מה הופך אדם רגיל לרוצח המונים? “החקירה" מנסה לגלות

סרטך הוא סרט שואה שאין רואים בו כלל זוועות של שואה, אני מציין בפני פרי.
“זו הייתה בחירה מודעת", הוא משיב. "אפשר לדון בסרט בשואה בלי להראות אותה, אם כי יש, כידוע, המעדיפים גישה אחרת ואף מרחיקים לכת, כשהם מראים את השואה בצורה פרובוקטיבית, שיש מי שמגדירים זאת כפורנוגרפיה של השואה. מכיוון שכאן לא היה לי מה לחדש, ויתרתי במודע. לא הייתי צריך להראות את הס פוגע באסירי המחנה; הרי הוא עצמו אמר בחקירה שעל מעשיו מגיע לו שיתלו אותו, ולא ניסה לטעון כמו אייכמן שהיה רק בורג במערכת”.

את רודולף הס משחק בסרט השחקן הגרמני רומנוס פורמן. “עשיתי בברלין הרבה אודישנים וזה היה תהליך מרתק”, מספר פרי, “בסופו נכנס הבחור הזה, שהוא בעיקר שחקן תיאטרון. מיד משהו בו תפס אותי; בעיקר דבר מה בעיניים שלו. לפי האינטואיציה שלי היה בהן משהו אפל. מנגד, יש לו גם בייבי פייס. מאוד רציתי את הדואליות הזו, כדי להראות עד כמה דק הקו שבין הטוב לרע. מאוחר יותר גיליתי שאבא שלו היה קתולי, שיכור ואלים - ובכך היה דומה לאבא של רודולף הס. אמא שלו הייתה אחת המזכירות של היינריך הימלר, מפקד האס־אס והגסטפו. דיברתי איתו שעות, גם על זה. לא היה פשוט להביא אותו מכל הדברים האלה לגילום הדמות של הס”.

מדוע?
“בין השאר, יש ברומנוס צד מאוד נשי. ההתנהלות שלו עדינה ונשית. זה לא התאים לי. הס צפוי להיראות בסרט כאדם של צבא, שגופנית אמור להפגין משהו קשה. כשהתחלנו את החזרות, סגורים באיזה חדר, הוא התחיל לדקלם את הטקסט - וזה לא נשמע לי הס. אמרתי לו - ‘אנחנו עוצרים את הכל ועכשיו אתה לוקח את המטאטא ומטאטא את החדר’. הבטחתי לו לחזור תוך כמה רגעים וחזרתי כעבור ארבע שעות. ככה עבדנו. ממש עשיתי לו טירונות כדי להפוך אותו להס. כלומר, שיניתי לו את כל המימיקה של הגוף, ובהשפעתי הוא אף הוריד במשקל והתחיל לעשות כושר”.



איך היה בשבילו להשמיע מול המצלמות את כל הטקסטים הנוראיים שהתפקיד מטיל עליו?
“רומנוס שחקן מיומן, רואים עליו. הקושי היה לזכור כמות ענקית של טקסטים ולהעביר אותם תהליכים בתוך עצמו. גם ביקשתי ממנו לצמצם את המנעד הדרמטי של הדברים והוריתי לו שישמיע אותם באופן מונוטוני מאוד, כמעט קר ושטוח, בלי אינטרפרטציות דרמטיות”.

כמו מכונת ירייה.
“כך בדיוק רציתי - שיירה את הדברים כמו מכונת ירייה, כאילו אני מחזיר אותו לרגעים להיות הבוס של אושוויץ”.

לעומתו, השחקן שמגלם את החוקר מדבר מעט מאוד. במקום זאת מדברים המבטים שבעיניו ופיקת הגרוגרת שלו, שנעה עם כל זוועה שהוא שומע.
“אכן כך. את החוקר בסרט מגלם השחקן הפולני מאצק מארקזווסקי. מצאתי אותו באודישנים בוורשה, שבהם חיפשתי שחקן שיש לו ידע מסוים בגרמנית. הוא בגיל שבו היה יאן סן, החוקר של הס ומי שהיה אחד החוקרים המרכזיים במשפט אושוויץ בפולין. הוא זה שנתן להס דף ועיפרון כדי לכתוב את הדברים שהוליכו לאוטוביוגרפיה שלו. גדולתו הייתה בכך שהודות לו, נותר לאנושות מסמך שמראה את דפוס הפעולה של רוצח המונים”.

יש בסרט רגע שבו אנחנו כמעט מתפתים לרחם על הס. לדבריו, ברגעים שבהם חשב על ההשמדה, הוא לא היה מסוגל להיות עם משפחתו.
“דברים אלה מפיו, בספר ובסרט, הם די פתטיים. מנגד, אני נוטה להאמין לו. כל אחד, כולל אני, היה אומר כך. לא מגיעה לו מדליה על הפגנת הרגשות, אבל היה כאן אלמנט עובדתי שהיה לי חשוב להפנות אליו את תשומת הלב”.

החוקר, שנקרא בסרט אלברט, מאופק ביותר בחקירה.
“לעומת הדמות של הס, הנגזרת מהספר שלו, אני בראתי את דמות החוקר על פי הפרטים המעטים שיש על יאן סן. האיפוק הוא חלק מהעניין, פרט לרגעים שבהם אלברט מרגיש שהנחקר שלו לא כן איתו מספיק. אם הס מרבה להתייחס לפן הרשמי של התפקיד שמילא, אלברט דוחף אותו כל הזמן אל הפן האישי”.

אז יש לנו שחקן גרמני ושחקן פולני, ומי זאת שירה דותן?
“שחקנית ישראלית, עדיין לא מוכרת, שמשחקת את הזונה הפולנייה שהחוקר מזמין לחדר שלו”.

מה תפקידו של העירום שלה?
“חלק מניסיון לבנות את דמותו של החוקר כדמות מראה של הס ולהראות איך מתנהלים אנשים כאלה, שפועלים בחברותא גברית, והם, שכל כך יעילים במילוי התפקידים שלהם, חסרי אונים מול אישה”.



לאפר את המציאות
מסקרן שלצד מפיקי הסרט, חגי ארד ואלעד פלג, גייס פרי דווקא מפיק גרמני לסרט השואה שלו. “מאחר שרוב הסרט בגרמנית, שפה שהכרתי רק כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט, הייתי צריך מישהו שיעזור לי עם הטקסט הסבוך הזה”, מסביר פרי. “כאן מתיאס שוורברוק היה לי לעזר רב. יש לו סיפור מעניין על אביו, שהיה נער בתקופת המלחמה. הוא סיפר שבסופה הנאצים לקחו נערים, תקעו בידיהם נשק והורו להם לצעוד מזרחה, לעבר הרוסים. הוא ניצל כשמשפחה גרמנית תפסה אותו והכניסה אותו אליה הביתה. מתיאס מצא עניין בחברה הישראלית ובאופן שבו היא עוסקת בשואה”.

בעוד שהסרט היה אמור להיות מצולם בחו”ל, לפי הכתוביות בסיומו ניתן להתרשם שלא כך היה.
“הסרט אומנם מתרחש בפולין, אבל הוא צולם ברובו בארץ, מלבד כמה סצנות שצולמו בצרפת, עם נוף שלא קיים בארץ. ככה זה בקולנוע, המאפשר לנו לשקר ולאפר את המציאות. הסצנות שבהן נראה אלברט נוהג ברכב צולמו בארץ, והנוף שהוא רואה - מצרפת. חלק ניכר מהסרט צולם במרכז לבריאות הנפש שער מנשה, מקום די מפחיד. חדר החקירות בסרט הוא מבנה נטוש, שאף אחד לא היה נכנס אליו”.

מה עשתה לך עשיית הסרט?
“המון דברים. אם הסרט נקרא ‘החקירה’, בסופו של דבר הוא תרתי־משמע היה גם החקירה שלי בשאלות שמעסיקות אותי, ושאלתי אותן דרך הדמות של רודולף הס. עדיין יש היום אנשים שבפוזיציה שלהם פוגעים באנשים אחרים. נכון, זה לא אושוויץ, אבל חיפשתי את המנגנון שבקצה שלו נמצאת אושוויץ”.

ובאשר לך באופן אישי?
“בעקבות עשיית הסרט הפכתי להיות טבעוני. הרעיון הזה מקנן בי כבר הרבה שנים, מאז שהתחלתי לעסוק בשואה כנושא לעבודת הדוקטורט שלי. ישנה אמירה של הפילוסוף הגרמני תאודור אדורנו, ולפיה בכל מקום שבו אנחנו עוברים ליד בית מטבחיים ואומרים ‘אה, זה בסדר, אלה רק חיות’, שם יקום אושוויץ הבא. בעלי החיים אולי לא מסוגלים לדווח על הרצח השיטתי שנעשה בהם יום־יום בפס ייצור ובצורה ברוטלית, אבל אי אפשר להתייחס לנושא הזה במנותק מהס”.

ארז פרי (41) נולד בכוכב יאיר וגדל ברמת גן. לאחר שלמד במכללת ספיר לתואר ראשון בקולנוע, את התואר השלישי - “איך התצלומים ממחנות ההשמדה חלחלו לקולנוע ושינו את כל השפה הקולנועית” - עשה באוניברסיטה העברית. פרי משמש כמרצה במכללת ספיר, שם הוא ממנהלי הפסטיבל “קולנוע דרום”.

“על המקרבנים בשואה נעשו מעט מאוד סרטים, ואלה שנעשו היו שטחיים מאוד", הוא אומר. "‘רשימת שינדלר’ של סטיבן שפילברג הוא דוגמה מצוינת לשטחיות ולסוג של מניפולציה פשוטה מדי”.

אתה מטיח אשמה נוקבת בבמאי גדול.
“אני מדבר על במאי עצום, שכלפי הסרט המסוים הזה שלו יש לי בוז בגלל הטיפול המאוד בעייתי שלו בכל מיני סוגיות הנוגעות בשואה. הוא מראה שברגע שאתה מאמץ את המוסר הקפיטליסטי, אתה יכול להיות אדם טוב שאף מסוגל להציל אנשים. אוסקר שינדלר שלו מוצג כמעין איש עסקים אמריקאי, שבעצם מצליח בתקופת המלחמה לצבור הון, ועל הדרך עושה מעשה חשוב של הצלת יהודים. לא כך