חביבת הקהל: "ג'וי" עשוי לזכות את ג'ניפר לורנס במועמדות לאוסקר

“האם ג'ניפר לורנס צעירה מדי בשביל לזכות באוסקר השני שלה בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר?", תהו עיתונאים בהוליווד בעקבות באזז האוסקרים הכבד שמרחף מעל הכוכבת בת ה־25 על תפקידה בסרט החדש “ג'וי". “האם הביקורות המעורבות ש'ג'וי' קיבל יפגעו בסיכוייה?", שאלו אחרים. עם סימני שאלה מצד אחד וזמזום קולני לקראת טקס האוסקר הקרוב מצד שני - שקובע שגם אם לורנס לא תיקח הביתה פסלון, היא לכל הפחות תהיה מועמדת לאחד - מגיעה אלינו השבוע, כלומר לקולנוע שלנו, הכוכבת הבלונדינית בסרט חדש ומדובר.
 

וזה לא סתם עוד סרט. זה הסרט שעתיד להוביל את לורנס שוב אל השטיח האדום בכניסה לטקס האוסקר (ואולי גם לבמה עצמה). זה הסרט שעתיד להכניס אותה שוב לשמלת ערב מהממת של דיור, שבה היא ככל הנראה שוב תיפול על הפנים או תסובב את הקרסול או תשבור עקב או ציפורן או משהו. כי "ג'וי" מכיל את כל האלמנטים שכבר הביאו את לורנס לסיטואציה הזאת, ויותר מפעם אחת. תסריט ובימוי של דיויד או. ראסל - צ'ק. משחק לצד ברדלי קופר - צ'ק. "קומדיה אנושית ומרגשת" - צ'ק. אפילו רוברט דה נירו חוזר.

 

 בואו נעשה רגע סדר בקריירה הפנומנלית של לורנס. עד כה היא הייתה מועמדת לאוסקר שלוש פעמים - פעמיים לפרס השחקנית הטובה ביותר (על "קר עד העצם" ועל "אופטימיות היא שם המשחק") ופעם אחת לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר (על "חלום אמריקאי"), שמתוכן זכתה פעם אחת, על תפקידה הנפלא בדרמה הקומית "אופטימיות היא שם המשחק", שבה כיכבה לצד אותם ברדלי קופר ורוברט דה נירו, ושהפכה אותה בגיל 22 לשחקנית השנייה הכי צעירה אי פעם שזכתה בכבוד הזה.
 

לורנס הייתה מועמדת גם לגלובוס הזהב על אותם שלושה סרטים, שם זכתה פעמיים, על "אופטימיות היא שם המשחק" ועל "חלום אמריקאי" - שניהם, כמובן, נכתבו ובוימו על ידי אותו דיויד או. ראסל. ועכשיו, כאמור, מגיע "ג'וי", המבוסס על סיפורה האמיתי של ג'וי מנגנו - אם חד־הורית שהמציאה את מגב הקסם והפכה לאחת היזמיות המובילות בארצות הברית. רבים חושבים שזה מגוחך ללהק את לורנס הצעירה (שהייתה בסך הכל בת 24 כשהסרט צולם) לתפקיד של אישה בת 40 פלוס ואם לשלושה, אם כי זאת לא הפעם הראשונה שבה הבמאי מזקין אותה ב־20 שנה.
 

"לדיוויד יש חזונות", הסבירה לורנס את ההחלטה של או. ראסל ללהק אותה לתפקיד של מנגנו. "הוא נמצא בתוך עולם יפה ומדהים משל עצמו. שאלות מטופשות כאלה בכלל לא מזיזות לו. זה לא כאילו שהייתי מבוגרת מספיק בשביל 'חלום אמריקאי'. והייתי הרבה יותר מדי צעירה בשביל 'אופטימיות היא שם המשחק'. בגלל זה כמעט ולא קיבלתי את התפקיד".

 

אבל היא קיבלה את התפקיד ואף זכתה עליו באוסקר. קשה לשכוח את לורנס עולה לבמה בשמלת קוטור בהירה ומהממת של דיור כדי לקבל את פסלון האוסקר הראשון שלה, ובדרך נופלת על המדרגות. אחרי המעידה היא עלתה לבמה נרגשת, סמוקה ויפהפייה, דפקה איזו בדיחה קטנה על הנפילה והמשיכה הלאה. באותו רגע אמריקה כולה, וחלקים ניכרים מהעולם, התאהבו בה. מאותו רגע לורנס היא לא רק מגה־מצליחה, היא גם מאוד מאוד אהובה, שזה לא דבר מובן מאליו (קחו לדוגמה כוכבות הוליוודיות פחות אהודות, כמו אן האת'וויי או גווינת פאלטרו). ולמה היא אהובה? כי היא אומנם נראית מיליון דולר, אבל היא משדרת אנושיות.

 

זאת לא הייתה הפעם הראשונה וסביר להניח שגם לא הפעם האחרונה שלורנס מפגינה שלומיאליות חיננית, וכאמור - אנושית. חודש לפני אותה נפילה מפורסמת בטקס האוסקר היא השתתפה בטקס פרס גילדת שחקני המסך ומעדה בדרך לבמה בדרכה לקבל את פרס השחקנית על "אופטימיות היא שם המשחק" - מעידה שקרעה קצת את שמלת הערב הכחולה הכהה של דיור שהיא לבשה. ואז, כעבור שנה, היא שבה לטקס האוסקר כמועמדת לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על "חלום אמריקאי", וכמובן - נפלה שוב. ההבדלים היחידים מטקס האוסקר הקודם היו שהפעם היא לא נפלה בדרכה לבמה אלא בצאתה מהמכונית, ושהפעם שמלת הקוטור של דיור שלגופה הייתה אדומה ולא לבנה. אה, והפעם היא גם לא זכתה.
 

אז ככה נראים טקסי הפרסים היוקרתיים של ג'ניפר לורנס. מאז שהחלה לככב בקמפיינים של דיור, לפני שלוש שנים, היא תמיד לובשת שמלות של דיור. והיא תמיד נופלת. לפעמים היא נופלת גם באירועים אחרים, כמו בפרימיירה הספרדית של “משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק 2" במדריד למשל. ולפעמים במקום ליפול היא דואגת להתפדח או לפדח בדרך אחרת - נגיד להתפרץ לתמונות של כוכבות מאופקות ומנומסות ממנה, כמו שרה ג'סיקה פארקר או טיילור סוויפט.

 

בעזרת אקטים קטנים של שחרור, ספונטניות או רוח שטות הצליחה לורנס למתג את עצמה בתור האנטיתזה לכוכבת ההוליוודית היבשושית, הפורמלית, המשעממת ובעלת הפרעת האכילה. לא שלורנס לא סופר־חטובה, כמובן, אבל היא ידועה בכך שהיא מדברת בראיונות על כמה היא אוהבת לאכול, ומה היא אוהבת לאכול (הכל, העיקר שלא יהיה בריא), והיא גם חובבת בדיחות מלוכלכות וסרות טעם. ואת כל הדברים האלה אנשים אוהבים בה. 

אך אף שהאהדה אליה היא די קונצנזוס כרגע, לורנס בכל זאת מודאגת לפעמים ממה שחושבים עליה ומקישה את שמה בגוגל - לאחרונה התוודתה שהיא אפילו גיגלה פעם את המילים "ג'ניפר לורנס מכוערת".
 

"אני לא יכולה להעמיד פנים שלא אכפת לי", אמרה. "זה גורם לי להמון חוסר ביטחון. העולם מגבש עלייך דעה בלי שבכלל פגש אותך. הדאגה הזאת לא צריכה להטריד אותי, אבל היא כן מטרידה אותי". ואם המעידות שלה לעיני המצלמות עשו לה רק טוב - עד כדי כך שיש החושדים שהיא נופלת בכוונה - חשיפת צד פגיע ורגיש כמובן רק מוסיפה. "ג'ניפר לורנס היא נחושה, מצחיקה ומעל הכל - אמיתית", זעקה הכותרת באתר של מגזין האופנה "ווג" אחרי שהכוכבת הצטלמה לשער גיליון דצמבר והתראיינה למגזין. ומה כל כך אמיתי בה אליבא ד"ווג"? היא פשטה את החזייה באמצע הראיון כדי שיהיה לה יותר נוח, וגם הזמינה לה ולמראיין פיצה.
 

הראיון הבאמת חינני של לורנס ל"ווג" התקיים בבית החדש שלה בבוורלי הילס, שאותו היא קנתה לפני שנה בשמונה מיליון דולר, שזו מכה קטנה בכנף של הכוכבת שהונה מוערך ב־60 מיליון דולר. אשטון קוצ'ר ומילה קוניס הם שכנים ("הם אדירים! אני כל הזמן הולכת אליהם בלי שיזמינו אותי, בטח כבר נמאס להם ממני"), וגם קמרון דיאז בשכונה. את הבית היא קנתה, אגב, מג'סיקה סימפסון. בגלל זה יש בו חדר איפור. בראיון היא מספרת שאין לה חיי מין ("קרום הבתולין שלי גדל בחזרה") ושאף אחד אף פעם לא מתחיל איתה ("אני מרגישה שאני צריכה לפגוש בחור שגר בבגדד בחמש השנים האחרונות ואין לו מושג מי אני").
 

לטענתה היא מאוד בודדה מאז הפרידה מכריס מרטין, סולן להקת קולדפליי, שאיתו יצאה און־אנד־אוף במשך כשנה, אחרי שנפרדה מהשחקן ניקולס הולט - הבריטי אף הוא - שמשחק לצדה בסרטי "אקס־מן". בימים אלה מפיצים אתרי הרכילות האמריקאיים שייתכן כי לורנס יוצאת עם השחקן האוסטרלי וארוסה לשעבר של מיילי סיירוס, ליאם המסוורת', שמשחק לצד לורנס בסרטי "משחקי הרעב", אבל אין להם הוכחות, ולורנס טרם הגיבה על כך.
 

חוץ מזה מספרת לורנס בראיון על הסרט הבא שלה, “PASSENGERS" ("זה סרט חלל עם כריס פראט"), איך היא מרגישה בסיום סדרת סרטי "משחקי הרעב" ו"אקס־מן" שהיא הייתה מחויבת אליהן (עכשיו היא צריכה לבחור את הפרויקטים הבאים שלה בעצמה, ובינתיים הסכימה לככב בסרטים הבאים של סטיבן ספילברג ודארן ארונופסקי) ועל שיתוף הפעולה שלה עם איימי שומר (הן כותבות תסריט יחד וכל הזמן מתפקעות מצחוק). הראיון כמובן נגע גם בכסף הגדול שלורנס עושה, דבר שהוא לגמרי לא מובן מאליו עבור ילדה מקנטאקי. או כפי שהיא מסבירה לכתב אחרי שהיא מתנצלת על כך שלא קיררה את בקבוק הרוזה שהיא פותחת עבורם: "אני נובורישית".

 

המגזין "פורבס" דיווח לאחרונה שלורנס היא השחקנית שמרוויחה הכי הרבה בהוליווד ושהיא הרוויחה 52 מיליון דולר בשנה החולפת, ועדיין - כפי שהיא חשפה בניוזלטר הפמיניסטי של לנה דנהאם  (יוצרת וכוכבת הסדרה "בנות") - היא מרוויחה פחות מהכוכבים הגברים בליגה שלה. ב"חלום אמריקאי", למשל, הרוויחה פחות מהכוכבים הגברים שלצדה. מאז הפכה לורנס לסמל לפמיניזם לוחם בהוליווד. "שאלתי את עצמי למה אני לא דורשת אותו סכום (כמו הגברים)", אמרה לורנס לאחרונה לדיאן סוייר בראיון לרשת ABC. "ואני חושבת שתמיד היה לי רעיון של כניעות מתוך מחשבה שככה אנשים יאהבו אותי יותר".
 

אבל בשלב מסוים הבינה לורנס שהיא לא רוצה להיות כנועה יותר אלא מעדיפה להילחם על הזכות של נשים לשכר שווה. "הרגשתי שאני חייבת להגיד משהו כי חייבים לדבר על זה".

 

הצד הלוחמני של לורנס יצא החוצה אחרי שקנתה את עולמה כשגילמה דמות לוחמנית. להצלחה האדירה הזאת הגיעה לורנס בעיקר בזכות תפקיד אחד, שיש המחלקים את הקריירה שלה ללפניו ולאחריו. עבור מיליוני בני נוער וצעירים ברחבי העולם השחקנית קנתה את עולמה בזכות דמות הרואית, עצמאית, לויאלית, בעלת יצר הישרדותי חזק וצמה כהה היורדת במורד גבה: קטניס אוורדין, גיבורת סדרת סרטי “משחקי הרעב" המבוססת על סדרת ספרי “משחקי הרעב". כרגע מוקרן בבתי הקולנוע אצלנו “משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק 2" - החלק הרביעי והאחרון בסדרת שוברי הקופות המורבידיים, המתרחשת בעולם פוסט־אפוקליפטי במדינה שבה שולטת ממשלה חזקה העומדת מאחורי אירוע טלוויזיוני שנתי, שבו נבחרים באקראי נער ונערה מ־12 מחוזות שונים ונאלצים להילחם זה בזה למוות, משל היו גלדיאטורים בזירה.
 

הסרט הראשון מבין ארבעת סרטי "משחקי הרעב" יצא ב־2012. על פי הדיווחים לקח ללורנס שלושה ימים להסכים להיכנס לנעליה של הלוחמת בת ה־16 כי היא חששה ממה שמעבר מסרטי אינדי לקולנוע מיינסטרים יעשה לקריירה שלה. כפי שאנחנו יודעים היום - לא הייתה לה סיבה לחשוש. להפך. אם עד "משחקי הרעב" היא נחשבה לשחקנית איכותית, "משחקי הרעב" הפכו את לורנס לסופרסטארית, ולשם שמושך את ההמונים לבתי הקולנוע. "אני מדמיינת את עצמי טובעת", חשפה לאחרונה בראיון ל"ניו יורק טיימס" על החרדות שהיו לה מהוליווד. "מבחוץ נראה שאני עושה חיים, וזה נכון, לפחות ברמות מסוימות", היא מספרת על הימים שבהם קידמה את הסרט הראשון בסדרת "משחקי הרעב". "הנה אני, ילדה קטנה מקנטאקי, שהוליווד הגדולה מגלה אותה. תוך שנייה - בום - כולם מקשיבים, כולם מסתכלים".
 

 וזה באמת קרה מהר. אם מתעלמים מהסיטקום המשפחתי המטופש שהיא השתתפה בו בנעוריה ומדלגים ישר לקריירה הקולנועית שלה, הרי שלורנס סומנה בתור הבטחה גדולה כבר מההתחלה. הסרט הראשון שהיא כיכבה בו, "בית הפוקר", שבו היא מגלמת נערה שגרה עם אחיותיה הצעירות בבית הזונות של אמה, זיכה אותה בפרס בפסטיבל לוס אנג'לס. מיד אחר כך היא כיכבה בסרט "ערבה בוערת" לצד שרליז ת'רון וקים בסינגר (שמגלמת בסרט את אמה), שזיכה אותה בפרס "השחקנית החדשה הטובה ביותר" מטעם פסטיבל הסרטים של ונציה.
 

הסרט שבאמת שם את לורנס על המפה הוא הדרמה "קר עד העצם", שגם בה היא גילמה את האחות הגדולה האחראית. הפעם לורנס היא נערה ממשפחה ענייה בדרום ארצות הברית שנאלצת לטפל באחיה הקטנים ובאמה חולת הנפש. יום אחד בא לביתם השריף ומודיע לה שאביה סוחר הסמים ברח ממעצר ומשכן את ביתם כך שאם היא לא תמצא אותו הם ייאלצו להתפנות מהבית. מבקרי הקולנוע התפעמו מהופעתה הדרמטית ב"קר עד העצם", ולורנס קיבלה את המועמדות הראשונה שלה לאוסקר - ולמעמד הזה היא הגיעה בלי לקחת שיעור משחק אחד בחייה. כשנשאלה כיצד התכוננה לתפקיד שלה בסרט, היא סיפרה שחבר של אח שלה צד סנאי ושלושתם פשטו את עורו בחצר האחורית של הבית שלה.

 

בתור שחקנית שצמחה בקולנוע עצמאי ואפל, המעבר של לורנס לבלוקבאסטרים כמו סדרת סרטי "משחקי הרעב" ו"אקס־מן" הפתיע רבים. מצד שני, אחרי שגילמה שורה של נערות חזקות ולוחמניות שגדלו בתנאים לא קלים ונאלצו להתמודד לבדן עם הסיטואציה המחורבנת שגורלן זימן להן, התפקיד של קטניס ב"משחקי הרעב" היה תפור עליה, והניסיון בפשיטת עור של סנאי כמובן גם הוא לא הזיק לקטניס הציידת. מה שכן, פשיטת עור של סנאי לא מכינה אותך לעיכוס על עקבים ולשמלת ערב של דיור, וטוב שכך. כל עוד ג'ניפר לורנס לא מצליחה לעבור טקס הענקת פרסים או פרימיירה שלמה בלי למעוד או בלי לעשות למישהו פוטו־בומבינג או בלי להגיד משהו קצת שובב למצלמה, עושה רושם שהמשך ההצלחה שלה מובטח.