עדיין תעלומה: 60 שנים למותו של האגדה ההוליוודית ג'יימס דין

ג’יימס ביירון דין נולד ב־8 בפברואר 1931, במריון שבאינדיאנה, למילדרד ולווינטון וילסון. לאביו החוואי ניתנה בזמן השפל הגדול הזדמנות להגשים את חלומו להיות טכנאי שיניים, והמשפחה עברה לסנטה מוניקה שבקליפורניה כדי לשנות אווירה, לחיות חיים שקטים ולפתוח פרק חדש, אבל הגורל רצה אחרת. אמו האהובה של דין, שאליה היה קשור מאוד, מתה מסרטן כשהיה בן 9, ודין הוחזר לאינדיאנה, לחווה של דודו ודודתו בפיירמונט. המשחק לכד את חושיו כבר בחוג הדרמה בתיכון, ואחריו למד תיאטרון באוניברסיטת קליפורניה, רק כדי לעזוב ולהגיע למקום האמיתי: “אולפן השחקנים” אצל המאסטר לי שטרסברג בניו יורק סיטי. 
 

תהליך הצמיחה של דין מוכר לכל שחקן מתחיל: מחזות בתיאטרון, הופעות חטופות בתוכניות טלוויזיה ופרסומת ל”פפסי”. הוא עבד קשה, השקיע את כל כולו, ובארבע שנות הקריירה שלו הספיק להשתתף בלא פחות מ־31 סרטים ותוכניות. והיה גם הנושא סביב הזהות המינית. בהוליווד המוסרנית של ראשית שנות ה־50 דין לא חשש לחלוק דירה עם רוג’ר ברקט, הומו מוצהר, המבוגר ממנו ב־15 שנה; ולפי הסיפורים, ניהל מערכת יחסים סוערת עם לא אחר מאשר כוכב זוהר אחר בשמי תעשיית הסרטים - מרלון ברנדו, שאותו פגש בבית ספרו של שטרסברג. אבל דין אהב גם נשים; אהבת חייו הייתה כוכבת איטלקייה בשם פייר אנג’לי, ובין השאר, ניהל דין רומן עם צעירה שהפכה סמל מין, ולימים נערת ג’יימס בונד, אורסולה אנדרס. 
 

ג'יימס דין בשיאו. צילום: צילום מסך

כשהבמאי איליה קאזאן חיפש, בתחילת 1954, את השחקן הצעיר שיגלם את דמותו של קאל טראסק בסרטו הבא, “קדמת עדן”, על פי ספרו של ג’ון
סטיינבק, הוא העדיף את דין על פני פול ניומן. על הופעתו המחשמלת שם זכה דין בפרס גלובוס הזהב והיה מועמד לאוסקר ב־1956, כשאליל הנערות כבר היה טמון עמוק באדמה. דין, אגב, היה השחקן הראשון בהיסטוריה שזכה במועמדות לפרס האוסקר לאחר מותו.
 

ההצלחה של דין נבעה משילוב של יופיו, שהיה ניכר במבטו החודר ובלבושו הפשוט שכבש כל נערה, וסגנון המשחק שסיגל לעצמו: ריאליסטי, מחוספס ומתפרץ. פעמים רבות היה השחקן הכריזמטי משחק לפי מה שהוא מרגיש ולאו דווקא לפי הוראות הבמאי, ולעתים העז אפילו לאלתר. ובזה היה גם כוחו. 

בסרטו השני, “מרד הנעורים”, שיצא לאקרנים שבועות אחדים לאחר שנהרג, הטיל עליו הבמאי ניקולס ריי למלא את ישותו של ג’ים סטארק, נער רגיש מאוד בן 17, בנם של אב חלש אופי ואמא שתלטנית, המנסה להשתלב בעיירה חדשה שאליה המשפחה עוקרת. הוא מתאהב בג’ודי היפהפייה (בגילומה של נטלי ווד), כובש את לבה, זועם ומתייסר ומסתבך במרוצי מכוניות בלתי חוקיים. 
 

גם סרטו השלישי, “ענק” – תחת שרביטו של הבמאי ג’ורג’ סטיבנס, לצדם של אליזבת טיילור, רוק הדסון ודניס הופר, שבו גילם את ז’ט רינק, בעל חווה טקסני – הוקרן כמובן לאחר מותו. וגם בו זכה במועמדות לאוסקר. לאחר שדין התרסק במכוניתו בזמן הצילומים, כפילי גוף וחקיין קול (בשם ניק אדאמס) השלימו את תפקידו כדי שהסרט אכן יופץ. 
 

בין לבין החל דין להתעניין במכוניות. הוא התמכר להן, והחל אפילו להתחרות. במרץ 1955 סיים מקום ראשון בתחרות בבייקרספילד, גם במאי הצליח יפה בתחרות בפאלם־ספרינג, ואת מכונית הטריומף החליף בפורשה ספיידר 550 אפורה חסרת גג. 
 

ביולי באותה שנה השתתף דין, למרבה האירוניה, בתשדיר שירות למען זהירות בדרכים. “נהגתי לטוס בדרכים, ולקחתי הרבה סיכונים מיותרים בדרכים המהירות”, אמר למצלמה בלי למצמץ, “כעת, כשאני נוסע באוטוסטרדות, אני זהיר במיוחד”. 

ב־30 בספטמבר נהג בפורשה בדרך לעוד תחרות, הפעם בסאלינס, פאלם־ביץ’, מדרום לסן פרנסיסקו. במושב שלידו ישב המכונאי רולף ווטריך. זאת הייתה שעת אחר צהריים, ודין המשולהב לא ראה בעיניים. גם לא כשאחד מחבריו, שנסע במכונית לצדו, ביקש ממנו להירגע; וגם לא אחרי ששוטר עצר אותו ורשם לו דוח על מהירות מופרזת. דין מיהר לפגישה. הפגישה עם מלאך המוות. 
 

חצי שעה אחר כך, בצומת של כביש 41 עם כביש 46, הגיחה מולו פורד טודור שבה נהג דונלד טורנספיד, סטודנט בן 23. מילותיו האחרונות של דין המבועת היו: “הוא חייב לעצור. הוא יראה אותנו”. אלא שטורנספיד לא ראה ולא עצר, אלא התנגש בעוצמה במכוניתו של דין. רגליו נלכדו, וצווארו של הכוכב נשבר, בעוד ווטריך הושלך החוצה מרכבו ונותר בחיים, וגופו חבול קלות. ג’יימס דין הובהל באמבולנס לבית החולים, וב־17:59 נקבע מותו. 

אלא שבדומה לכוכבים אמריקאים מיתולוגיים אחרים, מיד נפוצו שמועות שדין נותר בחיים. הרכילאי וולטר וינצ’ל טען, למשל, שדין הפך לנכה ושגופו התעוות, ולכן הוא מסתתר. יש מי שמאמינים בכך עד עצם היום הזה. אבל זה לא היה הדבר הביזארי היחיד שקרה אחר כך. 

לאחר שהפורשה ההרוסה נגררה מהזירה, המנוע שלה נפל על רגליו של מוסכניק וריסקה אותן. המוסך עצמו נשרף בהמשך. המשאית שגררה אותה החליקה והתנגשה בחלון ראווה. אחר כך רכש את המנוע רופא חובב מרוצים, ובהמשך מצא את מותו במרוץ שהשתתף בו. מספרים שנהג אחר, שנספה באותו מרוץ קטלני, נהג במכונית שעוטרה בלוחית הרישוי של הפורשה האלמותית. לאחר שמכוניתו של דין תוקנה והועמדה לתצוגה, היא החליקה מהר בסקרמנטו, פגעה בנער ושברה את ירכו. ארבע שנים אחרי התאונה, התפרקה המכונית ל־11 חלקים. 
 

ווטריך, המכונאי, ניסה להתאבד פעמיים, באחת הפעמים לאחר שניסה לרצוח את אשתו בסכין מטבח, וב־1981, איך לא, נהרג בתאונת דרכים. גם הנהג השני שהיה מעורב בתאונתו של דין, הסטודנט טורנספיד, מת באותה שנה. עשר שנים לפני כן, בשנת 1971, התאבדה פייר אנג’לי, כאמור אהובתו של דין, שטענה שהוא היה הגבר היחיד שאהבה באמת. 

פול ווקר בסרט "מהיר ועצבני 7". צילום: רויטרס

ב־1976 נרצח בדקירה סאל מינאו, ששיחק לצד דין ב”מרד הנעורים”. וארבע שנים לאחר מכן טבעה הכוכבת הנשית של הסרט, נטלי ווד, כשנפלה מיאכטה, ו־30 שנה אחר כך נפתחה חקירה כנגד בעלה דאז, רוברט ואגנר, בחשד שהיה מעורב במקרה. 
 

סצנה מטלטלת נוספת הקשורה למותו של דין אירעה ב־30 בנובמבר 2013, כאשר בדמיון מצמרר השחקן האמריקאי פול ווקר – גם הוא חובב מרוצים, גם הוא הצטלם באותו הזמן לסרט “מהיר ועצבני 7” – נהרג בתאונה מחרידה, כשהוא רק בן 40. התאונה אירעה לווקר ולחברו רוג’ר רודאס, שנהג במכונית. שוב הייתה זאת מכונית פורשה, אך הפעם מדגם קאררה GT. רודאס, על פי דוח המשטרה, איבד שליטה, הפורשה הסתחררה, פגעה במדרכה, עלתה עליה, פגעה בעץ, בעמוד תאורה, בעץ נוסף, ואז נשרפה. יוצרי "מהיר ועצבני" נאלצו להשתמש באחיו ככפילים שלו בסצנות הלא גמורות, כדי לסיים את צילומי הסרט.
 

התמונה האחרונה של פול ווקר הייתה עם פורשה אדומה. התמונה האחרונה של ג’יימס דין הייתה לצד אותה פורשה אפורה. ביום שבו צולמו התמונות, שניהם כבר לא היו בין החיים.