החמצה אחת גדולה. עד שסוף־סוף מופק פה סרט המשחזר פרשייה פוליטית טעונה, הוא נראה ונשמע מקרטע ומאוד לא משכנע.
למעשה, ״טוביאנסקי״, שביים ריקי שלח, עושה היסטוריה. הוא הסרט הישראלי הראשון העוסק באירוע רצחני הקשור להתהוות הפרויקט הציוני בארץ ישראל. לא פרשיית תל חי, וגם לא רצח הסופר ברנר או יעקב דה האן או חיים ארלוזורוב או אלכסנדר זייד זכו כאן לשחזור פילמאי. וגם לא חיסולם של אליהו גלעדי ומתווך האו״ם ברנדוט או פרשת עסק הביש, וגם לא רצח קסטנר. בכל אלה לא העזו לגעת עושי הסרטים בישראל, בעיקר משום פחדנותם בכל הקשור לקביעת עמדה אישית בנושא פוליטי.
סרטו של שלח, המגולל את סיפור הוצאתו להורג של סרן מאיר טוביאנסקי בחודש יוני 1948 בעוון בגידה, גורף אם כך המון נקודות זכות בשל ראשוניותו. חבל שאלה הן נקודות הזכות היחידות שעומדות לימין הפקה זו. כלל ברזל הוא שאם אין לך כסף, אל תעשה את ״דוקטור ז׳יוואגו״ ולא את ״לורנס איש ערב״. סרט תקופתי חייב לשחזר תקופה, שהרי מטרתו לשקף רוח תקופה. אם לא נמצאו אפשרויות פיננסיות לשם מימון הפקה כזו, יש לדלג עליה. שכן כל גרוש המושקע בצילומים מוגדל פי אלף על הבד, וכך נראה גם כל פגם הקשור לשחזורי תקופה.
למי שאינו שולט בחומר ההיסטורי: טוביאנסקי נעצר על ידי אנשיו של איסר (״הגדול״) בארי, ראש אמ״ן הראשון, נשפט בבית דין שדה ונורה למוות על ידי כיתת יורים. כל זאת בשל אשמת שווא שהוא זה שהעביר לסוכן בריטי במהלך קרבות תש״ח את רשימת המטרות האסטרטגיות של צה״ל בירושלים המופגזת. שנה לאחר האירוע הטרגי הועמד בארי לדין, פוטר מצה״ל, נידון לחצי יום מאסר, ובו במקום זכה לחנינה נשיאותית.
אף על פי שעל פני השטח גיבורי הדרמה הם טוביאנסקי (בגילומו של מיכה סלקטר) ובארי (פולי רשף), הרי הסרט אינו מהסס להצביע על הדמות המרכזית, השטנית במידה ידועה, של בנימין גיבלי (עוז זהבי), כפיגורה שעמדה מאחורי השערורייה המתוזמרת היטב הזו. על פי התסריט של ההיסטוריון מיכאל בר זוהר, גיבלי (שאחר כך מונה לראש אמ״ן והתפרסם בכינוי ״הקצין הבכיר״ כשהתפוצצה פרשת לבון) היה זה שרקח את מזימת הפללתו של טוביאנסקי, ולאחר מכן ישב בראש הרכב בית דין השדה ששלח את הנאשם אל כיתת היורים. מהבחינה הזו מצטרף בר זוהר לממצאים שפורסמו ב״עונת הגז״, מחקרו של הסופר-היסטוריון שבתי טבת. ואכן במרוצת הסרט מתבלטת העובדה שהדמות המנומקת היחידה - זו שאינה פועלת באוויר וללא הקשר היסטורי ברור - היא דמותו של גיבלי. הבעיה החמורה מתעוררת לנוכח סתמיות עיצוב דמויותיהם של הקורבן ותליינו - טוביאנסקי ובארי.
אף על פי שאין זה מתפקידו של סוקר סרטים להשתחל כצד מתדיין אל תוך ויכוח בין שני ההיסטוריונים (שניהם, כמה לא מפתיע, שימשו כביוגרפים של דוד בן-גוריון), חובה לציין את הפערים העובדתיים בין שתי הגרסאות. בנוסף לכך, התסריט של בר זוהר משנה לגמרי את דמותו ותפקידו של דוד קרון, שכיהן כאחד משלושת שופטי טוביאנסקי. קרון, שהפך מאוחר יותר לאחד מבכירי המוסד, מוצג בסרט כמהדורה מוקדמת וסימפתית של הציוני היורה והבוכה, ואילו מתוך מחקרו של טבת מצטיירת, ולא לטובה, דמות שונה ב-180 מעלות.
צעקנותו של הבימוי, לצד משחק חובבני במידה רבה של מרבית האנסמבל, משלימים כישלון קולנועי מכאיב זה.
"טוביאנסקי", ישראל 2014
אקשן הוליוודי מעייף
מי שחובב מרדפי אופנועים סטייל ״מהיר ועצבני״, מוזמן להצטרף לצפייה ב״אומת הנוכלים״. מי שכרוך אחר קרבות סכינים, פיצוצים ושליפות אקדח בנוסח ״זהות בדויה״ ימצא את מבוקשו בסרט הנוכחי, שהוא חוליה מספר חמש בסדרת ״משימה בלתי אפשרית״. גם אלה המאמינים בארגוני זדון שרוקחים מזימות על להשתלטות על כדור הארץ, על פי המתכון המוכר מסרטי ג'יימס בונד, ימצאו פה כתובת ראויה.
עם זאת, כל מי שרוצה לחוות את הדברים הנהדרים שפורטו לעיל כשהם מתובלים בהומור דק, וגם מוגשים באלגנטיות מרבית - שישכח מזה כשהוא רוכש כרטיס לצפייה באופוס החדש בכיכובו של טום קרוז הבלתי נגמר. קהות מחשבה ויד כבדה הן שני התסמינים הבולטים שבוקעים מתוך דקותיו המרובות של אקשן הוליוודי מעייף זה.
באוויר, במים ובחול של מדבר סהרה. בכל מקום ניתן למצוא את קרוז התזזיתי, שחייב, אבל מה זה חייב, להציל את העולם מהשתלטותו של גורם עוין. ובמיוחד הוא נדרש להציל את עצמו מרודפיו הקטלניים, הלוא הם אנשי ה-CIA. כן, שוב הגיע המצב לכדי משבר, ואנשי סוכנות הביון האמריקאית יוצאים לצוד אחד משלהם, קרוז במקרה הנוכחי, ורוצים אותו חי או מת. ורצויה יותר האופציה השנייה.
הסרט מאמץ לעצמו אסתטיקה המוכרת ממשחקי וידיאו, וטכניקת סיפור המזכירה סרטים מצוירים. הרובד המתקרא כאן ״עלילה״ עוקב אחר הסוכן הנועז שלוחם בארגון מסתורי המכונה ״הסינדיקט״, שאולי קיים ואולי לא.
הקנצלר האוסטרי נרצח זה עתה, וראש ממשלת בריטניה הוא הבא בתור. בין לבין נקלע קרוז, תרבותי שכמותו, אל הפקה ראוותנית של האופרה ״טורנדוט״ מאת פוצ'יני, כאשר הוא ואיזו בלונדה מסתורית, מחסלת מיומנת ביותר, מתחרים ביניהם ביכולות הצליפה שלהם, כשברקע מנסרת לה בעקשנות ״נסון דורמה״, האריה לטנור הידועה ביותר ברפרטואר האופראי. הבלונדה הזו (רבקה פרגוסון), שנושאת את השם הסימבולי אילזה פאוסט, היא אישה מתעתעת; לפעמים היא בעד קרוז ולפעמים נגד, ובדרך כלל היא עצמה לא יודעת איזה בוס היא משרתת. אכן, רב הנסתר על הגלוי.
דומה שקרוז יהיה כאן לנצח. 19 שנים חלפו מאז ״משימה בלתי אפשרית״ מספר 1, והוא עדיין תלוי על כנף מטוס בעת המראה מנמל התעופה של מינסק, ובתוך כך משתדל להשתלט על צוות של צ׳צ׳נים הגדושים במזימות, שמלווים מטען קטלני של נשק כימי, האמור לחסל מיליונים רבים של בני אדם. נאחל לו בהצלחה במשימה בלתי אפשרית זו.
"משימה בלתי אפשרית - אומת הנוכלים", ארה"ב 2015