"דיפאן", סרטו של ז׳אק אודיאר הצרפתי זכה אמש במפתיע ב״דקל הזהב", הפרס הראשי בפסטיבל קאן. ״דיפאן״, שכנגד כל הסיכויים גבר על מועמדים ודאיים לפרס, כמו ״קרול״ של טוד היינס או ״אמא שלי״ בבימוי נאני מורטי, הוא סרט הומני הבא להוקיע את היחס אל המהגרים הזרים שחיים בערי החגורה שמסביב לפריז. הוא מתמקד בחיי פליטים טמיליים מסרי לנקה שנאלצים לצאת להגנת עצמם מפני חוסר הסובלנות של החברה הצרפתית כלפיהם, ומהבחינה הזאת קלע אודיאר (שעשה בעבר את ״נביא״ ו״חלודה ועצם״) אל הדיון המרכזי המתנהל כיום במולדתו. ההכרזה עליו כזוכה לוותה בשריקות בוז מרובות.
הפרס השני, הגראן פרי, הוענק להונגרי לסלו נמש עבור סרט הביכורים שלו, ״הבן של שאול״, שמתרחש כולו בין תאי הגזים למשרפות באושוויץ. זהו סיפור
אמונה יהודי על אודות איש זונדרקומנדו המתעקש להביא לקבורה יהודית ילד שנרצח במחנה. הסרט הקשה לצפייה מוגש באופן פילמאי מהפנט ורובו דובר יידיש. הפרס השלישי בחשיבותו, פרס חבר השיפוט, הוענק ל״לובסטר״, העוסק בחברה עתידנית שמכריחה את אנשיה למצוא לעצמם בן זוג, שכן רווקים הופכים בה לחיות מזנים שונים, למשל לובסטר או ארנבת.
תואר השחקן הטוב הוענק בצדק לוונסן לנדון הצרפתי, המגלם דמות מורכבת של מובטל הנאלץ לקבל על עצמו עבודה המכריחה אותו לעסוק בפיטוריהם
של עמיתים שונים למקום עבודתו. מדובר בסרט מחאה חברתית מתוצרת צרפת בשם ״ערכו של אדם״, שהיה אחד הבולטים בתחרות השנה. פרס השחקנית המצטיינת פוצל בין רוני מארה האמריקאית, שעושה עבודה מרשימה ב״קרול״, לבין עמנואל ברקו מצרפת, המופיעה במלודרמה משפחתית דלה בשם ״מלך שלי״. ואגב כך: לפני תריסר ימים, בליל הפתיחה של הפסטיבל, התבלטה אותה עמנואל ברקו תחת הכובע האחר שלה - כבמאית. היא זו שביימה את ״בקומה זקופה״, הסרט שפתח השנה את אירופי פסטיבל קאן.
עוד זכו בפרסים: הו שיאו שיין מטייוואן (הבמאי הטוב) עבור ״המחסלת״, ומישל פרנקו המקסיקני (התסריט המצטיין) עבור ״מחלה סופנית״. טקס הסיום הציג הפעם חידוש לא מרנין כשהוא התחפש לסוג של שואו בנוסח ליל חלוקת האוסקר, וכלל הופעות יוזל זמרים ולהקת מחול לצד מונולוג פתיחה ליצני של המנחה למברט וילסון. מוטב היה שפסטיבל קאן היה מושך ידיו מהתפנית הבדרנית הכושלת הזו.