רק בשבוע שעבר סיפרתי לכם שהגוף של הכוכבות הפך להיות המדים החדשים שלהם, והשבוע יש לי עדכון בגזרה הגברית.
תרתי משמע. אז מתברר שגם בכל הנוגע לכוכבים הגברים, הגוף הוא המדים החדשים. אבל בעוד הגוף של הכוכבניות נדרש לאיכויות הפרהיסטוריות של אמזונה שרירנית, הגוף הגברי החדש הוא מעט יותר, איך נכנה זאת, פריסטייל.
בשבועיים האחרונים מושג חדש לתיאור הסגנון הגברי הנכון מתגלגל בפיהם של אנשי התקשורת, מתפשט בממים ויראליים שונים ונפוץ בכתבות מגזין. מדובר במגמה גופנית חדשה שללא ספק עתידה לתפוס את מקומה כלוק הגברי הנכון לתקופה. אז אחרי שנפטרנו מהמטרוסקסואל (המטופח לעייפה) ומההיפסטר בוי (שהיה מגודל זקן ובעל מראה כחוש ונערי), תכירו את השלב החדש באבולוציה של הגבר הנכון: Soccer Dad, או בשמו החדש והמרענן, Dadbod.
דד־בוד, כשמו כן הוא: בעל גוף של אבא. כלומר גוף גנרי, רגיל, לא מתאמץ. כי תכלס, מה יותר גנרי מלהיות אבא? בעל ״גוף של אבא״ לא מתהדר במשמנים משמעותיים או בחיטובים יוצאי דופן, הוא נראה כמו הבחור הרגיל מהדלת ממול.
נערי הפוסטר של המראה הם ליאונרדו דיקפריו בגרסתו הנוכחית, סת' רוגן, דביר בנדק (בגרסתו המלאה יותר) וג׳ייסון סיגל. ואגב, אל תתנו לשם לבלבל אתכם, אתם לא באמת צריכים שיהיה לכם ילד כדי לטפח כרס גרעינים של האב המלווה הקבוע בטיול השנתי של הבן, אתם פשוט צריכים לשנוא חדרי כושר ולאהוב מכנסי טריינינג.
אם חשבתם שהמטרוסקסואל הוא גבר שיש לחשוש מפניו (שיגנוב לך את הקרמים, למשל, או יצא לבסוף מהארון), אז מסתמן שהוא היה חתלתול לעומת הדד־בוד שכולו זועק חשיבות עצמית, זחיחות ו״מגיע לי״. למעשה, המושג מתאר סטייט אוף מיינד ממש כמו שהוא מייצג צורת גוף. הדד־בוד כולו זועק נונשלנטיות וחוסר רצון לקבל החלטה.
בעל ״גוף של אבא״ הולך למכון הכושר מתי שבא לו וטובל פיצה בבירה כשמתחשק לו; הוא יזם כשיש לו רעיונות ונוטש אותם לטובת משרות זמניות כשמזדמן לו; הוא מסוגל לרדת על סט טורטיות, אבל לא יתבייש להעיר לבת זוגו אם היא סוטה ממשטר הדיאטה שהציבה לעצמה (קשה לשכוח את התמונות האפיות של דיקפריו הכרסתן מוקף בנשים מהממות על החוף); הוא יודע שהוא אמור לעזור בגידול הילדים, אבל לא מוכן לוותר על ה-man cave שלו, שם הוא ודאי מחזיק במתקן Xbox במצב משומש פלוס.
הדד־בוד זועק ניגודיות של דור המילניום, מה שהופך אותו לייצוג המושלם ללוק ולהלך הרוח הגברי של התקופה. לעזאזל, יכול להיות שמדובר אפילו במרד שקט של הגבר הפוסט-פוסט־מודרני שמצופה ממנו להפוך לשותף המושלם והרגיש לגידול המשפחה ובמקביל להישאר הצוק האיתן והמפרנס הראשי של המשפחה. בכל אופן מה שבטוח הוא שהדד־בוד בהחלט יושב על הגדר, רגל פה רגל שם.
המראה החדש צמח על קרקע פורייה. בשנתיים האחרונות חדר אל המיינסטרים מראה הנורמקור, שמקדש כל מה שגנרי וחסר ייחוד. בנוסף, גם מראה חוטב העצים הפך למראה גברי טרנדי במהלך השנה האחרונה, ובאופן ודאי היווה שלב אבולוציוני נוסף בדרך להשקת הדד־בוד. למעשה ניתן לומר שהדד־בוד הוא שילוב של מראה הנורמקור עם מראה ״חוטב העצים״. הוא לוקח מהנורמקור את חוסר הייחוד וההשקעה, וממראה ״חוטב העצים״ את הגוף הגברי החייתי מינוס הזקן ההיפסטרי.
ממש כמו בימי המפץ הגדול של המטרוסקסואל, גם לגבי השקתו של עידן הדד־בוד נדמה שכל אושיה תקשורתית מרגישה את הצורך לתרום את שתי הלירות שלה בנושא. ״אני אובססיבי לגבי הדבר הזה״, סיפר השחקן רוב לאו ל״ניו יורק מגזין״, ״שאלתי אנשים בטוויטר אם יש לי דד־בוד, כי אני בכל זאת אבא ויש לי גוף, ככה שעל פי ההגדרה יש לי דד־בוד״. המושג ״גוף של אבא״ אף הפציע להופעת אורח בתוכנית ״דה דיילי שואו״ של ג'ון סטיוארט, עם כתבת מגזין שלמה בנושא.
הזחיחות והחוצפה שטבועה בקונספט של מראה הדד־בוד לא מסתיימת רק בהתנהלות היומיומית של הגבר שנושא אותו, אלא בהשלכות החברתיות הרחבות יותר של המושג. כלומר, יש משהו מעט מפוקפק בעובדה שהחברה תופסת גוף של אבא ככזה שרשאי לאחוז ברפיסות מסוימת ובטן משתפלת, בעוד גוף של אמא עדיין נדרש להתחקות אחר נשים כמו גל גדות, שנשלפו היישר מחדר הלידה אל הרחוב בסקיני ג'ינס. טוב, אין ספק, הרי זה האבא שצריך לספוג תשעה חודשים של הריון, ומדובר בתקופה שבהחלט נותנת את אותותיה על הגוף האנושי.