ג'וני דפ טען שאת קפטן ג’ק ספארו, דמותו בסדרת סרטי “שודדי הקאריביים”, הוא עיצב כשילוב של קית ריצ’רדס, הגיטריסט של הרולינג סטונס, והבואש המצויר פפה לה פיו. הסרט החמישי בסדרה, “שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר”, עלה בסוף השבוע. אבל גם ג'ק ספארו, כמו כל פיראט אחר בתרבות הפופולרית, נולד מתוך הארכיטיפ של תור הזהב של הפיראטים.
בסוף המאה ה־17 ותחילת המאה ה־18 חגגו שודדי ים בקאריביים, באוקיינוס השקט, באוקיינוס ההודי ואפילו בים האדום. האמת היא שעדיין יש בעולם שודדים הפועלים בים (מתברר שמיליארדי דולרים נגנבים מדי שנה בידי פיראטים מודרניים), אבל הפיראטים המככבים בתרבות הפופולרית שאובים בדרך כלל מהפיראטים של תור הזהב, לאו דווקא בדיוק רב, כמובן.
כמה מהפיראטים האנגלים המפורסמים בהיסטוריה, כמו אדוארד טיץ', המוכר בכינויו "שחור הזקן", שפיקד על מאות פיראטים, הכניע יותר מ־40 ספינות והרג מאות בני אדם, וג'ון רקהאם, הידוע בכינויו קליקו ג'ק - הטילו אימה על הימים במאה ה־18. שני הפיראטים ההיסטוריים הללו היוו השראה ללא מעט פיראטים בדיוניים. קליקו ג'ק צץ, למשל, ב"הרפתקאות טינטין" – בגרסת הקומיקס, בסדרת הטלוויזיה וגם בסרט האנימציה של סטיבן ספילברג "הרפתקאות טינטין: תעלומת החד־קרן".
אינספור שחקנים נכנסו גם לנעליו של "שחור הזקן", ביניהם פיטר יוסטינוב בשנות ה־60; ג'ון מלקוביץ', שגילם את דמותו בסדרת הטלוויזיה Crossbones ויו ג'קמן, שנכנס לנעליו לאחרונה בסרט "פן" – מעין פריקוול לעלילותיו של פיטר פן. את "שחור הזקן", "הפיראט שממנו כל הפיראטים מפחדים", פגשנו גם בסרט הקודם של "שודדי הקאריביים", "שודדי הקאריביים: זרמים זרים", בתור הנבל הראשי והאויב התורן של ג'ק ספארו, בגילומו של השחקן הבריטי איאן מקשיין.
על פי סיפורו של ג'יימס מתיו ברי הסקוטי, קפטן ג'יימס הוק – הנבל הראשי בסיפורי "פיטר פן" – למעשה היה רב־המלחים לשעבר של "שחור הזקן". את כינויו קיבל קפטן הוק אחרי שפיטר פן כרת את ידו של הוק ונתן אותה – עם שעון היד שעליה – כארוחת צהריים לתנין. מאז נאלץ הקפטן להשתמש בוו במקום יד. קפטן הוק הומצא בתחילת המאה ה־20. לונג ג'ון סילבר, הנבל של "אי המטמון", ספר הרפתקאות של רוברט לואיס סטיבנסון, הסקוטי אף הוא, נולד בסוף המאה ה־19. ושניהם היו בין הפיראטים הבדיוניים שעיצבו את דמותו של הפיראט כפי שאנחנו מכירים אותו היום.
הכי רוקנרול
"אי המטמון" - הספר המשפיע ביותר בז'אנר ספרות הפיראטים - זכה ליותר מ־50 עיבודים על המסך הגדול והקטן, כולל סרט הלייב־אקשן הראשון של אולפני דיסני מ־1950, שבו גילם רוברט ניוטון את הפיראט הנורא. אורסון וולס בכבודו ובעצמו נכנס לנעליו בסרט מ־1972, וטים קארי, כוכב "מופע הקולנוע של רוקי", צחק את צחוקו המרושע כשהתעמת עם קרמיט הצפרדע וחבריו ב"החבובות באי המטמון" מ־1996. קארי העיד שזה אחד התפקידים האהובים עליו – כל מי שאי פעם התחפש לפיראט בפורים יודע כמה זה כיף.
גם קפטן הוק וגם לונג ג'ון סילבר אחראים ללוק הפיראט המזוהה. לקפטן הוק, שגילם דסטין הופמן בתחילת שנות ה־90 בסרטו של ספילברג, "הוק", יש כאמור וו במקום יד. ללונג ג'ון סילבר יש רגל אחת ותוכי. תוסיפו לזה את הרטייה על העין, את הבנדנה או המטפחת הקשורה מתחת לכובע, את השיניים הרקובות (פיראטים הם מוכי צפדינה), את הבגדים המלוכלכים והבלויים, את עור הפנים צרוב השמש, את העגיל באוזן, את האקדח או החרב ואת תיבת האוצר שבה נשמר השלל שהם שדדו, ותקבלו את הפיראט הממוצע. את הדמות הזאת אפשר לראות בקולנוע החל מהסרט האילם מ־1926, "הפיראט השחור" (הפיראט כמובן לא היה שחור, אלא רק לבש בגדים שחורים) ועד לסדרת סרטי "שודדי הקאריביים", וגם על הבמות, בקומיקס מערבי ובמנגה, בספרים, בסדרות אנימציה, במשחקי מחשב, במתקנים בלונה פארק ועוד.
גם מוזיקת הפופ אוהבת פיראטים, כמובן, כי הם מסוכנים, פורעי חוק וסקסיים בדרכם. אינספור להקות שרו שירים על שודדי ים. ברוק הכבד יש תת־ז'אנר שלם בשם Pirate metal, שבו להקות משלבות מיתולוגיית פיראטים בטקסטים שלהן ומתחפשות לפיראטים על הבמה. אבל הפיראט הכי מפורסם של הפופ הוא כמובן אדם אנט, מלהקת אדם והנמלים, שלקח את אסתטיקת הניו־רומנטיקס של תחילת שנות ה־80 צעד אחד קדימה עם לוק הפיראט השלם. באלבומו השני אף הופיע השיר Jolly Roger – הכינוי האנגלי לסמל הפיראטים המפורסם של הגולגולת והעצמות המוצלבות. פיראטים, כידוע, זה הכי רוקנרול. בגלל זה ג'וני דפ כל כך אוהב אותם.