הזומבים כובשים את במסך: אחרי ש"המתים המהלכים" הפכה לאחת מהסדרות המדוברות בטלוויזיה, הסרטים כמו "מלחמת העולם Z", "זומבילנד", "28 יום אחרי" וסדרת "האוייב שבפנים" הפכו לשוברי קופות חסרי תקדים וזכו למחקר תרבותי מעמיק - נשאלת השאלה, האם בקרוב נראה זומבים על המסכים בישראל.
השבוע נפטר במאי סרטי הזומבים, אחד מחלוצי הז'אנר - ג'ורג' איי רומרו. בעקבות הידיעה, החלטנו לבדוק עם חלוץ סרטי הזומבים בישראל - איתן גפני, יוצר קולנוע, במאי סרט האימה "בשר תותחים", שמסיים בימים אלו את העבודה על סרטו השני "ילדי הסתיו", איך הבמאי המיתולוגי משפיע עד היום על הטלוויזיה והקולנוע שלנו, איך המתים המהלכים קשורים לגזענות, ומתי נראה סוף סוף זומבים בערוץ 2.
אתה יוצר פיצ'ר הזומבים הישראלי הראשון, ספר עליו
"בשר תותחים הוקרן בבתי הקולנוע בישראל ב 2014, וזמין לצפייה בוואלה VOD בשנה האחרונה. כיאה לסרטי הז'אנר, מדובר בסרט זומבים דל תקציב, אבל עם המון אהבה לז'אנר הזומבים ולסרטי האקשן – הסרט הוקרן ביותר מ 35 פסטיבלים בעולם, זכה ב 7 פרסים בינלאומיים, ונמכר ב-15 מדינות תחת השם Battle of the Undead".
"כיוון שמדובר בסרט הזומבים הראשון בישראל, היה לי חשוב למקם אותו במציאות המוכרת לצופי הקולנוע – ולכן הסרט הוא סרט אקשן העוסק בחיילי צה"ל שיוצאים למשימה מסוכנת בדרום לבנון – ושם הם מגלים את האמת המדממת, שאפוקליפסת הזומבים החלה – ולפני הכל – זה פשוט סרט פאן".
מאז שהוצאת את סרטך, הגיעו למסך הגדול והקטן עוד סרטי וסדרות ז'אנר, ג'ודה, כלבת, מי מפחד מהזאב הרע ועוד. מה דעתך?
"כל המרבה הרי זה משובח, כמובן! אני גאה להיות חלק מקבוצת חלוצי קולנוע הז'אנר בישראל. כמו כל התחלה, גם זו קשה – קרנות הקולנוע עוד לא אתנו במאה אחוז, הקהל לעיתים סקפטי, אבל אנחנו מרגישים את השטח ורואים שהתוכן שאנחנו מאמינים בו – סרטי אימה, מתח ואקשן, הם תוכן שהקהל הישראלי רוצה לצרוך בעברית, ומסרט לסרט כמות הצופים הולכת וגדלה".
"אי אפשר לקיים תעשיית קולנוע ללא סרטי ז'אנר, הם חלק אינטגרלי מחוויית הצפייה הקולקטיבית, והם באים לשרת צרכים מאד ברורים של הקהל, ואנחנו דור שגדל על הסרטים האלה, ורק טבעי שנרצה לספר את הסיפורים שלנו דרך המסגרת הז'אנרסטית – וגם לפרוץ אותה כשצריך.
העולם רוצה לראות סרטי ז'אנר מישראל, כינו את הגל שלנו The Hebrew Horror, וסרטי הז'אנר מישראל מוקרנים בפסטיבלים הנחשבים ביותר לסוגות הללו – אז אין ספק שהגיע הזמן שלנו".
מי היה ג'ורג' רומרו עבורך?
"רומרו הוא אבי סרטי הזומבים, כפי שאנחנו מכירים אותם. אני גדלתי על סרטי הזומבים שלו, שעד היום מונים 6 רשמיים, ולמרות שרומרו לא היה קולנוען חדשני במיוחד – הוא היה יוצר ענק. רומרו היה קולנוען עצמאי, ששנא מסגרות ותכתיבים, ילד פרחים אמיתי, ליברל חסר פשרות, והומניסט (עד כמה שזה נשמע מופרך).
מעטים הם הבמאים שמתעקשים לשאול שאלות ולדון בסוגיות חברתיות באופן קבוע בסרטים שלהם – על אחת כמה וכמה כשמדובר בסרטי ז'אנר. רומרו לקח את מיתוס הזומבים והמציא אותו מחדש עם חוקים חדשים לז'אנר, אפיון חדש למפלצת, וקרקע חדשה למטאפורות".
מה היה מיוחד בקולנוע שלו?
"הזומבים של רומרו תמיד מתפקדים כדימויים לסוגיות בהן הוא רוצה לעסוק, ולכל הסרטים שלו יש שכבה נוספת של טקסט שעוסקת בסוגיות הללו – יחסי שחורים ולבנים, גזענות והשכלות מלחמת וייטנאם ב"ליל המתים חיים"; תרבות הצריכה והניוון החברתי ב"שחר המתים"; פערי המעמדות ותרבות מיליטריסטית ב"יום המתים"; גזענות ומעמדות פוסט 9/11 ב"ארץ המתים" ועוד ועוד".
"כך למשל, הזומבים של רומרו תמיד מייצגים את הבעיה מחד ומאידך מאירים אותה כיוון שאצל רומרו, מי שמביא לחורבן הוא בני האדם בעצמם.
"ארץ המתים", הרביעי בסדרה, מציג את בני האדם כמעמד הפריבילגי, המעמד העליון שמנצל את האפוקליפסה בשביל לצבור עוד ממון ותנאי מחייה, בביקורת על הממשל האמריקאי שניצל את 9/11 בשביל לצאת למלחמה על נפט, תוך הקרבת המעמד הנמוך והגדלת הפערים החברתיים - והזומבים הם המציאות שנוקשת על הדלת".
"כך גם, הזומבים בצובאים על הקניון בו מתחברים גיבורי הסרט ב"שחר המתים" הם לא מי שמביאים את החורבן הגיבורים, עם כי האנשים החיים, שבאים לבזוז את הקניון, ובכך מייצגים את תרבות הצריכה".
הסרטים של רומרו לא תמיד היו מצליחים וגם לא תמיד מוצלחים – היו לו לא מעט מעידות, אבל גם לא מעט יצירות שלא עסקו בזומבים, שהיו נפלאות – Monkey Shines, לדוגמא, שהוא אחד הסרטים האמריקאים הבודדים שהגיבור בו הוא נכה המשותק לכיסא גלגלים, כשהסרט אינו מסחטת דמעות אלא ניסיון אמיתי לתת לגיבור להתמודד עם המגבלה שלו בצורה ריאליסטית – בתוך סרט אימה.
יתרה מכך, רומרו הציב סטנדרטים חדשים לעולם האיפור והאפקטים, כשסרטי הזומבים שלו שוברים שיאים של Gore פעם אחרי פעם. "שחר המתים" ו"יום המתים" הוא תצוגת תכלית של אפקטים ואיפור. והכי חשוב – הסרטים של רומרו הם סאטירות, מה שאומר שלא משנה על מה הסרט, הוא תמיד ידבר על משהו אחר ממה שעל פני השטח, ויעשה זאת בצורה מושחזת ונשכנית, סליחה על משחק המילים".
ליל המתים החיים 1968 - סרטו הראשון של ג'ורג' איי רומרו
איך השפיע ג'ורג' איי רומרו על הקולנוע של היום?
סדרת הטלוויזיה המצליחה ביותר בארה"ב מזה שבע שנים, "המתים המהלכים", לא הייתה קיימת אלמלא רומרו הרים את המצלמה, אי שם בשנת 1968. "תברח", להיט האימה (הן כלכלית והן ביקורתית) של 2017, הוא השפעה ישירה של "ליל המתים חיים", מבחינת התוכן שלו, העיסוק בגזענות ויחסי שחורים ולבנים בארה"ב.
קוונטין טרנטינו, איליי רות', רוברט רודריגז, אדגר רייט, טובי הופר, ג'יימס גאן, דריו ארג'נטו, מריו באווה, לוצ'יו פולצ'י, זאק סניידר, וכל במאי מודרני העוסק באימה ובכלל וזומבים בפרט – כולם הושפעו מג'ורג' רומרו בצורה כזו או אחרת. סטיבן קינג היה אחד מחבריו הטובים ושותפו ליצירה בכמה סרטים. ג'ון קרפנטר הגדול היה אחד מחבריו הטובים ושותף למאבק של רומרו בקולנוע הממוסד.
אי אפשר לתאר את עולם סרטי האימה בחמישים השנים האחרונות ללא ההשפעה של ג'ורג' רומרו, וכאמור, בעיקר בגלל הליברליזם שלו, ההתעקשות שלו לעשות קולנוע ז'אנר עצמאי שאינו רק הפחדות והגעלות – אלא סרטים שאומרים משהו, סרטים ששואלים שאלות – ובעיקר סרטים שיישארו איתנו לנצח.