראה מודד לאלמודין את השמלה, כשברקע ווינטור מביטה ביצירה ובאישה הלובשת אותה בהתמוגגות ובגאווה אמהית כלפי מי שמסוגלת להחצין כל כך הרבה סטייל חסר מאמץ, אף שזאת הפעם הראשונה שלה במט־גאלה התובעני והתחרותי.
ווינטור היא לא היחידה שמתפעלת מאלמודין כמובן. “היא אדם מדהים. היא אכפתית", פירט בעלה לאחרונה כשהתבקש בראיון לפרט את הסיבות לכך שהתאהב בה. “במקרה, היא גם אחד האנשים הכי חכמים שפגשתי אי פעם, ויש לה חוש הומור נהדר. יש כמה וכמה סיבות". הוא גם מאוד גאה בהישגיה המקצועיים של רעייתו. בין היתר, היא נלחמת למען השבת פסלי שיש אלגין היסטוריים מאנגליה ליוון, ומייצגת את ארמניה במשפט נגד מנהיג מפלגת הפועלים הטורקית, שהכחיש את רצח העם הארמני. “אני תמיד מאוד גאה בה, כשאני רואה אותה נואמת בבית המשפט האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, עם הגלימה עליה. זה מאוד מרשים", אמר, ואז הוסיף בקריצה קלונית אופיינית, “זאת גלימה נחמדה, אבל היו יכולים להפוך אותה לקצת יותר סקסית".
קשה להאמין שזה בכלל אפשרי, אך מאז שג'ורג' קלוני נשא לאישה את עורכת הדין, קרנו עלתה עוד יותר. אפילו ברברה וולטרס אמרה שאלמודין היא האדם הכי מרתק שפגשה ב־2014. כמובן שאפשר להסתלבט על כך שאשתו של קלוני מוצלחת ממנו, כפי שעשתה טינה פיי כשהנחתה בינואר האחרון את טקס גלובוס הזהב. “אמל אלמודין היא עורכת דין לענייני זכויות אדם שעבדה על פרשת אנרון, שימשה כיועצת לקופי אנאן בנוגע לסוריה ונבחרה כאחת משלושת החברים בוועדה שהקים האו"ם לחקירת טענות להפרת החוק ההומניטרי ברצועת עזה", אמרה פיי, “אז הלילה בעלה מקבל פרס על מפעל חיים".
הירידה הזאת התווספה לבדיחה שטינה פיי סיפרה על קלוני בטקס שנה קודם לכן, כשדרמת המתח בכיכובו, “כוח משיכה", הייתה מועמדת בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. אלמודין עוד לא הייתה אז בתמונה, ופיי אמרה שהסרט “מספר על איך שג'ורג' קלוני מעדיף להיעלם בחלל ולמות מאשר לבלות עוד דקה אחת עם אישה בגילו", כשהכוונה לסנדרה בולוק המככבת לצדו בסרט. אבל בסופו של דבר לא רק שקלוני הפסיק (לעת עתה לפחות) לצאת עם בחורות צעירות, הוא התחתן עם אישה מכובדת בת 36, וגם אם אפשר לפרש את מילותיה של פיי כעלבון, הסאבטקסט של מה שהיא אמרה השנה הוא בכל זאת - איזה גבר ג'ורג' קלוני, לא רק שיש לו אישה מוצלחת, הוא גם זוכה בפרס על מפעל חיים.
פרס גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה־מיל על מפעל חיים זה לא סתם. לפני קלוני זכו לכבוד פיגורות רמות דרג כמו וולט דיסני, פרנק סינטרה, אלפרד היצ'קוק, קלינט איסטווד וסטיבן ספילברג, ובשנים האחרונות הצטרפו לרשימה גם וודי אלן, מורגן פרימן וג'ודי פוסטר. קלוני הוא אומנם בין הזוכים הצעירים ביותר בפרס היוקרתי, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שהוא הספיק במהלך הקריירה שלו די הרבה. בתור שחקן, תסריטאי, מפיק, במאי ואקטיביסט, שזכה בשני אוסקרים (אחד בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר, על תפקידו בסרט העצמאי “סוריאנה", ואחד כמפיק עבור הסרט הטוב ביותר על “ארגו") ובשלושה פרסי גלובוס הזהב (שלושה כשחקן ואחד כמפיק), ואין ספק שהוא תרם לא מעט לתעשיית הקולנוע.
אלכימיה במיטבה
קלוני התחיל את דרכו כשחקן בסוף שנות ה־70, ולקח לו לא מעט זמן להפוך לכוכב. הפריצה הגדולה הגיעה ב־94', בדרמה הרפואית שעתידה הייתה להפוך לאחת הסדרות הפופולריות של הניינטיז, “אי־אר". תפקידו כד"ר דאג רוס, בעל המבט החודר והמרגיע, הפך את קלוני לכוכב טלוויזיה ולסמל סקס בינלאומי. עוד בתקופת “אי־אר" לוהק לתפקיד באטמן בסרט “באטמן ורובין", שבו כיכב לצד ארנולד שוורצנגר ואומה תורמן.
אחר כך שיחק לצד ג'ניפר לופז בקומדיית הפשע “רומן לא חוקי" של הבמאי סטיבן סודרברג. אף שהסרט קיבל שתי מועמדויות לאוסקר, הוא לא הצליח בקופות, אך סימן את תחילת שיתוף הפעולה הפורה בין קלוני לסודרברג. לא רק שסודרברג ביים את קלוני בשישה סרטים (שלושת סרטי “אושן", “רומן לא חוקי", “סולאריס" ו"הגרמני הטוב"), השניים הקימו ב־2001 את חברת ההפקות העצמאית “Section Eight", שהפיקה את סרטו הראשון של קלוני כבמאי, “וידויים של מוח מסוכן".
בסוף שנות ה־90 תלה קלוני את חלוק הרופאים שלו והתמסר לעולם הקולנוע. ההימור השתלם, שכן בתחילת שנות האלפיים הפך למגה־כוכב, כשנכנס לנעליו של פרנק סינטרה ברימייק של סודרברג לקומדיית הפשע הסיקסטיזית “אושן 11", שהניבה אחר כך עוד שני סרטי המשך, וגם החלה את החברות ארוכת השנים בין קלוני לבראד פיט, שכיכב לצדו בטרילוגיה. מאז הספיק קלוני לככב, בין היתר, ב"מייקל קלייטון", “תלוי באוויר" ו"היורשים" - על משחקו בשלושתם היה מועמד לאוסקר בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר, אך לא זכה. במקביל בנה לעצמו שם כבמאי בזכות סרטים כמו “וידויים של מוח מסוכן" ו"לילה טוב ובהצלחה", שבהם גם כיכב.
ושוב נחזור לגברת קלוני. בנאום התודה שלו על זכייתו בפרס מפעל חיים, שאותו העניקו לו ג'וליאנה מרגוליס (מושא אהבתו הטלוויזיוני מ"אי־אר") ודון צ'ידל (חברו מסרטי “אושן 11"), הביע קלוני את הזדהותו עם העם הצרפתי אחרי הפיגוע במערכת המגזין הסאטירי “שרלי הבדו", אך שיא נאומו היה כשאמר “זה מעורר ענווה כאשר אתה מוצא מישהו לאהוב. זה אפילו טוב יותר אם חיכית לו כל חייך. אמל, לא משנה איזו אלכימיה גרמה לנו להיות ביחד, לא יכולתי להיות גאה יותר להיות בעלך".