כוח עליון: סיפורה של האימפריה שגלגלה עד כה עשרות מיליארדי דולר

קחו נשימה ארוכה לרגע, כי ההסבר הזה מצריך אותה: גם מי שלא מתמצא בעולם של “מלחמת הכוכבים" ולא יודע שהסרט הראשון בסדרת סרטי המד"ב שיצר הבמאי ג'ורג' לוקאס נקרא במקור "מלחמת הכוכבים" וכיום נקרא "מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה" - שכן מאז אותו סרט ראשון, שיצא ב–1977, יצאו חמישה סרטים נוספים בסדרה, כאשר שלושת הראשונים נחשבים לטרילוגיה המקורית ושלושת הבאים מכונים הטרילוגיה המקדימה או טרילוגיית הפריקוולס (בגלל זה הסרט שיצא ראשון הוא למעשה הרביעי) - ודאי מכיר את תסרוקת הבייגלה המפורסמת של פרינסס ליאה ויודע לזהות את הרובוט R2D2. כן, תופעת "מלחמת הכוכבים" היא כבר מזמן חלק בלתי נפרד מהתרבות הפופולרית, וגם מי שלא ראה מעולם אף אחד מהסרטים יודע במה מדובר ומכיר את הדמויות, לפחות את רובן.

ששת סרטי "מלחמת הכוכבים" שיצאו עד כה היו מועמדים ל–25 פרסי אוסקר, הם זכו בעשרה. לפני כשלוש שנים חברת דיסני רכשה את חברת לוקאספילם בלא פחות מ־4 מיליארד דולר והודיעה על הפקת טרילוגיה חדשה: טרילוגיית הסיקוולס. מבולבלים? לא נורא. השבוע עולה אצלנו למעשה הסרט השביעי בסאגה: "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", שהוא הסרט הראשון בטרילוגיית סרטי ההמשך (שני הסרטים הבאים בטרילוגיה מתוכננים לצאת ב–2017 וב–2019). את הסרט החדש ביים ג'יי ג'יי אברהמס ("אבודים", "סטאר טרק") ומככבים בו כוכבים חדשים כמו ג'ון בויגה, דייזי רידלי ואדם דרייבר, לצד שחקנים ותיקים שחוזרים לדמויותיהם האהובות מפעם: בגיל 73 שב הריסון פורד לגלם את דמותו של האן סולו לראשונה מאז 1983, קארי פישר חוזרת בתור הנסיכה ליאה, שהיא הפעם יותר מפקדת מאשר נסיכה, ומארק המיל חוזר בתור לוק סקייווקר.

C-3PO ו-R2-D2. צילום: באדיבות יס

הצבא של לוקאס

"ב–1973 קולנוען צעיר בשם ג'ורג' לוקאס שרבט כמה רעיונות לאפוס פנטזיית חלל מופרכת. משהו כמו 40 שנה ו–37 מיליארד דולר מאוחר יותר, יש בעולם יותר מוצרים הקשורים ל'מלחמת הכוכבים' מאשר בני אדם, צבא חיילי סער הולך וגדל מתפרש על העולם וג'דייזם הפכה לדת לכל דבר. יצירתו של לוקאס הפכה למשהו גדול בהרבה מקלאסיקה קולנועית: זהו הזיכיון הרווחי, הכי משפיע ואינטראקטיבי בכל הזמנים", כך כותב העיתונאי כריס טיילור בספרו "כיצד 'מלחמת הכוכבים' כבשה את היקום" ("How Star Wars Conquered the Universe"), שבו הוא בוחן לעומק את האימפקט, ההשפעות התרבותיות והמחלוקות שתופעת "מלחמת הכוכבים" עוררה, כמו גם את הצמיחה הפיננסית של הזיכיון ואת התחזיות העתידיות שלו.

ברשת אפשר למצוא סקירה בעזרת טבלה מפורטת לפרטי פרטים על ההשפעות הקונקרטיות של "מלחמת הכוכבים" על תעשיית הקולנוע, הטלוויזיה, משחקי הווידיאו והמחשבים. סקירה שממפה את העשייה העתידית של האנשים והחברות שעבדו על הסרטים הראשונים ואת הטכנולוגיות שצמחו בעקבות אופרת החלל הקולנועית המפורסמת ביותר בכל הזמנים. אגב, אם זה לא היה ברור מההיסטריה שכבר החלה כאן, גם בארץ כמובן יש לא מעט מעריצים מושבעים. אלו שגדלו יחד עם כל המערב על הטרילוגיה המקורית והפכו למומחים בתחום.

התסריטאי אריק שגב, שכתב את הגרסה הישראלית ל"בנות הזהב" המשודרת כרגע בערוץ 10, התאהב ב"מלחמת הכוכבים" בילדותו ומאז הוא מכור. “מבחינה היסטורית, הגיים צ'יינג'ר הוא ‘מלתעות' של ספילברג, שהצלחתו ההיסטרית שינתה את האופן שבו חושבים מפיקים הוליוודיים עד היום - סרטי היי–קונספט, עם אפקטים מדהימים, שמיועדים בעיקר לקהל צעיר ויוצאים בקיץ, כשהכמות הכי גדולה של צעירים תגיע לראות אותם. מהבחינה הזאת, אין ספק שעיקר ההשפעה של ‘מלחמת הכוכבים' ו'מלתעות' היא בעשיית סרטי אפקטים, טרנד שלצערי נמשך ביתר שאת כיום. אציין בהזדמנות זו שאני אוהב את הטרילוגיה אהבת נפש".

אבל העניין ב"מלחמת הכוכבים" הוא לא באמת האפקטים.
“ברור שלא. למה לדעתי ‘מלחמת הכוכבים' כן עבד ועובד עד היום? כי יש לו סיפור טוב. הסיפור הכי עתיק, למען האמת. לוקאס עיצב את התסריט של ‘מלחמת הכוכבים' על פי מסע הגיבור, מסע בן 12 תחנות שאותו עושה הגיבור כמעט בכל סיפור מיתי. אותו צעד הססני אל הלא נודע שמסתיים בפרס משנה חיים. את המסע הזה חיבר המיתולוג ההשוואתי האמריקאי ג'וזף קמפבל לראשונה ב–1949 בספרו ‘הגיבור בן אלף הפרצופים', שבו ניתח את המשותף לסיפורי בסיס ממיתולוגיות שונות. וזה חלק מהיופי - בעוד שאנחנו רואים אפקטים שומטי לסת, בטח שיחסית לשנת 1977, אנחנו מגלים את הסיפור הכי מוכר, סוג של סיפור כמו שקראנו בתנ"ך או כמו שהקריאו לנו לפני השינה. בעוד שהאפקטים זורקים אותנו לעתיד, העלילה מאפשרת לנו להרגיש בטוחים בזרועותיו החזקות של סיפור ותיק".

גיבורים של דורות שלמים. צילום: באדיבות יס

עוד משהו שמיוחד ב"מלחמת הכוכבים" זה ההומור.
“כן. אם נתרכז בטרילוגיה המקורית, בהשוואה לפריקוולים, נמצא עוד שני מאפיינים שסייעו לסרט להשיג קהל כל כך רחב. מאפיין אחד זה באמת ההומור המשוחרר של הדמויות, בעיקר האן סולו (הריסון פורד) אבל לא רק, בטח שבניגוד לרצינות התהומית שבה מתנהלים הרבה גיבורי סרטי מד"ב כיום. איכשהו העולם הרבה יותר משכנע כשהדמויות מתנהלות בו בטבעיות הומוריסטית. וחשוב מכך, העובדה שהעולם בסרטים הללו מורכב ומפורט לעילא, אבל אתה לא מרגיש לעולם שהסרטים נעצרים כדי להסביר לך מה קורה ומהם החוקים, אלא נותנים למידע לשטוף מתוך העלילה. אם משווים את זה לכל דיוני הפרלמנט המייגעים ב'אימת הפנטום', ברור על מה אני מדבר. ולשאלה שאני תמיד נשאל - ברור שכבר קניתי כרטיס לסרט החדש, ולא, אני לא מצפה שהוא יהיה טוב. אם ‘אימת הפנטום' לימד אותי משהו, זה שממילא שום ריגוש לא ישווה לחמש השניות הראשונות שבהן עולה הלוגו על המסך והתזמורת של ג'ון וויליאמס תוקעת בחצוצרה".

מנגנים את זה

מנהל תחנת רדיו הקצה, השדר והמוזיקאי קוואמי, נתפס לראשונה ל"סטאר וורז" בגיל 6, כשראה בקולנוע תל אביב את "האימפריה מכה שנית". “'מלחמת הכוכבים' טלטל ללא הכר את כל עולם המדע הבדיוני בואך הפנטזיות הבין–כוכביות", הוא אומר. "הקולנוע והטלוויזיה של אותם ימים השתנו ללא הכר אחרי ש'מלחמת הכוכבים' שעטה לעולם, ונוצרו שלל סרטים ותוכניות שהושפעו מזה או שלחלוטין חיקו את מה ש'סטאר וורז' עשתה".

מעבר לקולנוע ולטלוויזיה, "מלחמת הכוכבים" גם השפיעה על מוזיקת הפופ, נכון?
"בתרבות הפופ 'סטאר וורז' הפכה למשהו שאי אפשר להתעלם ממנו ושהשפיע על המון דברים סביבו. אפשר היה להרגיש את זה בזמן אמת בדיסקו של הסבנטיז, כשהפנטזיה של 'סטאר וורז' השתלבה באופן טבעי בעולם הפנטזיה שהדיסקו ייצג. פרדי מרקיורי שר שנה אחרי שיצא הסרט הראשון את המילים ‘I don’t like Star Wars' בשיר 'Bicycle Race' של קווין. ממש אי אפשר היה לברוח מזה. ובעיני הייתה ל'מלחמת הכוכבים' גם השפעה עקיפה על מה שקרה בפופ של ראשית האייטיז. כוכבי פופ שהציגו את עצמם כחייזרים שמהלכים בינינו היו תולדה של מה ש'סטאר וורז' הביאה לעולם, יחד עם הניכור האנושי שצמח בניו–ווייב. אני מדבר על אמנים כמו ניק קרשו, a flock of seagulls, הווארד ג'ונס, תומאס דולבי של האלבום הראשון, תומפסון טווינז, ואפשר לצרף לפה בקלות גם את היוריתמיקס ויאזו. 'סטאר וורז' כמובן לא הייתה ההשפעה היחידה על האנשים האלה, וגם המלחמה הקרה שיחקה פה תפקיד עצום, בנוסף לעוד כמה גורמים, אבל בלי 'סטאר וורז' אני מתקשה להאמין שזה היה קורה".

וההשפעה על עולם המוזיקה נמשכה גם מעבר לשנות ה־80?
"בניינטיז 'מלחמת הכוכבים' זכתה לייצוג מסיבי בהיפ–הופ, כשהיא צצה כרפרנסים בטקסטים ששרו לא מעט ראפרים: הנוטוריוס ביג, הפוג'יז, ביסטי בויז, הוו טאנג קלאן, מת'וד מאן, לודאקריס, א טרייב קולד קווסט, אאוטקאסט ואחרים. באותן שנים גם קם בפילדלפיה הרכב אנדר־גראונדי באופיו בשם Jedi Mind Tricks, ובעיני זה לא מקרי. 'סטאר וורז' הפכה בשנות ה־90 ממשהו ששייך לנחלת הכלל למשהו שאהוב בעיקר על ידי הגיקים, הנברנים, האובססיביים. זה הפסיק להיות משהו משפחתי והתחיל להיות משהו מיוחד, שבכלל נדמה שלא כולם מכירים וחיים אותו. אבל מאז זה שוב השתנה, והיום זה שוב במיינסטרים".

ד"ר ג'דיי

ב"מלחמת הכוכבים" עוסקים כמובן לא רק בתרבות הפופ אלא גם באקדמיה. במסגרת לימודיו במסלול לקולנוע של התוכנית הבינתחומית באוניברסיטת ת"א כתב אמיר בוגן עבודת מאסטר שכותרתה "ההיסטוריה האנושית על פי לוקאס: מודלים של פאשיזם בפריקוולים של מלחמת הכוכבים".

"התזה שלי עסקה בהיבטים פוליטיים כפי שבאו לידי ביטוי בעולם של ג'ורג' לוקאס, בעיקר כפי שהתבטאו בטרילוגיית הפריקוולים, המאוחרת יותר", הוא מסביר. "בגדול ניסיתי לבדוק כיצד לוקאס שברא יקום זר כל כך, ובה בעת מוחשי ואמין ועשיר ומלא, משתמש בתנאי המעבדה שיצר לצורך בדיקת המצב האנושי ובמיוחד הצד הסוציו–פוליטי שלו".

מתוך "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר". צילום: באדיבות יס

זה לא מקרי.
"לא. לוקאס היה מעורה פוליטית בצעירותו, עוד לפני שבכלל התחיל לעבוד על 'מלחמת הכוכבים'. הוא היה מהחוג של קופולה, ספילברג וולטר מורץ', וכמעט לקח על עצמו לביים את 'אפוקליפסה עכשיו'. הוא התנגד נחרצות לריצ'רד ניקסון ובראיונות אף הביע חשש שהוא מנסה להשתלט בדרכים שונות ומשונות על הבית הלבן, כשברקע המשבר החמור שהוא עצמו הוביל במלחמת וייטנאם. אלו המזימות הפוליטיות שלוקאס בוחן בכל סרטי 'מלחמת הכוכבים' ובעיקר בפריקוולים שהם מעין מחקר היסטורי למציאות הפוליטית כפי שאנו מכירים אותה מהטרילוגיה הראשונה. הוא גם מנתח תופעות שהן רלוונטיות לאימפריה הרומית, צרפת של נפוליון, גרמניה הנאצית, אמריקה של ניקסון וגם כל שלטון אחר אז והיום, זאת במנותק מסימון לאומי שעלול לפגוע בנגישות הניסוי והניתוח הזה".

מה לדעתך הייתה הבשורה הגדולה ביותר שלוקאס הביא לעולם?
"הבשורה הגדולה שלוקאס הביא לעולם הייתה קודם כל הקולנוע שלו. הוא ייסד ז'אנר חדש בהוליווד - אופרת חלל, ובניסיון לשמור על בלעדיות על הז'אנר תבעו מפיקי 'מלחמת הכוכבים' את יוצרי הסדרה באטלסטאר גלקטיקה על כך שהם מאמצים קצת יותר מדי מוטיבים מהיקום של לוקאס. היום יש כל כך הרבה אחרים שעושים את זה, שנחלצים מהמדע הבדיוני ההארד קור אל סרטי הרפתקאות מרהיבים בחלל, ועדיין מוחשיים ומפתים בתחושת המציאות שהם מקנים.

"לוקאס הוא לא הראשון שעשה סרט מדע בדיוני. היו סרטי מדע בדיוני לפני 'מלחמת הכוכבים', כולל סרטו הראשון "THX 1138", אבל הם בדרך כלל היו נטולי תנופה יצירתית והפקתית. ויותר מכך, הוא היה הראשון שהצליח לנצל את העוצמות של המדיום כדי להפוך עולם פנטסטי, זר וגדול מהחיים, כמו זה של 'מלחמת הכוכבים', לנגיש, אמין ומשכנע. עיצוב המרחב, בין אם בכוכב המדברי טטואין או בחלליות, היה כזה שבו יש חיים. המרחבים שלו אף פעם לא היו נוצצים וסטרילים, תמיד היה בהם בלגן, פגמים אסתטיים וטכניים, חלודה וכו'.

"היכולת של לוקאס ליצור סרט גרנדיוזי כל כך ועם זאת להשאיר אותו מזמין ומוחשי לצופים הייתה חסרת תקדים. מעבר לעלילה הדי שגרתית - כפי שהוא עצמו הודה - הוא הצליח להפוך את העולם הבדיוני של 'מלחמת הכוכבים' לחלק מהעולם שלנו. הוא שמר על העיקרון הזה לפחות עד לטרילוגיית הפריקוולים שבה הוא עשה שימוש בטכנולוגיה החדישה שעמדה לרשותו, כביכול כדי להעשיר את העולם של הסאגה בדימויים, אבל למעשה הדיגיטליות הזו יצרה הזרה, חשדנות ותחושה של נתק מהקהל".

ומה באשר למרצ'נדייז של "מלחמת הכוכבים"? כיום מוצרים נלווים הם חלק בלתי נפרד מסרטים שפונים לקהל צעיר, שזה גם משהו שלוקאס תרם לעולם.

"הנגישות של העולם של 'מלחמת הכוכבים' גם הייתה המקור להצלחת המרצ'נדייז של המותג. זה תרם מאוד לשגשוג הכלכלי של לוקאס אך גם שינה את האסטרטגיות של מפיקים, מפיצים ויזמים בהוליווד שניסו ולעתים הצליחו למצות עד תום את ההצלחה של סרטים בקופות עם צעצועים ומוצרים שונים בהשראתם בחנויות.

"הרבה אנשים חושבים שהמרצ'נדייז זה המהלך הכי משמעותי של 'מלחמת הכוכבים' שהשפיע על התרבות הפופולרית, אבל אני לא חושב כך. אני חושב שמדובר בתופעה תרבותית יוצאת דופן יותר מאשר בתופעה שיווקית. אני מניח שהיא נוגעת יותר לילדי שנות ה־70 וה־80 שנחשפו לפלא הקולנועי הזה של הטרילוגיה הראשונה ואימצו את תכניה כחלק מהיומיום שלהם. הדור הזה הוא הדור שאימץ את המוטיבים השונים, הדמויות, הציטוטים והפך אותם למשל על העולם שלנו. זה הדור שמשאיר את הסרטים הללו בתודעה, והאתגר של דיסני ולוקאספילם היום הוא מצד אחד לא לאכזב את הוותיקים, ומנגד למשוך פנימה לעולם המפתה הזה גם את הדור הצעיר של היום. ילדים, שבניגוד לאלו שהיו שם ב–1977 ונחשפו לראשוניות של הסרט הראשון, גדלו בתוך עולם טכנולוגי שבו האפשרויות הקולנועיות כמעט בלתי מוגבלות ומניב אין ספור בלוקבאסטרים רבי תקציב וגרנדיוזיים לא פחות. איך הסיפור של 'מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר' יתנחל בלב של הדור הצעיר? זה אתגר לא פשוט של ג'יי.ג'יי אברמס ואפשר להגיד שלוקאס עצמו נכשל בזה בטרילוגיית הפריקוולים שלו".

"אני חייב להגיד שגם לוקאס, ואפשר להגיד שגם אני, לא חושבים שסרטי 'מלחמת הכוכבים' הם סרטי הרפתקאות לילדים ומתבגרים כפי שרבים נוהגים לראות בהם - לעתים בזלזול. מעבר לכיף ולהתרגשות שהם מסבים ולעלילה השבלונית על פי קווי המתאר של סיפורת המיתוס הנהוגה זה אלפי שנים ושאמורים לגעת בכולנו, יש בסיפור הרקע של הטרילוגיה הראשונה תכנים פוליטיים הנוגעים לתורת המדינה ועל היחסים העדינים בין דמוקרטיה ליברלית כמייצגת את החופש לדיקטטורה פאשיסטית המייצגת את הסדר. יש גם רעיונות פילוסופיים לא שגרתיים שקוראים לקור רוח, היגיון, שיקול דעת וריסון - אלו עקרונות תורת הג'דיי - על פני אמוציות, שאפתנות, תאוות כוח וממון, שנאה וגם אהבה - אלו עקרונות הצד האפל של הכוח. אלו רעיונות לא אמריקאיים בעליל והם מופצים שוב ושוב לאורך ששת הסרטים על ידי מאסטר יודה, אובי וואן קנובי ואחרים, כשמולם הקיסר פלפטין, דארת' ויידר ואנשי גילדת המסחר מהפריקוולים, שהם מרושעים ובו בעת מבטאים את רוח הקפיטליזם החזירי".