יום שלישי הקרוב ימלאו לניקול קידמן 50. זוכת האוסקר הג'ינג'ית האוסטרלית היפהפייה, שהעולם התאהב בה בשנות ה–90, הגיעה לחגיגות היובל. מתחילת השנה נשאלים קידמן ובעלה, כוכב הקאנטרי האוסטרלי קית אורבן - שגם הוא חוגג 50 השנה - אם מתוכננות חגיגות יום הולדת גרנדיוזיות. התשובה, של שני הצדדים, היא בדרך כלל "כן.. כנראה... בטח יהיה משהו", מהסוג המתחמק.
השנה של קידמן התחילה לא משהו. בינואר היא חטפה ביקורות לא מחמיאות בעקבות הופעתה בטקס גלובוס הזהב. שנייה אחרי שהיא הופיעה התמלא הטוויטר בציוצים שהגיבו על מראה פניה. "נראה כי ניקול קידמן החליפה את העור שלה בפלסטיק", צייץ אחד. "פסל השעווה של ניקול קידמן נראה ממש אמיתי בטקס גלובוס הזהב", כתב אחר. והשמלה הביזארית של אלכסנדר מקווין שהיא לבשה בטקס, שנראתה כמו מערבולת של פאייטים כסופים מעל למחוך של מדונה מאיזה קליפ בתחילת הניינטיז בתוספת מפלי תחרה, הכניסה את קידמן לרשימת "המתלבשות הגרועות" של האירוע.
אף על פי שקידמן הכחישה בעבר שעברה ניתוחים פלסטיים והודתה רק שהתנסתה בבוטוקס (אך הפסיקה עם זה), אתרי רכילות ראיינו מנתחים פלסטיים ומומחים שונים ששטחו בפני הקוראים את רשימת הניתוחים שעל פי התמונות נראה שהיא עברה. חודש מאוחר יותר, בטקס האוסקר, קידמן שוב הפכה למושא ללעג כשמחאה כפיים בצורה מאוד מוזרה, כאילו ידיה היו סנפירים. השחקנית הסבירה שמחאה כפיים באופן זה כדי להגן על הטבעות שענדה, אבל התמונה שלה מבצעת תנועות של כלב ים כבר הייתה חקוקה לכולם בראש, לפחות ליום–יומיים.
בכל אופן, גלובוס הזהב והאוסקרים הם היסטוריה רחוקה, ונראה כי פסטיבל קאן, שהתקיים בחודש שעבר, שינה את התדמית הציבורית של קידמן מן הקצה אל הקצה. לקראת גיל 50 הוכתרה קידמן בתור המלכה הבלתי מעורערת של פסטיבל קאן, שבעצמו חגג השנה 70. גם בשל שמלות השטיח האדום עוצרות הנשימה שלבשה ובעיקר בזכות הספק העבודה המרשים שלה. קידמן אפילו זכתה השנה בפרס מיוחד לכבוד מהדורת ה־70 לפסטיבל קאן. אבל נתחיל בשמלות.
קידמן הגיעה לקאן כדי לקדם לא פחות מארבעה פרויקטים שונים במקביל, מה שאומר שהיא הייתה צריכה לצעוד על השטיח האדום, להשתתף במסיבות עיתונאים ולדפוק פוזות רשמיות למצלמה אין ספור פעמים. כדי להצליח לבצע את זה בהצלחה, עבדה הסטייליסטית הצמודה שלה, ג'וליה פון בוהם, במשך חודשיים תמימים, ומדובר בטירוף של מדידות ולוגיסטיקה מסובכת. "מכיוון שהיא צריכה להיות נוכחת בכל כך הרבה אירועים שונים, כל שמלה צריכה להיות מדהימה יותר מקודמתה", הסבירה פון בוהם בראיון לקראת הפסטיבל השנה. "היא לא יכולה לעלות ולרדת ברמה". בין היתר כיכבו על גופה של קידמן השנה שמלת פאייטים כסופה ונוצצת של מותג האופנה האמריקאי רודרטה, שמלה רקומה של דיור, שמלת תחרה בצבע בז' עם חגורת עור של אלכסנדר מקווין, שמלת פרנזים נוצצת של מייקל קורס וכמובן שמלת הטוטו הלבנה והמדוברת, עם החלק העליון השחור, של קלווין קליין.
מגע הזהב
באשר לסרטים הרבים שקידמן הגיעה לקדם בריביירה - הראשון הוא ״איך לדבר עם בנות במסיבות״, בכיכובה של אל פנינג בת ה–19, שהוקרן מחוץ לתחרות. מדובר בעיבוד של ג׳ון קמרון מיטשל (״שורטבאס״) לסיפור קצר של ניל גיימן - קומדיית מדע בדיוני רומנטית ששותלת חייזרים בסצינת הפאנק הבריטית של שנות ה–70. קידמן, באופן מפתיע, מגלמת בסרט את מלכת הפאנקיסטים, ונראית כאילו גנבה את הלוק של דיוויד בואי בסרט הפנטזיה "המבוך", שבו כיכב באייטיז. קידמן כבר כיכבה בסרט קודם של מיטשל, "מחילת הארנב", שעליו הייתה מועמדת לאוסקר.
עוד שני סרטים בכיכובה השתתפו השנה בתחרות. אחד מהם הוא "The Killing of a Sacred Deer" האפל והפרובוקטיבי של יורגוס לנטימוס היווני, שבו היא וקולין פארל מגלמים זוג אמיד ומהוגן שחייו מתערערים אחרי שהבעל מחליט לאמץ טינאייג'ר שמתגלה כמאוד בעייתי. בתום ההקרנה זכה הסרט הקיצוני הזה לקריאות בוז ממבקרים מסוימים, בעוד אחרים היללו ושיבחו אותו. הבחירה להשתתף בסרט השנוי במחלוקת הזה גררה לא מעט תגובות על אומץ לבה של קידמן. "אני מנסה להתנהג כאילו הייתי בת 21 ורק מתחילה את הקריירה שלי", היא אמרה בראיון ל"ואניטי פייר". "אני פשוט מנסה להישאר מאוד נועזת ופתוחה, לנסות דברים ולתמוך בבמאים שאני מאמינה בהם. אני רוצה לתמוך באנשים שמנסים דברים שונים או שיש להם סגנון קולנועי מאוד מאוד ייחודי או שהם במאים חדשים שלא מצליחים לגרום לכך שהסרטים שלהם יופקו. עבדתי המון. אני לא צריכה לעבוד. אני עובדת כי זאת עדיין התשוקה שלי. זאת עדיין הדרך שבה אני מביעה את עצמי".
ובעוד היא הולכת על בחירת סרטים נועזת, בחייה האישיים אין שמרנית ממנה. קידמן היא, כמו תמיד, נערת פוסטר למונוגמיה דביקה. בפרמיירה של "The Killing of a Sacred Deer" היא התמזמזה עם בעלה לעיני המצלמות בצורה הפגנתית ודוחה למדי. באיזשהו שלב הוא לחש לה משהו באוזן, וקידמן הזילה דמעה בהתרגשות. גם בטקס האוסקר האחרון השניים כמובן התנשקו בצורה מוגזמת ובלתי הולמת בעליל. אבל עבור קידמן אין בזה שום דבר חדש. היא השתתפה באותם מזמוזי ראווה פומביים בדיוק גם עם טום קרוז בחייה הקודמים.
הסרט השלישי של קידמן שהוקרן השנה בקאן, וגם השתתף בתחרות, הוא "The Beguiled", סרטה החדש של סופיה קופולה, שבו קידמן משחקת לצד שחקנים שאיתם שיתפה פעולה בשני הסרטים הקודמים שהזכרנו: אל פנינג וקולין פארל. הסרט, שגם קירסטן דאנסט מככבת בו, הוא גרסה חדשה לסרטו של דון סיגל מ–1971, "הנקמניות", שבו כיכב קלינט איסטווד, ושניהם מבוססים על אותו ספר של תומאס קאלינן. העלילה מספרת על מה שקורה כשחייל פצוע מגיע לפנימייה לבנות בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית. קידמן מגלמת את מנהלת הפנימייה, ונקודת המבט של קופולה היא כמובן שונה מאוד מזו של העיבוד הקולנועי הקודם לספר.
הפרויקט הרביעי של קידמן שהוצג בבכורה בקאן השנה הוא בכלל סדרת טלוויזיה. זאת הפעם הראשונה שהפקות טלוויזיה מוצגות בפסטיבל, וקידמן מצאה את עצמה מקדמת בקאן גם את העונה השנייה של סדרתה של ג'יין קמפיון, "קצה האגם", המופקת על ידי ה–BBC. לעונה השנייה קוראים "China Girl", ואומרים שלקידמן יש בה תפקיד קטן אך חשוב. "היא חברה שלי מאז שהייתי בת 14", העידה קידמן על קמפיון. "למעשה היא זאת שגילתה אותי".
בהקשר של עבודתה עם במאיות כקמפיון וקופולה, אמרה קידמן שחשוב לה במיוחד לעבוד עם במאיות נשים. "אני בשלב בחיים שבו אני יכולה לתמוך בבמאיות נשים שוב ושוב", היא אמרה בראיון למגזין הקולנוע האינטרנטי "דד־ליין הוליווד". "זאת החלטה מודעת מאוד. לא יעברו שנתיים–שלוש בלי שאעבוד עם אישה. אני אחפש אותן ואמשיך לעשות את זה, כי זה חלק ממה שאני מרגישה שחשוב כרגע".
"קצה האגם", אגב, הוא לא הפרויקט הטלוויזיוני היחיד של קידמן מהתקופה האחרונה. היא קיבלה ביקורות מעולות על הופעתה, לצד ריס וויתרספון, במיני–סדרה של רשת HBO, "שקרים קטנים גדולים" - דרמה קומית אפלה על אמהות בוגרניות במונטריי, קליפורניה - שבה היא גילמה אשת משפחה אמידה אך מוכה.
איכות או כמות?
בימים אלה מצלמת קידמן את סרט גיבורי–העל "אקווהמן", שמהווה חלק מהיקום הקולנועי של די.סי קומיקס, ושאמור לצאת לאקרנים בסוף 2018. קידמן
מגלמת בסרט את אטלאנה, אמו של ארתור קרי, הוא אקווהמן, מלך אומת אטלנטיס, שאותו מגלם ג'ייסון מומואה מ"משחקי הכס". ההשתתפות שלה ב"אקווהמן" מפתיעה בעיקר לנוכח ההעדפה הברורה שלה לסרטי "איכות" קטנים יחסית, של במאים מעניינים, ולא לשוברי קופות הוליוודיים או לקומדיות רומנטיות טיפשיות אך רווחיות. אחרי הכל, הסרט ששינה את חייה וגרם לה להתאהב בקולנוע בתור נערה היה "התפוז המכני" של סטנלי קובריק. קידמן ודאי חשה סגירת מעגל כשכיכבה לצד בעלה לשעבר, טום קרוז, בסרטו האחרון של קובריק, המותחן האירוטי "עיניים עצומות לרווחה", שבו הם גילמו זוג ניו יורקי נשוי שמוצא את עצמו באורגיה משונה של חבורה סודית.
קידמן וקרוז היו נשואים במשך כל שנות ה–90. הם היו הבראד ואנג'לינה של הניינטיז. קידמן הייתה בסך הכל בת 23 כשהתחתנה עם קרוז, שכבר היה כוכב הוליוודי גדול בזמנו, וזה לא סוד שהיא התפרסמה הרבה בזכות מערכת היחסים שלה איתו. השניים הכירו זה את זה על הסט של סרט האקשן והספורט "ימי הרעם", שבו קרוז גילם נהג מכוניות מרוץ וקידמן את הנוירוכירורגית הלוהטת שלו. מאז הם כיכבו ביחד בשני סרטים נוספים: בסרט התקופתי "הרחק מכאן" וב"עיניים עצומות לרווחה". אך השלב בקריירה שלה שבו קידמן הרגישה שהיא מתחילה לגלם תפקידים באמת מעניינים היה דווקא ב–2001, כשהיא נפרדה מקרוז אחרי 11 שנות נישואים - פרידה שבדיעבד רק היטיבה עם הקריירה שלה. הסרט "מולאן רוז'" של באז לורמן, שבו גילמה קורטיזנה בשם סאטין בפריז של סוף המאה ה–19, הציג אותה לעולם בצורה חדשה - קידמן מעולם לא הופיעה במיוזיקל לפני כן, והעובדה שלורמן ליהק אותה לתפקיד שבו היא אמורה לשיר ולרקוד החמיאה לה מאוד. הסרט אף זיכה אותה במועמדותה הראשונה לאוסקר לשחקנית הטובה ביותר.
"היא נכנסה בתור גברת טום קרוז", תיאר לורמן בזמנו את הטרנספורמציה שקידמן עברה עם הסרט הזה, "אבל כמו סאטין על הטרפז מעל לראשיהם של גברים צוהלים, היא התגלתה כאישיות בפני עצמה. היא כבר לא הייתה עם המלך - היא הייתה ניקול קידמן האייקון". על אף שהיא שחקנית מגיל 14, זאת הנקודה שבה קידמן הרגישה שהיא מוצאת את קולה היצירתי. וכעבור שנתיים היא זכתה באוסקר, כשגילמה את דמותה של הסופרת האנגלייה וירג'יניה וולף בסרט "השעות".
אחרי הגירושים קידמן ברחה מהוליווד ומהכנסייה הסיינטולוגית בחזרה למכורתה אוסטרליה, ומצאה את אהבת חייה, לטענתה, כעבור כמה שנים, בזרועותיו של קית אורבן. השניים התחתנו ב–2006 ומתגוררים בנאשוויל, בירת הקאנטרי, ויש להם שתי ילדות, בנות 6 ו–8. בנוסף אליהם יש לקידמן שני ילדים בוגרים, שאותם אימצה ביחד עם קרוז בשנות ה–90. בשנה שעברה ראינו את קידמן בתפקיד אישה אוסטרלית, שיחד עם בעלה אימצה יתום הודי בדרמה הביוגרפית "סארו - הדרך הביתה". קידמן אמרה שהסרט הזה הוא מכתב האהבה שלה אל ילדיה המאומצים, ושהיא השתתפה בסרט הזה בשבילם. אך מערכת היחסים בין קידמן לילדיה הגדולים רחוקה מלהיות אידילית.
אחרי שקרוז וקידמן התגרשו, הילדים איזבלה וקונור נשארו לגור עם אביהם וחונכו על ברכי הסיינטולוגיה, והם מקורבים מאוד לכנסייה הסיינטולוגית עד
היום. היות שקידמן עזבה את הסיינטולוגיה לאחר הגירושים, ילדיה ניתקו איתה מגע לתקופה ארוכה, ומערכת היחסים שלהם הייתה רעועה במשך שנים. איזבלה וקונור נעדרו מהלוויית אביה של קידמן בסידני לפני שלוש שנים. ולפני שנתיים התחתנה הבת איזבלה בחתונה סיינטולוגית בלונדון, שם היא גרה, אך לא הזמינה את הוריה המפורסמים לחתונה (גם לא את קרוז). קידמן זכתה להכיר את החתן שלה לראשונה כשנה אחרי החתונה, באיחוד משפחות מרגש בלונדון.
אבל עתה מדווחים הצהובונים כי איזבלה וקונור מסרבים להגיע למסיבת יום ההולדת המפוארת שקית אורבן מארגן לאמם לכבוד הגיעה לגיל 50. על פי הדיווחים, קידמן ניסתה הכל כדי לשכנע אותם להגיע ואפילו הציעה להטיס את איזבלה ואת בעלה במטוס פרטי מלונדון לנאשוויל, שם תתקיים המסיבה, אך הבת עמדה בסירובה. הטענה היא שסכסוך מתמשך בין ילדיה המאומצים לאורבן הוא הגורם לסירובם להגיע למסיבה. זה מאוד מצער, אך נשארו עוד מספר ימים עד יום ההולדת, ואם למדנו דבר אחד מהשנה האחרונה בחייה של קידמן - דברים יכולים להתהפך במהירות.