צל של תקווה: יהיה בלתי מדויק להגדיר את "מתחת לצל" כסרט אימה, אף שהוא בהחלט סרט אימה המפנטז התמודדות בין אם ובתה הקטנה לבין שד זועף, התוקף אותן בבניין מוכה רוחות רפאים. "מתחת לצל" הוא קודם כל סרט מחאה חברתית, המשלב מסר פוליטי חד עם זווית התבוננות פמיניסטית, ועיקר ההפתעה בו נעוצה בעובדה שהוא מתחולל בטהרן, בירת איראן, ודובר פרסית בלבד.
השנה היא 1988, והמלחמה בין איראן לעיראק, שקטלה מיליונים, בשלביה האחרונים. ברחובות בירת איראן שולטים אנשי משמרות המהפכה הפועלים בשם האסלאם השיעי, ובאוויר עומד הפחד. הגורם המיידי לפחד אינו דווקא חוקי השריעה המדכאים שמשטר האייתוללות הטיל על איראן, אלא הטילים שהאויב העיראקי משגר אל טהרן וזורע בה הרס רב, ובעיקר פאניקה אנושית מובנת. ומי כמו תושבי רמת גן מכיר מקרוב את אימת הטילים העיראקיים, ששוגרו אליה שלוש שנים בלבד ממועד עלילת סרט זה.
גיבורת הסיפור היא אישה שבעברה הלא-רחוק הייתה פעילת ארגוני השמאל, שב-1979 חברו לאנשיו של חומייני וסייעו בהפעלת משטרו הרקוב של השאה. כעת המוסלמים, שותפיה לשעבר, באים עמה חשבון ומסלקים אותה מלימודי הרפואה באוניברסיטת טהרן. האישה נשואה לרופא העומד לצאת לחזית הלוחמת בעיראקים, והיא נותרת לבדה בדירה עם בת קטנה, שעיקר העניין שלה מתמצה בדאגה מתמדת לגורל בובתה.
ובכן, במהלך התקפת טילים על טהרן נעלמה הבובה, והילדה מתעקשת לטעון כי ראתה שד החוטף את הצעצוע. מובן שהאם המתוחה והנרגזת מפעילה את השכל הישר שלה, אך הילדה בשלה. ולמה לא? הרי היא צודקת, ועובדה היא שהשד מוסיף לתקוף את הילדה וגם את האם, כשהשתיים נותרות לבד בבניין המגורים הפגוע. זאת לאחר ששאר דייריו נמלטו מהמקום אל אזוריה הכפריים של איראן.
אומנם ההתמודדות עם השד הזדוני היא החלק הרעשני והפעלתני בעלילת "מתחת לצל", אבל מאפילה על כך ההתמודדות המתמדת של האישה עם הגברים שקובעים את עתידה. אם מדובר בבעלה קצר-הרוח, ואם מדובר בדיקן הפקולטה לרפואה שגירש אותה מהלימודים - או בחוקרי המשטרה או בגברים המזוקנים והמאיימים המאכלסים את שורות משמרות המהפכה. כל אחד מהם חש עצמו כזכאי להוריד עליה פקודות, והיא מתחפרת בעמדת מגננה מתוך תחושה שאינה כשרה לשמש אם.
חייה של אישה זו, בגילומה המרשים של נארגס ראשידי – שחקנית ילידת טהרן החיה בגרמניה – גדושים במגירות חתומות ובארונות המלאים בסודות. בולט במיוחד סוד מכשיר הווידיאו החבוי בתוך ארון, ובו קלטת אסורה (על ידי החומייניסטים) שבה ג'יין פונדה מדגימה תרגילי התעמלות אירובית, שכולם בבחינת חגיגת הגוף הנשי המוסתר ללא הרף על ידי כלי הדיכוי הגברי – החיג'אב.
"מתחת לצל" הוא סרטו העלילתי הראשון של באבק אנווארי, יליד טהרן, שחווה בילדותו את אימי הטילים העיראקיים בטרם נמלטה משפחתו ללונדון. אנווארי מפגין מיומנות רבה בתזמור סצינות הפעולה והפאניקה עם התמודדות האם מול גחמותיה הילדותיות לכאורה של בתה הקטנה. עם עבודת המצלמה הדינמית של קיט פרייזר הבריטי, אנווארי משכיל להפוך את השתוללותו של השד המזיק להגיונית ואפשרית גם מחוץ לעולמות הפנטזיה.
"מתחת לצל", כמה מפתיע, נבחר זה עתה לייצג את בריטניה בתחרות האוסקר הקרובה, בקטגוריה לסרטים שאינם דוברי אנגלית. בסוף השבוע הקרוב הוא יוקרן פעמים מספר במסגרת פסטיבל חיפה.
3.5/5
איחר את הרכבת
האם האישה מוגדרת על פי הריונה? קושיה זו, הלוקה בשוביניזם ובתקינות פוליטית מפוקפקת, עומדת בלב ההתרחשות הפסיכו-פלילית המתוארת במה שהיה אמור להיות השוס הקופתי של הסתיו – העיבוד הפילמאי לרב-המכר ההיסטרי "הבחורה על הרכבת" מאת סופרת המתח הבריטית פולה הוקינס.
שלוש נשים על הבד. האחת אינה מסוגלת ללדת. האחרת (היילי בנט) בהריון בלתי רצוי. השלישית (רבקה פרגוסון) כבר מאחורי הצרה הזאת, ומגדלת בביתה תינוקת. איזשהו גבר (ג'סטין ת'רו), מקור הזרע, הוא שקושר ביניהן. הוא היה נשוי לאחת, בגד בה עם השנייה, ובגד בזאת עם השלישית. האם הקנאה שלו אליהן היא שהביאה למותה של אחת מהשלוש, או שמא דווקא קנאתה הנשית של אחת הנשים היא שקטלה את צרתה? מכל מקום, אחת מהשלוש נעלמה בתחילת הסרט, ולאחר מכן גופתה נמצאה בתוך חורשה הסמוכה לפרבר ניו-יורקי. ומי הוא האחראי לפשע הזה?
לבד משלוש הנשים, העלילה מכילה גם שלושה גברים, וגם עליהם מוטל צל החשד. האחד - אותו מזריע סדרתי. לצדו נמצא בעלה האלים (לוק אוונס) של הנעלמת-נרצחת, ומעל שניהם משייט לו הפסיכיאטר הלטיני (אדגר רמירז) שטיפל בה. האם מישהו מהם חבר למישהי מהנשים, ובכך בא הקץ על האומללה, או שרק צירוף מקרים סתמי מטיל את ששת בני האדם הללו לתוך מערבולת פלילית, שבסיסה בערעור נפשי עמוק?
וזאת אין לשכוח: העלילה מסופרת מבעד לעיניה של העקרה הגרושה (אמילי בלאנט), שהמאפיין העיקרי שלה הוא בהיותה אלכוהוליסטית כבדה, ובהיותה כזאת היא לא תמיד מבחינה בין מציאות לבין דמיון, והיא בבחינת דוגמה מהלכת לסטריאוטיפ הקולנועי המוכר של האישה כקורבן הנסיבות החברתיות האופפות אותה.
טייט טיילור ("העזרה", "קומו על הרגליים") מביים את "הבחורה על הרכבת" ללא תחושה של קצב פנימי - ובארכנות מעוררת שעמום הממיתה כל אלמנט של מתח, שאמור להיות המנוע המפעיל את הצופים. לזכותה של הפקה הוליוודית זו יש לציין כי מתוך רצון לחרוג מהשגרה המסחרית, הסיפור כאן נבנה באופן לא ליניארי. אך למרות המאמץ הלא מובן מאליו הזה, התוצאות על הבד משמימות. אולי משום שבלאנט בתפקיד הראשי מדגימה לכל אורך הסרט איך לא משחקים אישה אלכוהוליסטית המצויה במשבר נפשי עמוק. אם היה אפשר, קודם תחילת צילומיו של סרט זה, לשגר את בלאנט לצפות בסרט הקודם, "מתחת לצל", ייתכן שהייתה מטמיעה בתוכה כמה עקרונות לעיצובה של דמות רדופת שדים אמיתיים או מדומים.
2/5