"קפטן פנטסטיק"? סרט שמרני שמשרת את הבורגנות

חלפו להן שבע שנים מאז שהוצג הסרט "הדרך" (על פי ספרו של קורמאק מקארתי), שבו נאלץ ויגו מורטנסן, או ליתר דיוק הדמות שגילם שם, לעבור ביחד עם בנו הקטן והבלתי מאומן סדרה של מבחני הישרדות בעולם פוסט־ אפוקליפטי. מורטנסן למד מאז את הלקח, ועיקר עיסוקו ב"קפטן פנטסטיק" הוא באימון נון־סטופ של ששת הילדים שמועיד לו סיפור הסרט לקראת התמודדות עם אותו עולם של קטסטרופות, שעלילת "הדרך" עסקה בהן.

שום ילד של מורטנסן הקולנועי לא יופתע עוד מזיהום פני הקרקע, מרעב פתאומי או מאיום של חיית טרף. הקורס היומי שאבא מורטנסן מעביר לצאצאיו מבטיח להם לא רק זכייה ודאית באחת מעונות השידור של "הישרדות", אלא אפילו מסלול של קליטה ישירה לשורות סיירת מטכ"ל או הקומנדו הימי האמריקאי. עד כדי כך אבא קשוח עם ילדיו.

"קפטן פנטסטיק" נפתח בשיעור שכזה. צבי תועה נקלע אל תוך סבך יער המשתפל במורד הררי. לחיה החשדנית נדמה כי איזשהו רחש בוקע מבין העלים. אלא שמבט חד, רחרוח מהיר של האוויר ואוזן זקופה אינם מגלים לצבי שום דבר החורג מדרכו של הטבע שבסביבתו הוא מורגל. אם כך, זה הזמן, סח בוודאי לעצמו הצבי, שבו ניתן להשפיל צוואר ולתור את האדמה כדי למצוא כמה גרגירי יער לנשנוש. וברגע שזה קורה, בשנייה שהצבי מרכין ראשו, מזנקת עליו דמות שחורה, מבעיתה, חונקת אותו בזרועותיה, נועצת בו סכין קטלנית. כך הוכרעה החיה.

התמונה נפתחת מעט, ואז אפשר להיווכח שהגוף השחור הזה אינו אלא נער צבוע בגוני הסוואה. זהו בודיוואן (ג'ורג' מק'קיי הבריטי), בכור בניו של מורטנסן בסרט זה, שבמצוות אבא יצא למבחן חניכה לגבריותו הצעירה. מי שיכול לצוד צבי בכפות ידיו בלבד, פוסק האב המאמן, כשיר להיחשב לגבר של ממש. וכל זה קורה באמריקאית רהוטה, למי שעדיין חושד שאנחנו במקרה באיזה אתר הסרטה קנייתי, ואחד מצעירי שבט המסאי עובר כעת טקס חניכה. זוהי בהחלט אמריקה של מדינת וושינגטון שבצפון־מערב היבשת, וחיש מהר מתקבצים מסביבו של הנער שזה עתה הוכרז כגבר חמשת אחיו ואחיותיו, גם הם משוחים בצבעי הסוואה כהים. ואיפה אמא?

לשאלה החשובה שחותמת את הפסקה הקודמת ניתנת תשובה בתוך זמן די קצר. אבא מורטנסן מתניע את כלי הרכב המשפחתי (זהו אוטובוס מהסוג המשרת הסעת תלמידי בית ספר) שחונה במעבה היער, ונוסע אל קצהו, שם ממוקם בר המשרת את תושבי הסביבה ההררית. בבר מותקן טלפון, ובאמצעותו שומע מורטנסן שלסלי שלו איננה עוד. לסלי (טרין מילר) היא אשתו ואם הילדים, שהייתה מאושפזת בסנטוריום לחולי נפש בניו מקסיקו, ושם טרפה את נפשה בכפה. כעת מה עושים?

הקול שמעברו האחר של קו הטלפון מתרה במורטנסן שלא יעז להגיע ללוויה, ובעל הקול אינו אלא אביה של לסלי המנוחה (פרנק לנג'לה), שאינו מוכן לסלוח בשום פנים ואופן לחתנו על שעקר את האישה מהסביבה הציוויליזציונית, והניח אותה ואת ילדיה בתוך ג'ונגל פראי בתנאי חיים שהלמו אולי את הציידים־לקטים מהפרהיסטוריה.

סבא מזהיר, אבל לששת יתומיה של לסלי יש דעה משלהם. הפוכה מזו של סבא. והנה כי כן, האוטובוס (שמכונה בשם החיבה "סטיב") שנהוג ביד אבא יוצא למסע בן כמה אלפי קילומטרים - מצפון־מערב המרוחק של אמריקה אל הדרום העמוק. ממש העתק של המסע הארוך שמורטנסן ובנו חסר ההגנה צלחו לפני שבע שנים בסרט "הדרך". 

ההבדל העקרוני הוא שבסרט הפוסט־אפוקליפטי ההוא נאלצו האב ובנו לעבור סדרה ארוכה של מבחני הישרדות בתנאים של תרבות שהתמוטטה, ואילו ב"קפטן פנטסטיק" הם מתעמתים עם תנאים לא מוכרים להם, שיוצרת חברת הצריכה הקפיטליסטית שדווקא נראית בטוחה באיתנותה. האם הקורסים בהישרדות בתנאי קטסטרופה שמורטנסן העביר לצאצאיו יכשירו אותם גם להתמודדות עם המאה הדיגיטלית שלנו?

"קפטן פנטסטיק" שכתב וביים מאט רוס זרוע בסיטואציות פרדוקסליות מעין אלה, שבאות לבחון הנחות יסוד שעל פי הן מתפקד כיום העולם הזרוע בסמארטפונים ובתפיסת מציאות וירטואלית. אבא מורטנסן לא רק הנחיל לילדיו את היכולת הפיזית לשרוד בתנאים קיצוניים; הוא בעיקר אילף את מוחם לחשיבה אלטרנטיבית, הרואה לגמרי בצדק בקפיטליזם, ובאמו הורתו הדת הנוצרית הפרוטסטנטית, את שלטון הרוע, ואילו בתפיסות הנגזרות מהמרקסיזם והמאואיזם את האור הגואל. כך למשל, בני המשפחה אינם חוגגים את חג המולד, ובמקומו הם מציינים את "יום נועם חומסקי", המעלה על נס את המחשבה של הבלשן־פילוסוף האנרכו־סוציאליסט, שמעז להחציף פנים נגד עקרונות הכלכלה החופשית.

המסע בן חמשת הימים באוטובוס, מהיער הצפוני אל העיר המתורבתת אלבקרקי שבניו מקסיקו, שם אמורה להיקבר האם המתאבדת, מניב סרט מסע לכל דבר, שבו הנודדים מעמתים בכל אחת מתחנות הדרך בין האמת הסובייקטיבית המוכרת להם לבין זו שבה אוחזים כל מיני פרצופים מזדמנים המייצגים את אמריקה הרבגונית. למען האמת, קטע המסע הוא החלק היותר מעניין בסרט הזה, שבעייתו העיקרית נעוצה במגויסות האידיאולוגית שלו.

האידיאולוגיה של אבא מורטנסן מתנפצת אל מול האידיאולוגיה של אבא לנג'לה, שעומד לקבור את בתו בדיוק כאשר צצים מולו חתנו וששת נכדיו, שאותם הוא מעולם לא ראה. מובן שלנג'לה מייצג את אמריקה המסורתית, זו שמצביעה למפלגה הרפובליקנית. לבן, עשיר, מצדד בדת ממוסדת וסומך בעיקר על המשטרה שתעשה עבורו את העבודה השחורה בכל הקשור לפלישה הבזויה הזו של יושבי היער הצפוני אל לב המעוז הלבן שלו. יש משהו מעייף בטחינה המחודשת של העימות הזה, שמדיף עקבות ריח של המרד החברתי שנותרו עדיין מהסיקסטיז.

מסרט שמשועבד לעימות אידיאולוגי ולמלחמת עקרונות מותר היה לצפות שגיבוריו ועלילתו ינהגו בהיגיון. וקשה למצוא היגיון המדריך את הדמויות השונות ב"קפטן פנטסטיק". סרט זה, למרות שלל הקריצות שלו אל האלטרנטיבות האנרכיסטיות, אינו אלא סרט שמרני, שסופו הצפוי (מדי) משרת את הנוחיות הבורגנית שמורטנסן נטש כביכול באותו היום שבו הוביל את אשתו המשתגעת ואת ילדיו אל לב המאפליה.

האסקימוסים, כך גורסת האמונה העממית, נוהגים לשגר את זקניהם אל ישימון הקרח, כדי שיקפאו שם למוות, ובכך יתרמו את תרומתם האחרונה להקלה על כלכלת השבט. לעומת הפרימיטיביות הזו, הרי שבמדינות המערב המתורבתות נהוג לאפסן את הזקנים בבתי גיל הזהב, על מנת ששם, הרחק מהעין ומהאוזן, הם ימותו משעמום. בקומדיה הצרפתית "המזכרות" (2014) נוהגים כך שלושה בנים, המשגרים אל בית אבות את אמם בת ה־80 פלוס, מיד לאחר שזו קוברת את בעלה, כלומר את אביהם. באותה ההזדמנות הם אף מוכרים את דירתה הפריזאית, בלי ליידע אותה כלל. 

הישישה מתמרדת לנוכח שרירות הלב של בניה, ובוקר אחד היא מסתלקת ממתחם הדיור המוגן. בהלה תוקפת את צאצאיה, שהרי מי יודע מה יכול ליפול על ראשה של זקנה שכזו. היחיד שלא ממש מתרגש מהסיטואציה המלחיצה הוא הנכד האוהב שלה, שיוצא להתחקות אחר עקבותיה. הוא מאתר אותה די מהר בעיירת חוף בנורמנדי, שם היא נולדה ולשם היא שמה פעמיה כמו להתחבר מחדש אל ילדותה המוחמצת. מערכת היחסים המתפתחת בין הנכד (מתיאו ספינוסי) לבין סבתא שלו משלבת חום נוסטלגי, תמימות, וגם מבט משועשע על החוקים שלפיהם כאילו פועל העולם.

לצד החיפוש אחר סבתא, מפתח הסרט עלילת משנה שבמרכזה ניצב מישל בלאן הוותיק. שחקן מנוסה זה, שמגלם את בנה הבכור של הקשישה הנעלמת, מעצב דמות של גבר אבוד שזה עתה ננטש לגמלאות, ואינו יודע איך מסתדרים עם עודפים של זמן פנוי והיעדר משימות לביצוע. גם תת־עלילה זו מתיימרת לשלב בין מלודרמה לקומדיה, בעיקר מאותו הרגע שבו אשתו של הפנסיונר שלא מרצון מודיעה לו כי היא עומדת לנטוש את החבילה המשפחתית המשותפת.

הרבה אין בסרט הזה, שכתב וביים ז'אן פול רוב, וכל כולו נשען על הופעתה של אנני קורדי, המגלמת את הסבתא. קורדי, ילידת 1928, היא זמרת ושחקנית ממוצא בלגי, המופיעה בסרטים צרפתיים, בדרך כלל בתפקידי משנה, כבר למעלה מ־60 שנה. בין היתר היא נראתה ב"נוסע עובר בגשם", "החתול", "הקרע", ולפני מספר שנים גילמה תפקיד בולט ב"עשבים שוטים", אחד מאחרוני הסרטים שהספיק לביים אלן רנה המנוח.