29 בינואר, תאריך פטירתו של אפרים קישון, האבא הרוחני של הסאטירה הישראלית, יוקרנו בסינמטק התל אביבי חמישה סרטים קצרים עלילתיים וסאטיריים של קולנוענים מקומיים, שנוצרו בהשראת יצירותיו של קישון. הסרטים הופקו במסגרת תחרות "קצר וסאטירי" - בחסות קרן גשר, הרשות השנייה, פסטיבל הסרטים חיפה ומשפחת קישון.
אחד הסרטים המסקרנים ביותר ברשימה: "הוצאתו לאור של המשורר המת", שנוצר על פי "רעש", מערכון מאת אפרים קישון, שביים עידן לוי על פי תסריט שכתבו רן שריג וישראל ברייט. התמצית: סיפורו של משורר שמגיע להוצאת הספרים המכובדת שלו, רק כדי לגלות שאין להם שום כוונה להוציא לאור את ספרו החדש, "כי אף אחד לא קונה שירה". כמוצא לפלונטר, מציע לו המו"ל להתאבד. "אומנם זה מקצר את החיים", אומר לו המו"ל, "אבל עושה נפלאות למכירות".
"קישון הוא לגמרי אבא רוחני מבחינתי", מודה ברייט, שותף לתסריט. "הספרים שלו היו בין הטקסטים הראשונים שהתחלתי לקרוא בצעירותי. כשרן (שריג) ואני חיפשנו משהו שקשור לסאטירה, פשוט שלפתי ספר של קישון מהספרייה הפרטית שלי בבית. כלומר, היה פה משהו מאוד פרטי ואישי".
איך התחיל הפרויקט?
"המחשבה הראשונית של רן ושלי הייתה לכתוב סוג של אופרה קומית סאטירית - שזה משהו שחסר בארץ. זה פרויקט שעדיין מתקדם, ואני מקווה שמתישהו גם יצא לפועל. כששמענו על התחרות, היה מאוד קל להפוך את הטקסט לתסריט, כי הוא כבר היה מעובד מהמערכון הקצר המקורי של קישון לאופרה ארוכה, והיד עוד נטויה. כשאני רואה את הסרט, אני מרגיש צורך להכיר ולבלות עם הדמויות הללו עוד ועוד".
הסיפור עדיין אקטואלי?
"כן, בהחלט. הרעיון הבסיסי אקטואלי ותמיד יהיה אקטואלי. הוא מבריק. הטקס הבסיסי והמשפיל הזה, שאמן מגיע למו"ל או מפיק או מנכ"ל וצריך לשווק את עצמו. לבקש שיאמינו בו. שיממנו אותו ואת יצירתו. ואז הוא מוצא את עצמו עומד מול עולם מסחרי שרק מחפש להרוויח. עולם מגעיל לחלוטין, יחסית לעולם היצירה הטהור שממנו מגיע האמן. במערכון של קישון, המו"ל בכלל לא קרא את השירים. גם כשאנחנו הגשנו את הפיץ' לפסטיבל, היו בכירים וחשובים כאלה שהיה לנו ברור שהם לא קראו את התסריט. אין שום חשיבות לאמנות, אלא לדיבור על אמנות ולניסיון לשווק אותה".
"מחזירים את הכבוד לסאטירה" היא כותרת המשנה של הפסטיבל, ולמרות דבריו החריפים של ברייט, עולה שאלה אם קישון היה באמת סאטיריקן חריף, מושחז ונשכן, או שמא היה סאטיריקן מחמד, שמעולם לא נעץ פגיונות מורעלים באמת בפרות הקדושות של המדינה.
"בעולם מתקרנף, במדינה מתקרנפת, הסאטירה של קישון שומרת על אדם כמוני בתוך העולם הלגיטימי, כי הסאטירה שלו רכה יחסית, נשארת בתוך גבולות הבורגנות, אומרת אמת כללית על האדם, ולא נושכת איש כזה או אחר או ציבור כזה או אחר", אומר ברייט. "הסאטירה שלו מקבלת את האדם, כי הפקיד תמיד יהיה קצת עצלן, המו"ל תמיד יהיה שטחי. האמיתות שלו הן אמיתות נכונות, אבל כאלה שלא מציעות שום שינוי אמיתי של המציאות ולא מאתגרות באמת את הסדר הקיים".
"קצר וסאטירי", 29.1, שישי, 14:00, סינמטק תל אביב